פרשת תצוה || ההדדיות ביחסים, נתינה וקבלה

candle

ישנה תכונה מיוחדת וחשובה מאוד לליבו של האדם. כידוע, הלב הוא איבר חיוני אם לא החיוני ביותר של האדם, הוא בעצם מחיה את כל האיברים. מרוצת הדם בגוף האדם מונעת על ידי הלב, שהוא השריר ששולח אל כל האיברים את דמנו. זהו חלק אחד מפעולת הלב, הנתינה והדאגה לכל האיברים. מצד שני, ישנו חלק נוסף שהלב פעיל בו והוא הקבלה. כל האיברים מקבלים את הדם באמצעות הלב ומחזירים לו בחזרה את מבחר הדם. זאת אומרת שהלב פועל בשני כיוונים עם האיברים שלנו, נתינה וקבלה.

מה שהלב מקבל מכל האיברים זה בדיוק מה שהוא מחזיר. במילים אחרות, הלב אינו יכול לתת לאיברים את מה שהם לא נתנו. זוהי פעולת ההדדיות בין הלב לכל איברינו הפנימיים.

הדבר דומה למראה שמשקפת בצורה מדויקת את הדמות שמסתכלת בה. המראה אינה יכולה לשקף דמות כלשהי אילולי מסתכלים בה. כמו שהמראה לא תשקף שום דמות אם לא מתבוננים בה, כך אי אפשר לצפות לדמות שונה מהדמות המסתכלת במראה. כתכונת המראה כך תכונת המים. גם למים ישנה התכונה לשקף בחזרה רק את מה שהם מקבלים, כלומר, קולטים. אדם שיגש למעיין מים רגוע ויביט בו, הוא ישים לב שהמים ישקפו לו בחזרה את בבואתו. אם הוא יבחר לחייך למים הוא יראה את עצמו מחייך. אם הוא יבחר להביט במים עם מבט זועף הוא יראה פנים זועפות. הלב והמים או המראה חולקים את המכנה המשותף הזה, להקרין ולשלוח בחזרה את מה שהם קולטים ומקבלים.

לב הבריאה

הדבר נכון גם לאדם, בכמה רבדים. האחד בינו לבין הזולת והשני בינו לבין הקב”ה. מה שהאדם יתן לחברו זה מה שהוא יקבל. מה שהאדם ירגיש כלפי חברו כך ירגיש השני. הלב הוא משל לאיבר מרכזי וחיוני שמחיה את האיברים התלויים בו ומעניק להם את מה שהם נותנים לו. הנמשל הוא שכל דמות מרכזית שתלויים בה אחרים תתן להם את מה שהם יתנו לה. דוגמאות ללב יכולות להיות למשל, מלך על מדינה. המדינה מעלה לו מיסים ובעזרתם הוא יכול להחזיר למדינה ולהשקיע בה בחזרה.

דוגמה נוספת ללב יכול להיות למשל, תלמיד חכם שהוא לב העדה, שהאנשים המפרנסים אותו ומחזיקים בו מושפעים בחזרה בשפע ברכה והצלחה.

דוגמה נוספת יכולים להיות ירושלים ובית המקדש שהיו מרכז ארץ ישראל והשפיעו ברכה לכל הארץ. אלו דבריו, בלשוננו כמובן, של המלבי”ם הקדוש, ר’ מאיר לייבוש, בפרושו הנפלא על ספר משלי של שלמה המלך, בפרק כ”ז פסוק י”ט.

תנו עוז לאלוקים

הוא מוסיף ואומר שגם לבריאה כולה יש לב. מיהו לב הבריאה? מלך מלכי המלכים הקב”ה, בורא העולם, הוא הלב של כל הבריאה שמחיה את הכל ובלעדיו ח”ו אין כלום. אם כן, לפי מה שלמדנו שהלב מתפרנס מהאיברים התלויים בו ומחזיר להם באותה מידה,

מי מפרנס כביכול את אלוקים ואיך ניתן לפרנסו?

התשובה לשאלה הזאת מהווה את אחד מהיסודות הגדולים ביותר ביהדות ובעבודת ה’. היא תלמד אותנו בדיוק את הכוחות שיש לאדם להשפיע בבריאה וכיצד הוא יכול להשפיע. מהו המשקל שיש למעשים של האדם וכיצד מתבצעת האינטראקציה, יחסי הגומלין, בין הנהגת האדם לבין הנהגתו של הקב”ה. כולנו רוצים לקבל שפע של ברכה ושפע של הצלחה בכל מעשינו. האם אנחנו יכולים להשפיע על הנהגתו של הקב”ה איתנו ועל נתינתו? ברגע שנדע את התשובה שתבאר לנו האם זה אפשרי ומה עלינו לעשות, נבין בדיוק את מעמדו של האדם בתכנית הבריאה ואת השתלשלות השפע מלמעלה למטה, מהעולמות העליונים לעולמות התחתונים.

המנורה

בפרשתנו יש מצווה מיוחדת, והיא עריכת נרות במקדש. אנו מצווים, יותר נכון הכוהנים שהם נבחרו לעבוד ולשרת במקדש, להיטיב נרות תמיד לפני ה’ יתברך, שנאמר:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ”ז, כ’-כ”א).

הקב”ה מצווה אותנו שיהיה תמיד נר דולק בביתו, בבית המקדש. למה היה כדאי, חשוב וראוי שהמקום תמיד יהיה מואר?

ר’ אהרון הלוי מברצלונה, בספרו, ספר החינוך מצוה צח’ מסביר דברים עמוקים ונפלאים על חשיבות ותועלת הגדלת הנרות במקדש. והוא מסביר 

דרך בני אדם להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. בית שהוא מואר על ידי נרות, שהם היו מקור האור הידוע בזמנים קדמונים, הוא בית מכובד ומפואר. על ידי שמדליקים נרות במקום מסוים גורמים להגדלתו בעיני הבריות. הייתה חשיבות עליונה לכך שהמקדש יהיה מקום שמכובד ומפואר בעיני כל רואיו וכל מבקריו. כשאדם מגיע למקום מרשים זה עושה רושם בנפשו. כיצד אדם מגיב כשהוא רואה מקום מטופח לכבוד ולתפארת? הוא מוקסם מהמקום ונכנסים בליבו יראה וענוה מאימת המקום. באופן טבעי הוא מתנהג אחרת כשהוא נמצא במקום כזה וכל הנהגתו מושפעת לטובה כתוצאה מצורת וטיפוח המקום אליו הוא נכנס.

דרכו של בעל ספר החינוך לכל אורך הספר, כמו שכבר הבאנו וציטטנו קודם, היא:

שמטרת התורה והמצוות היא לפעול באדם ולהפוך אותו לבעל אישיות טובה, שזוהי הדרך היחידה שהקב”ה יוכל לממש את חפצו בתכלית הבריאה ולהיטיב לבני האדם, כי כל מין דבק במינו והטוב דבק בטוב. גם במצות המקדש בכל ציוויו השונים הייתה המטרה לגרום לרושם בנפשו של האדם ולהשפיע עליו לטובה. מצות הדלקת הנרות היא אחת מהמצוות השונות שהיו במקדש שבסגולתן האדם מושפע לטובה תרתי משמע. תחילה הוא מושפע לטובה בכך שמתעוררות בקרבו מידות טובות. לאחר מכן הוא מושפע בשפע ברכה והצלחה מאת הקב”ה, כי כך הוא חקק בטבע העולם, שהטוב דבק בטובים ולהיפך להיפך.

המהלך הנפלא הזה של בעל ספר החינוך, בתכלית התורה והמצוות והשפעתן על האדם, בנוי על יסוד גדול וחשוב מאוד. “כי הכל נגזר מצד המקבלים”, כלשונו. זהו אחד מהיסודות החיוניים ביותר לידיעת האדם. זהו היסוד שמסביר בדיוק את האחריות העצומה ואת חלקו של האדם בהשפעה על הנהגתו של הקב”ה עמנו. למרות שזהו יסוד חשוב, הרבה מאוד אנשים לא מודעים אליו או שמפרשים אותו בצורה לא נכונה.

הרת עולם

אנו יודעים שהקב”ה דן את בני האדם בראש השנה וגוזר עליהם מה שגוזר בגוף, בממון ובנפש. אנו יודעים גם שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (גמרא ברכות דף לג ע”ב). מאמרים נוספים של חז”ל מגלים לנו שאין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה. הכל קצוב והכל במידה. אם כן, מה מקום יש לפעולותיו של האדם אם הכל גזור? אם האדם מקבל את פרנסתו כתוצאה מהדין שהוא עמד בו בראש השנה למה הוא הולך לעבוד? מצד שני, מה תועיל כל השתדלותו של האדם אם הכל גזור? הרי המעשים שהאדם יעשה לא יוסיפו ולא יפחיתו ממה שנגזר עליו.

רבנו בחיי בספרו חובת הלבבות בשער הביטחון עונה לנו על השאלות הללו ועושה סדר בכל הנוגע לגזרותיו של הקב”ה ולמעשיו והשתדלותו של האדם. “ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה, ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה, הוא חייב להתגלגל לסיבות תועלותיו, ולבחור הטוב כנראה לו מן העניין, והאלוקים יעשה מה שקדמה בו גזרתו”.

הקב”ה גוזר את כל מה שיגיע לאדם. הקב”ה יודע בדיוק מהו הדבר הטוב ביותר עבור האדם. אמנם, תנאי ישנו בגזרותיו של הקב”ה כדי שיצאו מן הכוח אל הפועל. אם זה לא היה כתוב אי אפשר היה לומר את זה, כי זה נורא ואיום עד היכן מגיעה הבחירה של האדם. התנאי הוא שהאדם יכין ויכשיר את עצמו על ידי הכנת ועשיית הסיבות שמסוגלות לקיים את אותה גזרה. במילים אחרות, ביד האדם ניתנה האפשרות לקיים או לבטל את גזרותיו של הקב”ה, 

כך רצה וחקק הבורא, שמעשיו של האדם יהיו הגורם להבאת עליו טובה או להיפך.

למשל, בנושא הפרנסה של האדם. הכל קצוב ונגזר בראש השנה. אחרים לא יכולים להוריד או להוסיף מאותה קצבה. אבל אם האדם ימנע מלעשות את הפעולות שיכולות להביא לו פרנסה טובה, אז לא תהיה לו פרנסה, ולא בגלל שה’ לא רוצה ולא גזר, אלא בגלל שהאדם נמנע מלהכין ולהכשיר את עצמו וליצור את כלי הקיבול לאותה ברכה. לכן זה כל כך נורא ואיום היסוד הזה, כי בידיו של האדם לבטל את גזרתו של הקב”ה ולגרום לכך שהיא לא תצא לפועל.

רבנו בחיי מביא דוגמה לאדם שיש לו שדה. הוא כותב שהאדם אינו יכול לבטוח בקב”ה שיצמיח לו פירות מהאדמה אם האדם לא זרע אותה לפני כן. הביטחון בה’ צריך לבוא לאחר העשייה של הפעולה המסוגלת לפעול את התוצאה הרצויה. הוא צריך לחרוש את האדמה, לנקות אותה מן הקוצים, לזרוע בה זרעים ולהשקות אותה כדי שהאדמה תיתן את יבולה. המיזוג של השתדלות ואמונה זו הנוסחה המלאה לקבלת השפע מאת הקב”ה.

זהו יסוד עצום. עם ישראל במעשיו גורם לכך שגזרותיו של הקב”ה יצאו לפועל. ההנהגה שלו עמנו היא כפי ההנהגה שלנו עמו. בדיוק כמו הלב שמחיה את כל האיברים ומזרים אליהם את הדם שהוא קיבל מהאיברים עצמם, כך הקב”ה מחיה אותנו ומפרנס אותנו לפי המעשים שלנו והכנת הכלי קיבול של כל אחד מאיתנו. זהו היסוד שעליו בונה ספר החינוך את המהלך שלו בקיום התורה והמצוות. כי הכל נגזר מצד המקבלים. הקב”ה נותן לבני האדם רק מה שהם מסוגלים לקבל. ככל שכלי הקיבול שלהם גדול יותר הם יקבלו יותר. אם הם יעשו את ההכנות הם יראו את התוצאות.

מצוuת המנורה במקדש הייתה סיבה לכך שכל הנכנס אליו יתפעל לטובה ויכנסו בליבו היראה והענוה. כשהאדם מלא ביראת ה’ וחש ענוה, הוא מוכן ומוכשר לקבל שפע מאת הקב”ה. זהו כל חפצו של ה’ בבריאה ובתכלית התורה והמצוות לפחות על פי הפשט. הוא רצה להיטיב לבני האדם והוא חקק בבריאה שטובה וברכה תגיע למי שהפך בעצמו להיות טוב. לאדם יש את הדחף והמוטיבציה להיות טוב כיון שאז הוא ייהנה מהפירות. אז רצונו של הקב”ה מוגשם כי הוא יכול להיטיב לבריות. הרווח הכפול שיש לאדם הוא עיצוב האישיות שלו והידמותו אל הבורא במידות הטובות שהוא רוכש לעצמו מלבד הטובות והברכות שהוא מקבל כתוצאה מכך שהפך להיות בעל אישיות טובה על ידי קיום התורה והמצוות כצורתן.

במחשבה, דיבור ומעשה האדם משפיע על הבריאה ועל הנהגת ה’. זוהי אחריות עצומה לדעת שהתוצאות הנראות לעין בחיים שלנו הן השלכה של המעשים שלנו ובעיקר האנשים שאנחנו. המצוות אמורות לפעול בנו ולהפוך אותנו לאנשים טובים יותר, רחמנים יותר, מאמינים יותר ונדיבים טובים. זוהי הדרך לזכות גם בחיי העולם הזה וגם בחיי העולם הבא.

קיום התורה והמצוות מזכה את האדם בשלושה דברים מרכזיים.

הראשון עיצוב האישיות שלו. כל מצווה מסוגלת לעורר באדם מידה טובה.

הדבר השני הוא קבלת שפע וברכה מאת ה’ באופן טבעי ואוטומטי. כי הטוב דבק בטוב.

הדבר השלישי הוא זכייה לחיי נצח ושכר העולם הבא. האדם הופך להיות נצחי כמו הקב”ה. הוא הופך להיות דומה לקב”ה במידותיו הוא זוכה בכך להידבק בו לנצח.

לקיים את התורה והמצוות כדי לזכות לטובות הקשורות בהן זוהי מעלה יקרה. לקיים את התורה והמצוות כדי שחפצו של הקב”ה יתקיים זוהי מעלה עליונה. אלו הכוחות שהאדם זכה להן והעוצמות שהוא קיבל מאת הקב”ה. ממש להיות שותף עם הקב”ה במעשה בראשית.

האתגר השבועי

  1. לשנן את היסודות הללו על כוחות האדם והשפעתו על הבריאה.

  2. להשקיע זמן ומאמץ להשיג מידות טובות. העיקר על ידי קיום

    התורה והמצוות ועבודת התפילה.

  3. למזג במעשינו את האמונה ביחד עם ההשתדלות.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה

יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור,
מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר,
מנכ”ל מסלול לחיים,
מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

אודי הרשלר || יום כיפור – יום הבירור הגדול

“שני שעירי יום הכפורים – מצותן שיהיו שניהן שוין: במראה, ובקומה, ובדמים, ובלקיחתן כאחד” (משנה… המשך לקרוא אודי הרשלר || יום כיפור – יום הבירור הגדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *