תחומים בעולם ההלכה || ‘עולם ההלכה’ ועולם ‘ההלכה למעשה’.

מדף הספרים היהודי

מנחם נאבת | ישנה גישה ההלכתית החושבת כל מחלוקת הפוסקים למצב של ספק, וכל דיון שבו שניים הביעו את דעתם הופכת להיות ספק ולכן נוהגים בו כללי ספק, כמו ספק דאורייתא לחומרא וספק ספיקא וכו’. גישה זו נובעת מחיצוניות הלכתית, חושבים את עצמם תמיד באופן חיצוני מההלכה ורק חושבים על מי שחשב על ההלכה. לאמור: לנו אין מה לחשוב יותר על ההלכה, יש לנו רק לאסוף ולאגור נתונים. האפשרות שלנו להיות ‘פנימיים’ להלכה נובעת אך ורק מן היכולת ‘להיות מסופקים’ על פי נתוני השיטות העומדות לפנינו. בשל כך, עצם המעשה של הבעת דעה איננו נתפס כדעה וכסברא מצד עצמה אלא הוא נתפס כצד בצדדי הספק. והיה, אם סברא זו חודרת לעומק הדין ואם היא משכנעת אותנו לחלוטין זה לא יעזור כלום משום שאם איזשהו פוסק במשך ההיסטוריה לא קיבל את הסברא הזו היא תהפוך לצד בצדדי ספק.

זאת הלכה שהופכת להיות מנוונת לחלוטין משום שהיא לא מתעסקת כלל בהלכה אלא היא מתעסקת בהיסטוריה הטכנית של ההלכה. אין בה כל דיון הלכתי אמיתי, כל הדיונים ההלכתיים אליהם היא ניגשת הם דיונים של מסגרת ושל חיצוניות. זה פשר התנופה של מה שקוראים היום ‘כללי פסיקה’, המצאה לא ברורה המשחקת עם היררכיה של פוסקים לכאן ולכאן על פי ‘כללים’ שכלל לא ברור איך נכנסו לדיון ההלכתי. ואין שום דיון הלכתי, הכל הופך להיות שאלה חיצונית להלכה, מה אמרו הפוסקים בעניין ההלכה הזו ואיך צריך לפסוק לאור מאסת הפוסקים הזו. שום פוסק רציני בהיסטוריה היהודית לא פסק בצורה הזאת.

קיימא לן בממונות שניתן לומר ‘קים לי’ כדעת מישהו. והרעיון העומד מאחורי הדין הזה קשור לדיני מוחזק, שהוא יכול להחזיק בטענת קים לי. (הש”ך והקונה”ס האריכו בזה כידוע). והנה, באים רבים ומחלצים מכאן אמירה רחבה: רק בממונות אומרים קים לי ולא באיסורים. משמע, דבר זה נכנס לכללי פסיקה, ומכאן ואילך מתחילים ‘להתפלפל’ אם אפשר לומר קים לי כהפוסק ההוא נגד מרן ונגד כללי פסיקה מסוימים וכו’, בצורה כל כך מוזרה. אולם, לפני הדיון עצמו, מה שלא אומרים ‘קים לי’ באיסורים הוא בסה”כ משום שבאיסורים אין צורך ואין מקום לומר קים לי, שהרי כל העניין של קים לי משמעו נגד פסיקת בית דין, האם טענה כזו מתקבלת בבית דין, אבל בדיני איסורים האדם אחראי על עצמו כידוע, (שזה פשר הדינים של שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא, פיו המחייבו והפוטרו מקרבן וכו’), והשאלה אם ישנו איסור או אין איסור תלויה לחלוטין, בעצם משמעותה, בשאלה מה האדם חושב בעניין זה. (וכל מה שהיה שייך כולי האי ואולי לומר קים לי באיסורים הוא רק לגבי עניינים הקשורים לכפיית בית דין וכופין על המצוות). והנה, באים כיום ומספרים לנו שאסור לנו להבין הלכה ולחשוב את סברתה ולפסוק על פי הגיון ליבנו ורוחנו משום שבאיסורים לא אומרים קים לי. זוהי טענה כל כך לא הלכתית וכל כך חיצונית להלכה.

יצרו ‘כללי פסיקה’. אבל ממתי היו לפוסקים במשך הדורות ‘כללי פסיקה’? נכון, חוברו פה ושם ספרים לא מחייבים שיצרו לעצמם קודקס כזה, אבל בשום מקום ההלכה לא התנהלה בצורה חיצונית כזו. ואם פוסקים טענו במשך הדורות טענות כמו ‘קיבלנו עלינו דעת השו”ע’, אף פעם לא היה זה כקודקס רחב של כללי פסיקה, אלא היה זה הכרה בהלכה שהתקבלה בכלל ישראל כדבר מחייב. הייתה זו הכרה במציאות, לא ב’כללי פסיקה’!

נוצרה סיסמה חדשה שהוצאה לחלוטין מהקשרה וקוראים לה ‘לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא’. מה שאומר שיש לעסוק בהלכה על מנת לפסוק ולא על מנת ‘סתם’ לעסוק בהלכה. כאילו שההלכה הכירה בשני תחומים כאלה, ‘הלכה למעשה’ ו’הלכה שלא למעשה’. והרי המאמר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בסה”כ ביקש מן ההוגה בענייני הלכה לכוון את דעתו לאמת ההלכתית, אבל בדורנו נוצר מושג חדש שקוראים לו ‘הלכה למעשה’. מושג זה בא לומר: ‘טוב, אחרי שהתפלפלת ואמרת סברות וקצת בלבלת את השכל, הדבר אסור או מותר?’. גישה זו היא חורבן ההלכה. מעולם לא היו שני תחומים בעולם ההלכה: ‘עולם ההלכה’ ועולם ‘ההלכה למעשה’. אבל היום זה באופנה, כי הסברא והמחשבה ההלכתית יצאו לגמרי מהאופנה ומן הפסיקה והפכו להיות בגדר דרוש וקבל שכר. הלכה פסוקה היא הלכה הנענית לכללי פסיקה מוזרים שהחליטו בכוח לא ידוע מי גובר על מי בבלאגן שלם של דעות ופוסקים.

(לא כל אי ידיעה הופכת להיות ספק. וכי כל אדם שהולך לשאול את הרב על כשרות העוף שבידו, מחוסר ידע, הוא ‘מסופק’? הוא בסך הכל לא יודע. אבל כיום בלבלו בין אי ידיעה לבין ספק. ולכן אין הבדל בין העוסק בהלכה, תלמיד חכם המביע את דעתו בענייני הלכה, לבין עם הארץ הבא לשאול את הרב. כיום, כולנו עמי ארצות בהלכה. גם אלה שעוסקים בה אינם אלא מלקטים אותה, לא עוסקים בה).

מכאן ואילך נערמים על שולחננו כיום עשרות ספרי קיצורי הלכות ומה שנקרא ‘הלכה פסוקה’. ספרים אלה נענים ל’כללי פסיקה’ אלה ומאפשרים לנו לנתק כמה שיותר את ההלכה מהגיון רוחה ולהפוך אותה להלכה כמה שיותר טכנית ורזה. ספרים אלה ידברו אתנו על ההלכה בשפה מצומקת ועל כל שאלה יענו ‘אסור’ או ‘מותר’ בצורה לקונית ויבשה. אל דאגה. את החשבון של כללי הפסיקה הם כבר עשו בשבילנו! ליתר דיוק, מישהו עשה כבר בשבילם. (שהרי להם אסור לפסוק, הם רק מלקטים! כולנו מלקטים!).

וזאת תופעה של חורבן התורה.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים

מסובין – חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

לא יודע כמה מכם עוקבים ומצויים בפרטים שכאלו, אבל דברים מאוד דרמטיים מתחוללים בזירת מלחמות… המשך לקרוא אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *