תובנה לפרשת כי תצא || הצצה להבנת כוחה של התעמולה בעולמנו.

מטעמים לשולחן שבת

באדיבות דף “פסיכולוגיה ויהדות” | התיאוריה חברתית קוגנטיבית של אלברט בנדורה, הוסיפה לזרם הביהביוריסטי הקלאסי בפסיכולוגיה את הרכיב הקוגנטיבי. לדבריו האדם איננו רק יצור המגיב לחיזוקים ולעונשים ובהתאם לכך מעצב את התנהגותו, אלא ישנו רכיב המתווך בין הגירוי לבין ההתנהגות שנוצרת כתגובה לגירוי. האדם איננו בוחר להמשיך ולבחור התנהגות, רק על סמך חיזוק חיובי ממשי שקיבל. ואיננו נמנע מהתנהגות אחרת רק בגלל עונש שספג כתוצאה ממנה. אלא הוא מעבד באופן פעיל ואקטיבי את המציאות, וכך בוחר את ההתנהגות הכדאית ביותר עבורו.

העיבוד הקוגנטיבי חוסך מאיתנו את הצורך לחוות על בשרנו באופן אישי כל חיזוק חיובי וכל עונש, ומאפשר לנו ללמוד מצפייה באחרים, וללמוד איזו התנהגות משתלמת ואיזו לא. כך שבסופו של דבר מה שקובע במה נבחר, הוא פרמטר התוצאה, על פי נסיון העבר האישי שלנו או של האחרים.

בפרשת השבוע אנו קוראים על מלחמת עמלק, ועל המצווה למחות את זכרו מתחת השמים.
התורה מתארת את מאורעות המלחמה במילים – ״זכור את אשר עשה לך עמלק… אשר קרך בדרך״…
רש״י מביא את דברי המדרש שמבאר את פשר המילה קרך בעזרת משל – ״משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים״.

מהו המסר העולה מדברי המדרש? מה בעצם קרה בעקבות קפיצתו של אותו בן בליעל לאמבטי הרותחת?
התשובה לכך היא – ״אשר קרך״.
זאת אומרת שלמרות שכאשר יצא אותו בן בליעל מתוך האמבטי, רואים כולם את עורו האדום ואת השלפוחיות המבעבעות והלוהטות אשר חורכות את בשרו, בכל זאת הוא קירר את האמבטי בעיניהם, מפני שבסופו של דבר הוא קפץ לתוכה ויצא ממנה.

התיאוריה חברתית קוגנטיבית של אלברט בנדורה, הוסיפה לזרם הביהביוריסטי הקלאסי בפסיכולוגיה את הרכיב הקוגנטיבי. לדבריו האדם איננו רק יצור המגיב לחיזוקים ולעונשים ובהתאם לכך מעצב את התנהגותו, אלא ישנו רכיב המתווך בין הגירוי לבין ההתנהגות שנוצרת כתגובה לגירוי.

האדם איננו בוחר להמשיך ולבחור התנהגות, רק על סמך חיזוק חיובי ממשי שקיבל. ואיננו נמנע מהתנהגות אחרת רק בגלל עונש שספג כתוצאה ממנה. אלא הוא מעבד באופן פעיל ואקטיבי את המציאות, וכך בוחר את ההתנהגות הכדאית ביותר עבורו. העיבוד הקוגנטיבי חוסך מאיתנו את הצורך לחוות על בשרנו באופן אישי כל חיזוק חיובי וכל עונש, ומאפשר לנו ללמוד מצפייה באחרים, וללמוד איזו התנהגות משתלמת ואיזו לא. כך שבסופו של דבר מה שקובע במה נבחר, הוא פרמטר התוצאה, על פי נסיון העבר האישי שלנו או של האחרים.

גם בתורה ישנה התיחסות לחשיבותה של התוצאה על בחירותינו.
התורה מבטיחה במקומות רבים- ״כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך״… ״אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ״…
במשנה במסכת אבות נאמר – ״הווי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה״.
אם כן, בעזרת האמונה בשכר ועונש, התורה מנחה את האדם לבחור בחירות טובות ורצויות, מתוך הנחה כי חיזוק חיובי ועונש שלילי ישפיעו על התנהגות האדם.
התורה גם אומרת לנו ללמוד מצפייה באחרים והפקת לקחים מנסיונם – ״ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו… ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף ברודפם אחריכם… ואשר עשה לדתן ולאבירם… אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם… כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה״.

אולם המסר של פרשתנו הוא שההתנהגות איננה מושפעת רק משקלול קוגנטיבי של ההשלכות הצפויות, אלא עצם החשיפה לאירוע או להתנהגות גורמת לנו לחקות את מה שראינו. גם אם בן הבליעל נכווה בכל חלקי גופו, והוכיח כי הכניסה לאמבטי גוררת בעקבותיה עונש, ולא חיזוק חיובי, בכל זאת הוא קירר את האמבטי בעינינו.
התורה מזהירה- ״ופן תדרוש לאלוהיהם לאמור איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני״… ״ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם… פן יש בכם איש או אשה… אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלוהינו״…
בפסוקים הללו ישנו מסר מקביל למסר של פרשת עמלק ״אשר קרך״ דהיינו שגם ההיחשפות והראיה לבדה משפיעה על בחירותינו והתנהגותנו.

דוד המלך פותח את ספר תהילים במילים – ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב״. ודרשו חז״ל- ״אם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו לעמוד ולהליץ עימהם״
דברי המדרש הללו ממחישים לנו את דברי הרמב״ם בהלכות דעות שכבר ציטטנו לא פעם

״דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו״…

הרמב״ם מתאר לנו את תהליך החיקוי, שפועל באופן אוטומטי ובלתי מודע, והוא מדגיש כי זהו טבע מולד, להימשך אחר מנהג המקום ללא קשר לטיב אותו מנהג ולהשלכותיו. וכמו שנאמר בפסוק שהובא לעיל- ״ופן תדרוש לאלוהיהם לאמור איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני״. התורה לא מתארת כאן בהכרח תהליך מחשבתי מודע של יהודי, ההולך לדרוש ולחקור את עבודות האלילים של שכיניו. יתכן לומר שהפסוק מתאר לנו דוקא תהליך בלתי מודע שיתחולל בראשם של בני ישראל בארץ כנען, במידה והם לא יכריתו ויבערו את עבודת האלילים מן הארץ כפי שנצטוו.
גם ללא הוכחת התועלת שבכך, עצם ההיחשפות והקירבה לעבודת האלילים יגרמו לבני ישראל לחקות את אורחות חייהם של יושבי הארץ, וכך הם יזניחו וינטשו את דרך התורה והמצוות.

ההכרה בכך שעצם ההיחשפות מכילה בתוכה יכולת השפעה על הצופה שתגרום לו לחקות את מה שראה, גם ללא ציפייה לתוצאות חיוביות, מספקת לנו הצצה להבנת כוחה של התעמולה בעולמנו, ויכולה לגרום לנו לחשוב פעמיים על תכנים, או סביבה, או קשרים שמקיפים אותנו וחושפים אותנו אליהם.
מפני שאפילו ידיעה ברורה של התוצאות השליליות איננה מנטרלת את המידע והחוויה שקלטנו בשעת מעשה, וכוח החיקוי יגרום לנו בסופו של דבר לאמץ במידת מה את מה שראינו וקלטנו.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה