צחי הורווויץ || תזכורת – המצווה הראשונה לישראל – חירות

בפרשת השבוע, פרשת וארא, משה רבנו ע”ה מוזהר לומר לבני ישראל לקיים את המצווה הראשונה שנצטוו במצרים:

לצאת לחירות ולשחרר את עבדיהם לחירות.

והוא דבר פלא כי מקובל לחשוב שהמצווה הראשונה שקיבלו ישראל במצירים היא מצוות קידוש החודש המוזכרת בפרשת “בא”, אבל הירושלמי קובע שהמצווה הראושנה היא המצווה לצאת לחירות שנזכרת כבר
בפרשתנו פרשת וארא:

“אמר רב שמואל בר רב יצחק: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים
להוציא את בני ישראל מארץ מצרים” (וארא ו’, י”ג) – על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיא כהיא דא”ר הילא לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים הדא הוא דכתיב מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'” (ירושלמי ראש השנה יז.).

רב שמואל בר רב יצחק מתרץ בדבריו קושיא חמורה בדברי הפסוק –
אם נצטוו משה ואהרון לומר לפרעה להוציא את בני ישראל ממצרים, מה השייכות לצוות זאת על בני ישראל?

הרב מנחם זצ”ל כשר מסביר (תורה שלמה, מילואים לפרשת וארא) שלפי ר’ שמואל בר רב יצחק היה על משה ואהרון להסביר לאלו שרצו להישאר עבדים את מעלת החירות על העבדות, את רצון ה’ שבני ישראל ישברו את עול השעבוד ויהיו בני חורין, ומנגד היה עליהם לפעול על אחיהם בעלי השררה לשחרר את עבדיהם העברים, וכדברי המדרש: “ויצוום” – צוום שישלחו איש את עבדו ואיש את שפחתו (מדרש “אור האפלה” וכן פירש המשך חכמה על הפסוק).

“שבולי הלקט” מציין שאנו מזכירים את יציאת מצרים בראש השנה, לפי דברי רבי אליעזר שבראש השנה בטלה העבודה מאבותינו במצרים, והגמרא מביאה ראייה לדבריו מגזרה שווה: “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים” ובתהלים כתיב: “הסירותי מסבל שכמו” – דהיינו שכמו שיוסף נמכר על ידי אחיו לעבדות, והפדות הייתה שנשתחרר בראש השנה, כמו כן נשתחררו גם בני ישראל במצרים דייקא בראש השנה. וכמו שבראש השנה שחררו בני ישראל את אחיהם במצרים, ועל ידי זה זכו לקבל עליהם עול מלכות שמים ולצאת לחרות, וכן הוא בכל ראש שנה שאנו ממליכים את השי”ת על כל העולם. חירות אמיתי הוא רק כאשר ממליכים אותו יתברך על כל העולם כולו.

וכל עניינו של רבי נחמן מברסלב הוא רק ראש השנה.

הרב כשר ממשיך להסביר על פי הירושלמי שדברי ר’ שמואל בר רב יצחק נאמרו בשיטת ר’ הילא, שעיקר עונשם של ישראל בימי בית ראשון, היה על פרשת שילוח עבדים, וכמו שהוכיח אותם הנביא ירמיהו: “כה אמר ה’ וגו’ אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר, מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'” (ל”ד, פס’ י”ג). ופירשו חז”ל ש”ביום הוציאי” דייקא, בזמן יציאת מצרים, קודם לפרשת שילוח עבדים כפי שנכתבה בתורה.

הרב כשר מביא גם את דברי “ילקוט אלביחאני” שבני ישראל נצטוו לשלח את עבדיהם לחופשי, מכיוון שאדם לא זכאי להיות בן חורין כל עוד הוא משעבד את אחיו, או אפילו אינו מסייע לו לצאת לחירות.
כי מי שמשתעבד באחיו אינו מאמין בתכלית יציאת מצרים, ועונשו מידה כנגד מידה, ועל פרשת שילוח העבדים נחרב בית המקדש הראשון: “לכן כה אמר ה’ אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו, הנני קורא לכם דרור נאם ה’ אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזעוה לכל ממלכות הארץ” (ירמי’ ל”ד) – שלא אהיה אדון עליכם להצילכם מכל ממלכות הארץ, ולא תהיו ראויים לחירות ותגלו, וכל הפורענויות שהיו כבושות עד עתה אקרא להן דרור. וכך מובא גם באיכה רבתי: “גלתה יהודה וגו’ ומרוב עבודה” – א”ר אחא: על שהיו משתעבדים בעבד עברי”.

לכאורה נראה שהירושלמי חולק על הטעם הידוע שבית ראשון נחרב על שלושת העבירות: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, אבל באמת שורש שלושת העברות האלו הוא העבדות כמו שמובא בלי’ מוהר”ן (ח”ב סי’ א’) שיש שלוש עבודות שהן בחינת עבודות דסטרא אחרא, שהן בחינת עבדות, והם מפסידים את עבודת התפילה, שהיא בחינת עולם החירות. ושלושת העבודות האלו הן שלוש מידות, היינו:
א. ‘אל תהי בז לכל אדם’ (אבות פרק ד’) שלא לבזות שום אדם, שזהו בחינת שפיכות דמים
ב. עבודה זרה ואפילו קלקול האמונה, שאין האמונה בשלמות והוא גם כן בחינת עבודה זרה
ג. שמירת הברית היינו מי שאין שומר הברית כראוי, בחינת גילוי עריות.
ואם כן טעם הירושלמי, שבית ראשון נחרב על פרשת שילוח עבדים, הוא השורש והגורם לשלושת העבירות החמורות, והוא עניין אחד עם דברי חז”ל, שעיקר החורבן היה בגלל שלושת העבירות האלו שהן בחינת עבודות דסטרא אחרא, והן בחינת עבדות

ובאמת שהמצווה להוציא עבדים לחירות היא רחבה הרבה יותר ממה שנראה לעין וכוללת את כל היחסים בין בני האדם, ואפילו את בני המשפחה, כמו שמסביר רבנו, רבי נחמן מברסלב בתורה נו: ניתן להבין ששעבוד מלכויות הוא מושג :

“כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות. יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם, כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו…
ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד, היא באתגליא ובאתכסיא…”.

לכל אחד מאיתנו יש בחינת מלכות. לאדמו”ר, לבוס, לנהג האוטובוס, לבעל, לאישה ואפילו לילדים, ועל כן מזהיר רבנו:

“..וצריך כל אחד, לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו. שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאת תאוותו, רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין, שהמלכות יהיה אצלך בן חורין, שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו, כי אם להשם יתברך, בבחינות (עובדיה א): “והייתה לה’ המלוכה”. דהיינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך, דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו…הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו. ואם יש לו ממשלה יותר, מוטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים, לפי בחינת המלכות שלו”.

חירות (המילה חירות איננה מופיעה בתנ”ך – רק המילה חרות על הלוחות, או המילה חורים שמשמעותה – אצילים, חופשיים) היא כפי הנראה הציווי הנזכר ביותר בתורה.
אנחנו זוכרים את היציאה מבית עבדים, ומזכירים אותה בפינו בכל יום, ערב ובוקר בקריאת שמע וברכותיה, בברכת המזון, בקידוש של שבת ושלושת הרגלים, באמירת ההלל, באמירת לשם ייחוד שלפני הנחת תפילין ובקריאת פרשיות התפילין.
היציאה משעבוד מצרים, שהיא סמל לחומריות, לנהנתנות ולשעבוד הבלי עולם הזה, נזכרת בתורה למעלה מ- 50 פעמים, וחג הפסח, שהוא ראש לשלושת הרגלים, נקרא חג החירות.

ובכל זאת כמעט ולא מוצאים מישהו שמדבר מהמצווה הראשונה והחשובה הזאת.
פלא.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

צום עשרה בטבת || על מה ולְמה אנחנו צמים?

בתנ”ך מובא כי המצור על ירושלים החל בעשרה בטבת בשנה התשיעית של מלכות צדקיהו (424… המשך לקרוא צום עשרה בטבת || על מה ולְמה אנחנו צמים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *