שִׂמְחַת תּוֹרָה || למה עם ישראל רוקד עם ספר החוקים שלו ברחובות העיר?

אהרוֹן זאב שצמן | למה בעצם צריך תּוֹרָה, למה לא לחיות טבעי כמו החיות, בהתאם למה ש”מרגיש לי טוב”? “בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ” בארץ ישראל שְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, הוא היום השמיני של חג הסוכות, והוא גם יום – שִׂמְחַת תּוֹרָה.“עֲצֶרֶת”, מלשון עצירה – מבקש הקב”ה מבניו, לאחר שבעת ימי חג הסוכות, שיעצרו לעוד יום אחד נוסף לפחות, ויחוו עוד קצת את הביחד הנפלא הזה, כפי שמסביר רש”י – “כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר (להיפרד לדרכם) אמר, בני, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם” (רש”י, ויקרא פרק כג)

כלומר, קשה, כביכול, לקב”ה לראות את בניו נפרדים זה מזה, ואת האחדות המופלאה מתפרקת, ועל כן מבקש מהם הקב”ה יום עֲצֶרֶת אחד נוסף, יום שבו ימשיכו להיות ביחד איתו, ויעסקו יחד בתורה וישמחו בה, וכך גם לאחר שילכו איש לדרכו, ישאר בפיהם טעמה המתוק של התורה, וירצו להמשיך ולעסוק בה גם כשיגיעו למקומם.

“הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץבָּם, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו, קָהָל גָּדוֹל, יָשׁוּבוּ הֵנָּה” (ירמיהו פרק לא)
עם ישראל יצא לאלפיים שנות גלות, בהן היו רחוקים פיזית זה מזה ומפוזרים בכל קצווי תבל, אולם ברגע שהחלו לשוב ולהתקבץ לארץ ישראל, ראו שתורה אחת נשתמרה לכולם, ובכל תפוצותיהם שמרו על אורך חיים זהה בהתאם לחוקיה, ומיד הרגישו שוב שהם אחים, שוב שהם בניו של אותו המלך, כי בזכות התורה מרגישים ישראל אהבה ואחדות זה עם זה, בכל מקום אשר בו הם נמצאים, יורד הקב”ה גם הוא לשכון בינהם, ונמצא יחד איתם באחדותם.

“כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ” (משלי פרק ד)
ייחודה של התורה, שהצליחה לשמור על אחדותו של עם ישראל כעם אחד מעל לשלושת אלפי שנים, התורה היא, ספר הספרים, המקבץ את כל מכלול חוקי החיים הטובים, כפי שנתן אותם הקב”ה לעם ישראל – התורה היא ספר ההוראות המושלם לחיים מאושרים, מאוזנים ומספקים.

כותב שלמה המלך: “כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל” (קוהלת פרק ג, יט)
אומר שלמה המלך, כי על אף שלאדם ולבהמה גורל משותף, ושניהם לבסוף גוועים ומתים (“כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה”), עדיין הם צריכים להיות שונים, כי במידה ולא ילמד האדם לבדל עצמו מן הבהמיות הטבועה בו, ולקדש את תאוותיו הבהמיות לעבודת בוראו – אז הוא לא יהיה נבדל מן הבהמה כלל (מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה – אָיִן), ואז גם לא תהיה תכלית מיוחדת לחייו כאדם (“כִּי הַכֹּל הָבֶל”).

החיות אינן זקוקות לספר הוראות – הן פועלות על פי תוכנה מוגדרת שטבע בהן הבורא – מערכת קבלת ההחלטות של כל החיות, בנוי על המשוואה הבאה:
(צריך) + (יכול) = (לוקח)
החיות פועלות בתוך טווח הפעולה ומכלול הצרכים, המוגדרים מראש מרגע לידתן ועד מותן. כל חיה יודעת מתוך עצמה מה דרוש לה כדי לשרוד, ומהן הפעולות ההכרחיות לה לניהול חייה, לא יותר ולא פחות – מה עליה לאכול, מאילו סכנות לברוח, איך להתנהג עם בני מינה, איך להתרבות ….
באופן כללי ניתן לצפות את התנהגותן של החיות, כמעט בכל סיטואציה נתונה – אריה רעב יטרוף חיה חלשה, ארנב יברח כשיראה סכנה, חתול יכסה על צרכיו, וכלב ישמח כשמגיע בעליו …

לא כך האדם, לאדם ניתנה הבחירה חופשית, ולמכלול שיקוליו מתווסף גם עניין “המוסריות” (מה מותר, ומה אסור). אצל האדם מתקיימת משוואת החלטות ייחודית, שאינה מתקיימת האף ייצור חי אחר:
(צריך) + (יכול) + (לא מוסרי) = (לא לוקח)
למשל: אדם רעב צריך לאכול, יש לו הזדמנות לגנוב אוכל בלי שישימו לב, אבל הוא בוחר שלא לקחת, כי מבין שאסור לו לגנוב.

האדם נולד לעולם, חסר ידע קיומי לחלוטין. אם יוותר לבדו לא יוכל לשרוד, ומתוך עצמו לעולם לא ידע מה באמת טוב לו, וממה עליו להיזהר. אדם ללא הכוונה וחינוך, ילך שולל אחרי אשליית האושר החומרית של גופו ויצריו, ויביא את עצמו, עד מהרה, לידי כליה עצמית.

כל רצונם של האנשים עלי אדמות הוא להיות מאושרים, לקבל ללא הרף אושר ותענוג לעצמם. אולם רובם של בני האדם פועלים מתוך יצרים ותאוות של רגע, ולא מתוך שיקולים של טוב או רע בטווח הארוך – אוכלים אוכל ערב לחך אך מזיק לבריאותם, “מענגים” עצמם בסיגריות הממיתות את גופם, מנהלים מערכות יחסיים תאוותניות אינטרסנטיות שנגמרות בפרידה ומפח נפש, מכלים את זמנם ובריאותם בשעות עבודה מרובות, “מבלים” בשיחות סרק עם חברים, או רובצים שעות בצפייה במשחקי ספורט, או בתוכניות בידור חסרות ערך.

התנהגויות אלו, שורשן ביצר הבהמי שבאדם, ומוגדרות בשם כללי -“הרצון לקבל לעצמו בלבד” – והוא השורש המניע את כל הרע בעולם.
ללא מערכת חוקים מוגדרת, האדם לעולם לא ינחש מתוך עצמו – כמה חומר נכון לו לצרוך, איך להתנהל אל מול החברה, מתי עליו לגבור על יצריו ותאוותיו, מה מותר לו לקחת לעצמו, ומה אסור לו. ללא חוקי חיים נכונים, האדם יביא עצמו לידי השחטה עצמית, והשחטה חברתית – מצב המוגדר כ”כל דְּאַלִּים גָּבַר” (בבא בתרא, דף ל”ד, עמ’ ב’) – אנרכיה של חברה אלימה, שבה ההכרעה נעשית על פי שיקולי כוח בלבד, תוך התעלמות מערכי מוסר וצדק (כפי שאכן קרה בדור המבול – “וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ” – בראשית ו’).

“הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת , שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ” (משנה אבות ג ב).
במילים פשוטות, הכוונה שצריך אדם לקוות שהשלטון במדינה יתפקד טוב (מַלְכוּת), ושהאנשים יפחדו מכוח השיטור והענישה בו, אחרת תהיה אנרכיה במדינה, והחזק ינצל את כוחו לעשוק את החלש, וייקח ממנו בכוח את רכושו, ביתו, אשתו, ילדיו ואף את חייו.
רוב בני האדם, אינם אוהבים להישמע לחוקים, ומתוך שורש יצרם, היו שמחים לפרוק כל עול, אולם הם מבינים כי ללא מערכת חוקים, יהיה כאוס ואיש לא יחוש ביטחון. על כן כלפי חוץ מכניעים עצמם רוב האנשים לחוק המדינה – אולם בסתר ליבם הם שונאים את הגבולות שמציב להם החוק, ומחפשים ללא הרף פרצות, כדי לעקוף את החוק, ולהגדיל את רווחיהם וסיפוקם האישי “על חשבון” הכלל.

רוב ספרי החוקים בעולם אינם באמת באים לחנך את האדם כיצד לחיות נכון ולהיות מאושר, רובם פשוט מציבים גבולות לאדם, כדי לקיים חיי חברה תקינים. על כן קובעים ספרי החוקים רק את המותר והאסור בהקשר החברתי, ומכך נדרש האדם ללמוד מתי עליו למתן את רצונותיו, שכך יבטיח לעצמו לא לעבור על החוק, לפגוע באחרים ולהיענש.

חוקי המדינות אינם פועלים ברובד המחשבה והמידות, אלא רק במישור המעשה – אדם רואה אישה נשואה נאה ברחוב, חוק המדינה אינו אוסר עליו לחשוק בה במחשבתו, או האדם רואה חפץ נאה אצל אדם אחר וחומד אותו לעצמו, אין החוק מגביל את מחשבתו בעניין זה – עפ”י החוק, האדם מחויב רק לעצור את עצמו מלעשות מעשה, שיהווה פגיעה בזולת בפועל.

“אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם” (ירמיהו פרק כג)
התורה, שניתנה לישראל, אינו דומה לספרי החוקים של אומות העולם. התורה אינה עוד ספר חוקים של מותר ואסור בלבד לחיי חברה תקינים, אלא התורה היא – ספר חינוך, צורת המחשבה הקודמת למעשה, שמטרתה לטפל בשורש טבע יצרו של האדם, מערכת של כללים לתיקון מידותיו הפנימיות, גם כשאיש אינו רואה את מחשבותיו, וגם כאשר מעשיו אינם חשופים לעני כל (גם איך עליו להתנהג ולחשוב, כשהו בחדרי חדרים).

התורה היא מלשון “הוראה” – ספר הוראות לחיים טובים ומאושרים, הבאה ללמד את האדם מה מותר לו, ואיך מותר לו לחיות – כיצד לחשוב בכל מצב חיים, בזמנים ובמקומות שונים, ואיך עליו להתנהל אל מול אנשים שונים, איך עליו לקדש את תאוותיו החומריות, ולצקת רוחניות בכל עניין חומרי בחייו (בעסקים, בזוגיות, באכילה, בזמנו הפנוי, בכספו ורכושו, עם ילדיו ….).
יהודי החי בהתאם להדרכה נפלאה זו, מניח תחילה שהכל סביבו רע ומסוכן לו, ומנקודת מוצא זו, לומד (על פי דרכה של תורה), איך לפתח מחשבה נכונה תחילה, ורק לאחר מכן, איך לפעול ברוח אותה המחשבה בכל מצבי החיים.

“מוח שליט על הלב” (ספר התניא)
פירושו שהשכל הישר הוא זה השולט על מידותיו של האדם. הדחף היצרי לפעול ולעשות, הוא זה הנשלט על ידי המחשבה, ולא כמו החיות והבהמות, הפועלות בהתאם לאינסטיקט החייתי, על ידי נטיית ליבן, או בהתאם לתאוות הרגע. התורה מחנכת את האדם לחשוב תחילה, ואז לפעול בהתאם לכלליה, כך שילמד לגבור על רצונותיו הטבעיים, ולתקן את נפשו הבהמית.

“וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ” (בראשית א, כו)
הקב”ה תכנן את האדם עם מנגנון שליטה עצמית, ויכולת לבחירה חופשית כמותו. בנוסף צייד את האדם בספר ההוראות – התורה – כדי שילמד לרדוֹת ולשלוט בכל מכלול יצריו הבהמיים והחייתיים, החבויים בנפשו (וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה …).

“לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע” (ילקוט שמעוני).
התורה, יש בה פנימיות וחיצוניות – האומות, ומלכי הגויים (פרעה, אדום, עוג, סיחון, עשיו, לבן …) הם החיצוניות שבתורה, וישראל הם הפנימיות שבה – וזהו רמז גם לפנימיות האדם. בכל אדם יש כוחות נפש רעים, שהם בחזקת פרעה קשה העורף, או לוט חומד החומר, או עשיו הרוצה לפרוק כל עול, עוג ששמו מרמז על עריות וגזל…, ומנגד יש באדם גם כוחות נפש פנימיים טובים – כמו כוח החסד של אברהם, כוח הגבורה של יצחק, הדבקות של יעקב, הצדיקות של יוסף, הענווה של משה ועוד…

התורה אינה ספר סיפורים, ואינה ספר היסטוריה – היא מכלול של מצבי חיים שאירעו לאנשים שונים, ולעם ישראל במהלך מסעותיו – וכולם תנועות בנפש היהודי, ונוסחאות כיצד לפרק את השליליות, דרך לחזק את האמונה בקב”ה, ואת כוחות ההשפעה הפנימיים.
למשל: היציאה ממצריים היא ההשתחררות ממכלול יצרי הגוף, והשעבוד המוחלט להם. קבלת התורה במדבר סיני היא שלב הבגרות, בו ילד הבר המצווה לומד לקבל עליו עול תורה. ההליכה במדבר זהו שלב היטהרות בגילאי העשרה כהכנה לחיים. הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל, זו הקמת המשפחה – תחילת השימוש בחומר על מנת להשפיע, דאגה לפרנסתם של הלויים והכוהנים, הגר היתום והאלמנה – השלב בחייו של האדם, בו הוא לומד לקדש את החומר שקיבל, לחיות חיי השפעה לאחרים, ודאגה לאשתו ילדיו, והנזקקים בסביבתו.

התורה היא הסוד האמיתי להצלחה,

השורש לחיים טובים, מאושרים ומספקים – היא היכולת של האדם לגבור במודע על הרצון הבהמי של גופו החומרי – הרצון לקבל לעצמו בלבד, ומלמדת את האדם לסגל לעצמו רצון חדש ונשגב בהרבה יותר – הרצון לקבל, שעל מנת להשפיע שפע לסביבה.

כשעם ישראל יוצא לרחובה של עיר לחגוג בריקודים את “שִׂמְחַת תּוֹרָה”, ומניף את ספרי התורה על כתפיו, רוקד בהתלהבות, שר ושמח בתורתו – “שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ – בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה”, זו שמחת חיים אמיתית, שמחה שבחר בנו הקב”ה להיות לו לעם קדוש, שמחה של בחירה בדרך חיים ייחודית, שמחה בשחרור מהעבדות ליצרים הרעים, שמחה של קידוש המחשבה והחומר, שמחה של רצון לנתינה מהלב, שמחה שזכינו לקבל חיי אושר, המלאים תמיד בתוכן רוחני אמיתי.

“ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא” (ישראל התורה והקב”ה – הם מהות אחת)
כשאנו מקיימים את התורה אנו נהיים מהות אחת עם הקב”ה, התורה היא הצינור, אשר רק דרכו אפשר לקבל את החיות והשפע האמיתיים בעולם החומר. תורת ה’ היא תורת נצח, שאינה קשורה לזמן, מקום או שפה, והערכים המגולמים בה, הם האמת האלוקית על כל רבדיה ומרכיביה.

ביום שִׂמְחַת תּוֹרָה אנו שמחים על שזכינו פעם נוספת לסיים את קריאת התורה בשלמותה,

ועל הזכות שקיבלנו לחיות על פי סודות השפע לעולם הזה, ובהתאם לנוסחא היחידה, המהווה את קוד הכניסה אל חיי העולם הבא.

מי ייתן ובזכות שמחתנו בתורה הקדושה, נזכה השנה להתגלותו של משיח צדקנו, ונזכה כולנו ברחמים, לגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימנו ממש.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים