פרשת “שְׁלַח לְךָ” || להגביה חומות או לקדם בברכה את השינוי?

מסובין יהדות
במידה ויבחר ללמוד את האמת, יזכה האדם להכיר את גופו הרוחני

אהרון זאב שצמן | אין מציאות טובה או רעה, ואין באדם תכונות או יכולות, אשר הן טובות או רעות במהותן, אלא הכול פוטנציאל. עתידו של האדם תלוי בדרך, אשר יבחר ליישם את תכונותיו בעולם המציאות, ובאופן שיבחר להתמודד עם הקשיים אליהם יקלע – לתקן לטובה, או, חלילה, לקלקל לרעה. ומהי אם כן תכלית חייו של האדם, האם היא רק הימנעות מן הסבל, וסיפוק התאוות? ומה משמעות התיקון האישי שלנו בתוך עולם החומר? וכיצד קשורים המרגלים ששלח משה לתור את הארץ, ודבריהם על הָאָרֶץ לסוגיה שאנו עסוקים בה כאן?

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” למה?

בני ישראל במדבר קבלו את כל צרכיהם משמיים ללא יגיעה (מָּן מִן השמים, בשר שַׂלְווִים בשפע, מים מבאר מרים, ענני כבוד שסללו את דרכם, רחצו את גופם, ומיזגו את האוויר סביבם…), אולם בכניסתם לארץ ישראל, היו צריכים בני ישראל להילחם על הישרדותם בעמי כנען, וכן לדאוג ולפרנס עצמם ביגיעה, בחקלאות ובמסחר.

מסעם של בני ישראל במדבר אל עבר הארץ המובטחת, הוא משל למסע שיעשה כול יהודי בחייו, כחלק ממסלול התיקון של נשמתו בעולם החומר.
גם נשמתו של האדם, מקבלת בעולמות העליונים שפע של מילויי ותענוג בחינם (כמו בני ישראל במדבר), אבל אין זה תפקידה, ולכן מורדת לעולם הזה, נגד רצונה, ומולבשת בגוף חומרי (נאלצת לבוא אל הָאָרֶץ). מרגע שנולד האדם, הוא נאלץ לעמול ביגיעה לשם הישרדותו, וחייב לפרנס את עצמו, ולמצוא ללא הרף מילוי לתאוותיו, וכל ימיו הוא במרדף אחר החומר, רק כדי למלא את החסר לו, בתקווה להיות מאושר.

שואלת הנשמה את הקב”ה לפני ירידתה לעולם:
“למה רצונך להכניסני בטיפה זו סרוחה, שאני קדושה וטהורה, ואני גזורה מגזרת כבודך?
מיד אומר הקדוש ברוך הוא לנשמה: עולם שאני מכניסך בו, יפה יהא לך ממה שהיית דרה בו, ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך, אלא לטיפה זו. מיד מכניסו הקדוש ברוך הוא לשם בעל כורחו” (מדרש תנחומא, פרשת פקודי, פרק לח’, סימן ג’)

“שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו, למשה – שלש מאות וששים וחמש לאוין (מצוות לא תעשה), כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה (מצוות) עשה, כנגד איבריו של אדם” (בבלי מכות כג, ב)
בגוף האדם רמ”ח (248) אברים, וכנגדם ציווה אותנו הקב”ה בתורה על רמ”ח “מצוות עשה”. כנגד כל איבר בגוף האדם מתוקנת מצווה, שהיא הכוח הרוחני המחיה את אותו האבר. כאשר מקיים היהודי את רמ”ח המצוות בשלמותן, הוא מספק את המזון הרוחני לכלל אבריו, אולם, אם פוגע ואינו מקיים מצווה כלשהי, הוא פוגם בכך בכוח הרוחני של האבר בגופו, הקשור באותה המצווה.

כיוון שחלק ניכר מרמ”ח ה”מצוות עשה” אפשר לקיים אך ורק על אדמת ארץ ישראל, כשיש בית מקדש (מעשרות, ביכורים, קורבנות, עורלה …), לפיכך רצה הקב”ה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל במהירות האפשרית, ובכך לאפשר להם להינתק מן החיים המלאכותיים במדבר, להשלים את תיקונם, בחיים האמיתיים בארץ ישראל – שיוכלו להגיע אל בחיי השפע הרוחניים בכוחות עצמם.

“וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל”
מטרת ירידת הנשמה לעולם החומר, היא שתלמד להתמודד בו אל מול הפיתויים, תקדש את התאוות החומריות, תעמוד בניסיונות, ותקיים מצוות, ורק כך היא תוכל לשוב לבסוף אל עולם האמת מתוקנת, ותזכה לקבל את שכרה בכבוד.

ללא הכניסה אל ארץ ישראל, לא היו יכולים עם ישראל לקדש את חייהם, לקיים את כלל המצוות, ולהשלים את תיקונם, וכך גם הנשמה ללא הגוף החומרי, אינה יכולה לקיים את המצוות הקשורות באדם, ולהשלים, גם היא, את תיקונה.

“לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא” (משנה אבות ה כג) – כגודל ההשתדלות, כך גם יהיה לבסוף השכר. רק באמצעות הגוף החומרי יכולה הנשמה להתמודד ולתקן, ובהתאם למידת היגיעה, שתבחר לעצמה בעולם החומר, כך גם תקבל, לבסוף, את שכרה בעולם הרוחני.

“וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ”
כאשר האדם בא לעולם, הוא נולד חסר ידע לגבי המציאות סביבו, ועל כן, במהלך חייו, שולח “מרגלים”, כדי להכיר את גופו, ואת עולם הגירויים אשר סביבו (לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן). עוד בעודו תינוק הוא משתמש בחושיו, טועם וממשש כול חפץ, וכך לומד כיצד להפעיל את גופו טוב יותר – לומד להכיר מה מביא אותו לידי הנאה, ומה מסב לו סבל.
כאשר מגיע האדם לגיל בגרות, הוא כבר מודע למערכת יצריו, ולכוחות התאווה הפועלים בו, אולם, ללא הדרכה מתאימה בדרך התורה, האדם לא יצליח להכיר באמת את מנגנוני נפשו, ולא יבין את הסיבה שלשמה בא לעולם. הוא לעולם לא ידע שיש תכלית אמת לחייו, ועל כן יחיה את רוב ימיו בדעה מוטעית – יאמין שתפקידו הוא רק לברוח מן הסבל, וינסה, בכל עת, למקסם את התענוג למכלול תאוותיו.

“וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, הֲטוֹבָה הִוא, אִם רָעָה”.
רק במידה ויבחר ללמוד את האמת, יזכה האדם להכיר את גופו הרוחני (הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ), ואת המלחמה, המתחוללת בין שתי הנפשות אשר בקרבו, אשר שתיהן רוצות לשלוט על ליבו, ולקבוע את המהלכים בחייו: הנפש האלוקית (הֲטוֹבָה הִוא), והנפש הבהמית, מצד יצרו הרע (אִם רָעָה).
כל אחת מהנפשות יכולה להטיב לו, אולם הבהמית רוצה לספק לו עונג חומרי לטווח הקצר, הבא ממילוי תאוות, ואילו הנפש האלוקית, רוצה לספק לו עונג רוחני לטווח הארוך, הבא מנתינה, מעשים טובים וקיום מצוות – עונג שבונה לאדם עולם רוחני, ומלווה אותו לאורך זמן רב.

כותב האדמו”ר הזקן: “כאשר (האדם) הוא רחוק מה’ בתכלית הריחוק, שהרי כח המתאווה, שבנפשו הבהמית, יכול גם כן להתאוות לדברים האסורים, שהם נגד רצונו (של הקב”ה) יתברך” (תניא, ליקוטי אמרים, פרק כט)
כאשר האדם אינו רוצה להכיר את בוראו ואת תורתו, הוא עשוי לחפש כל ימיו חיי “הפקרות”, אשר לכאורה, חופשיים מעול. הוא ינסה לייצר לעצמו אושר “נמוך”, הבא בעיקר ממילוי חסרים חומריים (אוכל, עישון, יחסי אישות, אלכוהול, כבוד, רכילות, קניות…), או אושר, שמקורו בשבירת שגרת החיים המונוטונית (חופשות, סרטים, הצגות, מסיבות, בילויים, תחביבים…).
כדי להפיג את השעמום ינסה האדם, ללא הרף, לאסוף לעצמו חוויות חולפות, שאין בהן יגיעה רבה מדי, בתקווה שהן תצלנה אותו מן הסבל, ובזכותן יקבל עניין, להמשך קיומו בעולם.

“אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא”
אולם, מנגנון של מילוי של חסרים ותאוות, הוא מנגנון אושר בעייתי, המביא את האדם לידי הרס עצמי (“אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ”), כי הוא לעולם אינו נותן לאדם שובע אמיתי לאורך זמן.
תכלית חיים של אכילה, שתייה, התרבות, בילויים פאסיביים ולבסוף מוות – היא תכלית חיים בהמית בסיסית (המתאימה לחיות), ואינה מתאימה ליכולות הגבוהות איתן נברא האדם. על כן אדם, שיש בו תבונה, יחפש אחר מנגנוני האושר הגבוהים יותר בחייו – אושר, הבא ממקור רוחני גבוהה, אושר שיש בו אלמנט של אתגר ויגיעה.

“וְאֶת הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב”
המרגלים ששלח משה, נדרשו לחקור את הטוב שבארץ ישראל, ולא לחקור איך להכניע את האויב מבחינה אסטרטגית. המשימה, לבחון אם עמי כנען חזקים, נועדה רק כדי לראות שארץ ישראל מלאה בשפע, ומגדלת בני אדם בריאים וחזקים, שאינם פוחדים.
העמים היושבים באֶרֶץ כְּנַעַן – נמשלים לכוחות היצר הרע ותאוות הגוף החומרי, אולם אלו רק כוחות התנגדות לנשמה, שעל האדם לגבור עליהם ולהכניעם ביגיעה ובכוח הדבקות בקב”ה, כחלק מן הדרך אל השלמת המסע הרוחני, ולא כמטרה בפני עצמה.
מטרת חייו של האדם בעולם החומר, היא לפתח את עצמו לנתינה ולקיום המצוות, פעולות שלא ניתן לעשותן בעולם האמת הרוחני, אלא אפשריות רק בעולם החומר.

מסביר הרמב”ם: “אין מטרתו של האדם להילחם ללא הרף ביצרו הרע, רק כדי להכניעו שוב ושוב, אלא מטרתו לפתח בעצמו תכונות טובות, המקרבות אותו לתכונותיו של הבורא – “מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש” (רמב”ם הלכות דעות א ו)

“אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ”
כל שנתבקשו המרגלים לעשות, היה לחקור את הארץ, ולשוב עם המידע בלבד, אולם הם חזרו גם עם דעה מגובשת משלהם – וקבעו שלא ניתן לכבוש את הארץ, כי העמים בו כביכול חזקים יותר מן הקב”ה. הם נשלחו ללמוד ולחקור את המקום, אשר בו יוכלו בני ישראל להגיע אל תכליתם, אל התיקון, ואל הגאולה – אבל בחרו לשוב עם מסר של הפחדה, שכולו לשון הרע ודיבה על הארץ הקדושה (“וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”).

“וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם” מפחיד!

המרגלים העדיפו לברוח מהקושי, לנסות ולשמר את המציאות הניסית במדבר, כדי להמשיך ולקבל בחינם אוכל ותנאים מהקב”ה, ולחיות חיים פאסיביים, מבלי להתמודד עם בעיות חיים קיומיות בארץ ישראל.
המרגלים הם כמו אותן הנשמות הרוצות להישאר תחת כס הכבוד, ולא לרדת אל מסלול התיקון בעולם החומר – להמשיך לקבל השפעה מן הקב”ה בחינם, ולעסוק ברוחניות לשמה, ללא צורך להתמודד עם המערכת החזקה, של יצרי הגוף החומרי.

“כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ”
המציאות היא לרוב ניטראלית, ורק האדם במחשבתו בוחר איזו משמעות לתת לה. יש כאלו שאתגרים מדרבנים אותם, אולם יש רבים אחרים, שאתגר חדש משתק אותם, והם רואים בכל קושי חדש מעין עֲנָק בלתי מנוצח (“וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם”).

אין מציאות טובה או רעה, ואין באדם תכונות או יכולות, אשר הן טובות או רעות במהותן, אלא הכול פוטנציאל. עתידו של האדם תלוי בדרך, אשר יבחר ליישם את תכונותיו בעולם המציאות, ובאופן שיבחר להתמודד עם הקשיים להם יקלע – לתקן לטובה, או, חלילה, לקלקל לרעה.

“וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם, אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ”
לעומת המרגלים, שרצו לייאש את העם, יש באדם גם כוחות נפש אחרים – כוחות טובים, המבינים כי עליה רוחנית אמיתית ואושר נצחי, ניתן להשיג רק בדרך של יגיעה, התמודדות בעולם החומר, ולאחר עמידה בניסיונות – “עָלֹה נַעֲלֶה”.

“אִם חָפֵץ בָּנוּ,ה’ וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ, אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”
אם בחר הקב”ה להוריד את הנשמה אל העולם הזה, ולתת לה להתמודד בו אל מול תאוות ויצרים, אז סמוך ובטוח שיצייד אותה גם ביכולות המתאימות להצליח במשימה, ועל כן נתן לנו גם את ספר ההדרכה, שיורה לנו איך להצליח, ואיך ניתן להפוך את החיים בעולם הזה לחיי “זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”.

מסביר האדמו”ר הזקן: “ואי לזאת, הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החשוך והאפל… העלול לקבל טומאה, ולהתגאל בכל התאוות … לולי שהקב”ה מגן לו, ונותן לו עוז ותעצומות, ללחום עם הגוף ותאותיו – ולנצחן” (תניא, אגרת הקדש, פרק ו)

“וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא … וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה”
אם חפץ האדם באמת לצאת מהמעגל הבהמי, ולהיות מאושר, לא יתכן שיעשה שוב ושוב את אותו הדבר בחייו, ויצפה לתוצאה שונה. עליו להביט קדימה לחפש את תיקונו, ולא לרצות לברוח שוב ושוב, ולחפש את ייעודו בעולם יצריו, המוכר לו (“וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה”).

האדם חייב לבחור בדרך חדשה, לגבור על יצרו ולגלות את האמת, את התכלית, אשר לשמה בא לעולם. על האדם ללמוד לקבל על עצמו את הוראות ההפעלה לגופו ולנפשו, כפי שמגולל בפניו הקב”ה בתורתו הקדושה.

“וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי, וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה”
התורה מלמדת את האדם להשיג את אושרו ביגיעה, לכבוש את החומריות בקדושה, ולחיות את חייו באיזון. כאשר האדם מכניע עצמו לדרך ה’ (“וְעַבְדִּי כָלֵב”), אז שורה עליו “רוּחַ אַחֶרֶת”, והוא זוכה להיות מאושר ולהשביע את שני חלקיו הרוחניים הפנימיים – את הנפש הבהמית הגשמית, ואת הנפש האלוקית הרוחנית.

תפקידו של כל יהודי לעלות רוחנית בעולם הזה, ולכבוש את החומריות בקדושה (“עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ”), ועל כן צריך כל אחד מישראל לנהל את חייו בדרך התורה, ובכך ייהנה מחיים טובים ומספקים בעולם הזה, יזכה לחיי נצח לעולם הבא, ויעזור לכלל ישראל לקרב את בואו של משיח צדקנו, ואת הגאולה האמיתית והשלימה – במהרה בימנו ממש.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים

מסובין – חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *