פרשת שלח לך || מה המשותף לבול דואר ולמצליחן?

competition

האם זה נכון שיש כאלו שנולדו לתוך ההצלחה ויש כאלו שלא? האם גורמי ההצלחה הם ניתנים לשליטה או שהם אינם תלויים במעשינו? האם מתישהו ההזדמנות תגיע ותדפוק על דלתנו. רוב בני האדם נתפסים לא מוכנים. לא הפוטנציאל הוא זה שקובע מי יצליח בחיים ומי לא.

לא הכישרון הוא זה שיכריע מי יגיע רחוק יותר ומי לא. אז מה באמת קובע?
לבני האדם יש מגוון גדול של תירוצים שמסבירים מדוע הם לא מתקדמים בחיים. לפעמים מאשימים את הממשלה על הכבדת המיסים, נוקשות ועל חוסר מתן הזדמנויות שווה לאזרחים. יש כאלו שרואים בהורים שלהם כסיבה המרכזית לכישלונם בחיים. הם מאשימים אותם בחינוך קלוקל, בחוסר פרגון והטחות ביקורתיות שגרמו לערך עצמי נמוך וחוסר בטחון עצמי. אחד התירוצים הנפוצים ביותר הוא חוסר מזל. אנשים מאמינים באמת ובתמים שאם אדם מצליח בחיים כנראה שהיה לו מזל יותר מאחרים. יש כאלו שמבכים על חוסר היכולת והכישרון שלהם. פשוט חילקו לי את הקלפים הלא נכונים, הם טוענים. הם מביטים על הדשא של השכן, שכידוע נראה ירוק יותר, ומתעלמים לחלוטין מעצמם ומכוחם.

מה האמת? האם זה נכון שיש כאלו שנולדו לתוך ההצלחה ויש כאלו שלא? האם גורמי ההצלחה הם ניתנים לשליטה או שהם אינם תלויים במעשינו?

כל אדם נולד עם כל מה שהוא צריך כדי להצליח בחיים ולממש את התפקיד המיועד לו. הוא נולד עם נטייה לעסוק בדבר שהוא בנוי באופן טבעי לעסוק בו. אדם מגיע לעולם עם כישורים שאינם מפותחים. הוא אמור ביוזמתו לבחור בדבר הנכון ולאחר מכן לפתח את הכישורים הנדרשים שכבר קיימים בו. הזדמנויות זה עניין חמקמק. קשה מאוד למצוא אדם שיאמר שהוא לא קיבל הזדמנות להצליח. הוא יכול להגיד שהוא לא קיבל את ההזדמנויות שחברו קיבל. אבל לומר שהוא לא בעצמו לא הגיע למצב שהוא היה יכול להתרומם ולהתפתח ממנו, זה באמת נדיר.

כולנו נולדנו עם סגולות מסוימות. לכולנו מתישהו ההזדמנות תגיע ותדפוק על דלתנו. רוב בני האדם נתפסים לא מוכנים. לא הפוטנציאל הוא זה שקובע מי יצליח בחיים ומי לא. לא הכישרון הוא זה שיכריע מי יגיע רחוק יותר ומי לא. כולנו יכולים לראות וכולנו מן הסתם מכירים אנשים רבים בעלי פוטנציאל שלא הגיעו לשום מקום. גם אנשים עם כישרון רב לא מובטחת להם ההצלחה. מצד שני, מפתיעים אותנו מאוד האנשים שזכו להזדמנות קלושה וידעו לנצל אותה. ישנם אנשים שלא התברכו בהרבה כישרון ופוטנציאל ובכל זאת הם מצליחים להגיע לפסגה. בכל תחום בו נבחר להתבונן נמצא בלי סוף דוגמאות של אנשים משני הצדדים. כאלו שנכשלו למרות שהיו להם כל הסיבות להצליח וגם כאלו שהצליחו בגדול למרות שהיו להם כל הסיבות להיכשל.

אנחנו לא יכולים לבחור ולהשפיע על נקודת הפתיחה שלנו. אנחנו לא בוחרים את הזמן בו ניוולד ואת המקום בו ניוולד. אנו לא בוחרים איזה חינוך נקבל ובאיזה בית ספר נלמד. אין לנו יכולת לקבוע מי יהיו הורינו ומורינו, שהשפעה גדולה נודעת לחינוכם על התנהגותנו ואישיותנו. גם את הרכב הכוחות והמזג המיוחד שבו נוצרנו אנו לא בוחרים. אנו מקבלים מצב נתון ויש בידינו את היכולת לבחור מה לעשות משם ולהבא.

השאלה שצריכה להטריד אותנו היא: איך אני יכול לצמוח ולגדול מהמקום בו אני נמצא כעת? רק האמונה התמימה שכבר יש לי

את כל מה שאני צריך כדי להצליח ושקיבלתי את כל המשאבים הנצרכים, תועיל לי לצאת מהמקום בו אני תקוע ולפרוץ דרך.

בדרך כלל, ההצלחה שלנו תגיע, כמובן אחרי סייעתא דשמיא, אבל אם נדבר כרגע על יצירת הכלי קיבול שלנו, מתי שאני אעשה כל מה שביכולתי לעשות, ואשתדל בגוף ובנפש כדי לנצל את הכוחות שלי. מחקרים מוכיחים שמנת המשכל של האדם קובעת רק 20% מההצלחה שלו בחיים, בכל התחומים.

80% מההצלחה מגיעים מהאינטליגנציה הרגשית של האדם.

הפעם אנחנו נלמד כיצד לנצל הזדמנויות ובאיזה כלי אנו יכולים להשתמש כדי לממש את הפוטנציאל הקיים בתוכנו. יש לנו בנפש כוח שיכול ומסוגל להניע אותנו לפעולה. זה מה שיכול לגרום להצלחה שלנו. מהיכן נשאב את הכוחות להתאמץ ולהתייגע? אנו יודעים בוודאות שבכל עצב יהיה מותר, כלומר בכל מאמץ אישי שלנו יש איזשהו יתרון ורווח. אין מאמץ ללא פירות. יגעת ומצאת תאמין. אבל כדי להתאמץ ולהתייגע יש צורך ברמה מאוד גבוהה של מוטיבציה ודחף פנימי.

רוב בני האדם מסוגלים לעשות ריצות לטווח קצר. זאת אומרת, שהם מוכנים לעשות הכל אבל לא לאורך זמן. רק מי שיש לו את הסבלנות, לשון סבל, ומוכן לשאת על כתפיו את עול המסע להצלחה יגיע בסוף ליעד הנכסף שלו. כדי להתמיד צריכים מוטיבציה. בדרך כלל, אנשים שנתקלים בקשיים מרימים ידיים ומתייאשים. הם בטוחים שהם עשו כל מה שביכולתם לעשות. קשיים אלו דברים שאדם רואה רק מתי שהוא מוריד את עיניו מהמטרה. לאדם בעל כוח מניע גדול, אין שום בעיה לנסות שוב ושוב עד שהוא מצליח. עקשנות היא הכרח להצלחה. וכדי להתעקש צריכים מוטיבציה, דחף פנימי. אז מה מניע את בני האדם ואיזה כלי יכול לעזור לנו לפתח רמת מוטיבציה גבוהה שתוביל אותנו אל עבר המטרה שלנו?

בפרשה שלנו ישנה מצוה מאוד מיוחדת, שנוהגת גם בימינו, ששכרה גדול מאוד והיא שורש ומקור לכל פעולה שאנו עושים. “וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים”. (פרק ט”ו פסוק ל”ט).

המצווה הזאת היא מצות ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. יש לנו ציווי מיוחד לשמור את העיניים ואת הלב. לפני שנסביר את הסיבה המרכזית לכך שעלינו לשמור על שניהם, נסביר מהי שמירת הלב כיון ששמירת העיניים היא די ברורה. ספר החינוך מסביר על המצווה הזו ששמירת הלב הכוונה היא “שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם הפך הדעת שהתורה בנויה עליו”. כלומר, מצות לא תתורו אחרי לבבכם, היא מצוה לשמור על המחשבה שלנו.

לאדם יש שליטה על המחשבות שלו. זה נכון שטבע המחשבה הוא זרימה בלתי פוסקת של מחשבות, ובאמת המחשבה לעולם לא עוצרת ואפילו בלילה כשאנו ישנים אנו עדיין חולמים. זהו ההבדל בין דמיון לבין מחשבה. דמיונות אלו דימויים מנטאליים שעולים במוחנו ללא יוזמה שלנו. אבל מחשבה היא יזומה ורק עם כוונה לחשוב דבר מסוים אנו יכולים ומסוגלים לחשוב עליו. למשל, אם תבחרו כרגע לחשוב על צורת הבית שלכם ולראות בעיני רוחכם את כל החפצים בבית, האם הייתם יכולים לעשות זאת? בוודאי שכן. זוהי נקראת מחשבה, מכיוון שאנו הזמנו אותה למוחנו ודמיון מגיע ללא כוונה ויוזמה אלא הוא זרם של מחשבות שמתרוצצות בראשנו. אז על המחשבה יש לנו שליטה. ברגע שהמוח מעלה לנו ציור בראש, על התחלתו אולי אין שליטה אבל על המשך המחשבה והדבקות בה יש לנו בחירה האם להמשיך להתעסק בה או לא. ומכיוון שהמוח לא מסוגל לחשוב שתי מחשבות בד בבד, אנו יכולים לסלק מחשבות רעות ולהעלות מחשבות טובות.

מהי הסיבה שהתורה אסרה עלינו לתור אחרי העיניים והמחשבה?

לכאורה, האדם לא מבצע שום פעולה. כשהאדם רואה דבר מסוים, הוא רק קולט אותו דרך החושים שלו וכשהוא חושב על דבר מסוים הוא בסך הכל מהרהר באותו דבר, אז למה יש לנו איסור כזה חמור, ומצוה מהתורה לשמור על שני האיברים הללו, המוח והעיניים?

“והמצוה הזאת באמת, יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות והמעשים ילדיהן. ואם ימות האדם טרם יוליד, אין זכר לבנים. נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה”. ספר החינוך מראה לנו את העוצמה האדירה שיש לכוח המחשבה. הוא כותב בצורה מפורשת שהמעשים הם תולדות של המחשבות. כלומר, האדם יבצע דבר שהוא חושב עליו. לכן יש איסור לחשוב על דברים שהתורה מנעה אותנו מהם, כיון שזה יוביל את האדם למעשה. זהו יסוד גדול. הרחבה בנושא הוא כותב במצוות נוספות, למשל בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן על עשרת הדיברות במצוות לא תחמוד ולא תתאוה.

האדם לא יכול לחפוץ בדבר שהוא לא ראה אותו. העין רואה ואז הלב חומד. יש כאן מערכת שלמה שמעוררת את האדם לפעולה. התבוננות בדברים שמדברים לליבנו ומושכים אותנו תגרום לנו לעשות פעולה כדי להשיג אותם. כך האדם בנוי. אמנם ראייה חד פעמית לא מושכת כל כך, רק התבוננות ממושכת בדבר יכול לעורר את האדם. כיצד האדם יכול להתבונן בדבר שכבר לא נמצא למול עיניו? על ידי כוח המחשבה. כשהאדם מדמיין את הדבר שהוא קלט לפני כן דרך החושים, הוא חווה מחדש. המוח שלנו לא מבדיל בין דמיון לבין מציאות. לכן בדיוק כמו שעין רואה והלב חומד, כך גם המחשבה רואה והלב חומד. לכן מנעה אותנו התורה מלחשוב ומלראות דברים האסורים עלינו כדי שלא נגרר אחריהם.

יש היום מחקרים שמוכיחים שאותם אזורים במוח של האדם שמשמשים את החושים, למשל חוש הראייה, אותם אזורים ממש משמשים את המחשבה דרך אותו חוש. לדוגמה, אם האדם שומע מוזיקה שמאוד מוצאת חן בעיניו והיא משפיעה עליו בצורה כזו או אחרת, לעצב או לשמחה, להתרגשות או להתלהבות, אז האזורים במוח שפועלים בזמן שהוא מאזין ומאפשרים את ההאזנה הם אותם אזורים שמתעוררים במוח של האדם כשהוא נזכר בלבד באותה מוזיקה. לכן ניתן להסתכל על כוח המחשבה והדמיון כעל חוש שישי. כמו שחוש מסוים מעביר את הקלט אל האדם ויכול לעורר אותו, כך גם המחשבה שלו. אם האדם רואה דרך העיניים ושומע דרך האוזניים, והוא יכול לראות בעיני רוחו ולשמוע באוזני רוחו, המחשבה מהווה עבורו כעין חוש נוסף.

מכאן החשיבות האדירה לשמור על המוח. מחשבה היא לא דבר שלא פועל במציאות. היא מסוגלת לגרום לפעולות ממשיות אם הדבר שעולה במוחו של האדם מדבר לליבו ומושך אותו. תנסו להיזכר בחבר שאתם מאוד אוהבים לדבר איתו או לצחוק איתו. תזכרו בפעם האחרונה שישבת ביחד וצחקתם. האם עולה על פניכם חיוך כשאתם נזכרים בזה? המחשבה מחיה לנו מחדש את החוויות שחווינו. כל מה שניתן להרגיש בחוויה מציאותית ניתן להרגיש אם רק חושבים עליה. איך אתם מגיבים לאחר שחלמתם חלום בלהות? דופק הלב מאיץ, הפנים מזיעות ואתם חשים פחד אמיתי למרות שרק חלמתם ולא חוויתם שום חוויה. רק בגלל שהמוח לא מבדיל בין דמיון לבין מציאות מבחינתו אין שום הפרש והבדל והוא גורם לנו לחוות מחדש דרך המחשבות שלנו.

כדי להצליח ולהתקדם ולהשיג את המטרות האישיות שלנו אנחנו זקוקים לדחף מאוד גדול שידרבן אותנו למרות הקשיים

ולמרות הנפילות ולמרות העיכובים. כל מי שיש לו מידה רבה של מוטיבציה, אינו מאפשר לשום הגבלה ולשום חסרון לעצור אותו מלהשיג את מה שהוא רוצה.

אתם יודעים מה משותף לבול דואר ולמצליחן?

שניהם דבקים במטרה עד שהם מגיעים ליעד. כדי להיות דבוק במטרה ולחתור בעוז ובאומץ למרות הכל, אנו זקוקים למנוע. התורה ידעה בדיוק למה לשמור אותנו מלחשוב ולראות דברים אסורים, כיון שזה מוליד את הפעולות שלנו. למה שלא נעזר בזה בדרך חיובית? אם חשיבה ממושכת בדבר שמדבר לליבי יגרום לי לרדוף אחריו, למה שאני לא אקפיד לחשוב יומם ולילה על מה שאני רוצה להשיג? זה יעורר אותי לפעולה, זה ידחוף אותי קדימה.

הסחת הדעת מהשאיפות שלנו יכול לגרום לנו להתקררות ולאדישות. כך נוכל ליצור בעצמנו מוטיבציה ולהתקדם, לצמוח ולהתפתח.

האתגר השבועי

1.רשמו לעצמכם מה אתם רוצים להשיג. פרטו ככל שניתן.
2.קבעו לעצמכם זמן קבוע במשך היום שבו תראו את המטרה מושגת ביחד עם כל ההשלכות שבדבר, עם כל התוצאות הנלוות.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

מי פתח את שערי השמיים ביום כיפור

מזכיר לכם פה את הסיפור הידוע והמוכר על הבעש”ט כהאי לישנא : “איש כפרי אחד,… המשך לקרוא מי פתח את שערי השמיים ביום כיפור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים