פרשת “פִּינְחָס” || ראה מעשה, ונזכר הלכה.

חלקי הנפש

אהרון זאב שצמן | האדם השלם כראוי, עיקרו הוא נטוע למעלה, בשורש נשמתו העליונה, ועובר דרך אלפי רבדים רוחניים, עד שקצהו השני הוא נכנס בגוף האדם הנמצא בעולם החומרי… ומשתלשל כחבל עד בואה לגוף האדם… וכל מעשיו של האדם בעולם הזה מגיעים לעורר שורשו העליון, כעניין החבל, שאם ינענע קצהו התחתון מתעורר, ומתנועע גם ראש קצהו העליון” (נפש החיים, שער א, פרק ה).

השבוע בפרשת השבוע פרשת פנחס ננסה לענות על מספר שאלות 1.מדוע פִּינְחָס בחר דווקא להרוג את זימרי, ברגע בעילת הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה? ומדוע ולמה החיבור הפיזי, בין יהודי לגויה, נותן יניקה וחיות לכוחות הטומאה?

“פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם”
כל יהודי מחובר אל הקב”ה בחבל טבור רוחני, בלתי נראה, המורכב מתרי”ג מיתרים (613 נימים). כל אחד מתרי”ג הנימים הללו מכוון כנגד אבר מסוים, מתרי”ג האברים שבגוף האדם, ותפקידו, של כל נים בחבל, להזין את האבר שכנגדו בחיות, ולהעביר אליו מן השפע העליון (תרי”ג= רמ”ח אברים + ושס”ה גידים, שבגוף האדם).

כתוב ב”נפש החיים”: “האדם השלם כראוי, עיקרו הוא נטוע למעלה, בשורש נשמתו העליונה, ועובר דרך אלפי רבואות עולמות (אלפי רבדים רוחניים), עד שקצהו השני הוא נכנס בגוף האדם למטה (הנמצא בעולם החומרי)… ומשתלשל כחבל עד בואה לגוף האדם… וכל מעשיו (של האדם בעולם הזה) מגיעים לעורר שורשו העליון, כעניין החבל, שאם ינענע קצהו התחתון מתעורר, ומתנועע גם ראש קצהו העליון” (נפש החיים, שער א, פרק ה).

תרי”ג המצוות, שנתן הקב”ה לעם ישראל, תפקידן לתקן את תרי”ג הרצונות הבהמיים בנפשו של האדם, המלובשים בתרי”ג אבריו. כאשר מקיים היהודי, מצווה, מתרי”ג המצוות, הוא מושך אליו, את אור השפע המסוים, הקשור באותה המצווה, וכך מקבל האיבר התואם שבגופו את השפע והחיות, הנחוצות לו.
כאשר עובר היהודי (חלילה) עבירה, הוא מנתק בכך נימים מתוך החבל הרוחני, המחבר אותו אל הקדושה, ובמקום שהשפע העליון יחיה את אברי גופו, הוא מזין, מאותה העת, את כוחות הטומאה (כוחות הסטרא אחרא). ככול שידבק האדם יותר ויותר בעבירותיו, כך כוחות הטומאה יינקו ממנו חיות רבה יותר, והם ימשיכו להסיט אותו, שוב ושוב לבצע עבירות נוספות, כדי לשמר את כוח חיותם, ולהמשיך ולינוק ממנו קדושה (על כן עבירה גוררת עבירה).

מסביר האדמו”ר הזקן: “על דרך משל, כמו החבל שראשו אחד למעלה, וראשו השני למטה, …וככה ממש בשורש נשמת האדם … הוא ממשיך ומוריד השפעתה, על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו, עד תוך היכלות הסטרא אחרא” (ספר התניא – אגרת התשובה – פרק ו) – יהודי שעושה עבירות ומעשים רעים, מוריד חיות, שהייתה מיועדת אליו, ישירות מהעולם העליון, אל מאגרי כוחות הטומאה.

ככול שיחטא האדם יותר, כך יאבד עוד ועוד מן החיות והחיוניות שבאבריו. במצב זה מתנתקים נימים מן החבל, המוביל אליו את השפע העליון, וכתוצאה מהפגיעה ברוחניות אבריו, יחלו לבוא עליו נגעים, מחלות וצרות – זו תהייה תוצאה ישירה ממעשיו המקולקלים.
כאשר עובר האדם עבירה גדולה, שדינה כרת (מוות בידי שמים – “וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל”), ינותק ממנו החבל הרוחני לחלוטין, ובבת אחת יפסק כוח החיות מאיבריו – ובמצב זה האדם יביא על עצמו מוות.

מסביר אור החיים: “כי כל נפש החיוני שבאדם, יש לה חוט אחד דבוק עם שורשה, והוא יוצא מהנחירים, ודבוק בשורשו למעלה, ומשם יונקת הנפש לחיות (את חיותה). ועל נפש הרשע אמר הכתוב (במדבר ט”ו לא) הכרת תכרת וגו’, פירוש שאותו השורש הדבוק מהנפש, למקום שממנו חוצבה, יכריתנו ה’, ושוב אין לה יניקה, וזו היא מיתה” (אור החיים, דברים פרק ל”ב)

“וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”
זִמְרִי בֶּן סָלוּא, נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי (נשיא שבט שמעון), החל בועל את הנסיכה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת צוּר, לעניו של משה ולעני כל העדה.
זִמְרִי חשב להתיר את הזנות במחנה ישראל, ובכך לחסוך מבני שבטו את הצורך לצאת ולזנות במחנה מואב. בכך חשב זִמְרִי להשאיר אותם “לחגוג” במחנה, ולהציל אותם מחטא חמור בהרבה – חטא העבודה הזרה אצל המואביות, שדינו מוות.
אולם, גם הזנות בגויים, היא לכשעצמה עוון חמור ביותר, וכאשר יהודי בא על גויה, הוא מעביר דרכה את החיות, מהשפע היורד אל אבריו, ישירות לידיהם של כוחות הטומאה, ופוגע בכך בכוח הרוחני של עצמו, ובכוח הקדושה של עם ישראל כולו.

אמר בלעם לבלק: “לכה איעצך” – מה לך לעשות. ומה היא העצה? – אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא… (רשי, במדבר פרק כד)
זו בדיוק הייתה מזימתו של בלעם, שראה כי אינו יכול להכניע את ישראל ע”י קללה חיצונית – יעץ להחליש את ישראל, ולפגוע בהם ע”י שיתערבבו בגויים, שיזנו עם בנות מואב ובנות מדיין. בכך רצה בלעם לשבור את עניין “הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב” – רצה בלעם לגדוע את חבל הרוחני של עם ישראל, ולהעביר מן השפע היורד אל ישראל, ישרות אל כוחות הטומאה של מדיין ומואב.

“וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, בֶּן אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן…”
“וַיַּרְא” – פִּינְחָס, היה היחיד שראה והבין את המזימה, כשראה את מעשהו של זִמְרִי, ראה לנגד עניו כיצד נחלש כוחו של ישראל, כיצד מנתק זִמְרִי במעשהו את עם ישראל כולו מן השפע העליון. פִּינְחָס ראה כיצד, דרך החיבור של זִמְרִי עם הנסיכה הַמִּדְיָנִית, יונקים כוחות הטומאה את כוחם של ישראל, וכאשר נשיא של שבט מישראל בעצמו מקלקל, הדליפה היא גדולה שבעתיים, כי השפע של השבט כולו תלוי במעשיו – “אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא” (ויקרא פרק ד).

כמו בעלים של חבית יין יקר, אשר לפתע נבקע בחבית נקב, והיין נשפך אל האדמה, ולוקח כל מה שימצא בידו באותה העת לסתום את הנזילה ולהציל את היין, כך פִּינְחָס ראה צורך מידי לעצור את הפגע, לסתום את הדליפה, ולמנוע מישראל לאבד את כוחם, ולהעבירו אל אויביהם.

כתוב בגמרא: “וירא פִּינְחָס בן אלעזר, מה ראה? אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו (למשה) אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני – הבועל את כותית קנאין פוגעין בו (כי רק בזמן שהיהודי בא על הגויה ממש, אפשר להיות קנאי ולהורגו, ולעצור את הדליפה), אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא (הקורא האגרת יקיים את הכתוב בה)….כל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב” (סנהדרין פב א)

“וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף”
כשם שיהודי, העובר על מצוות התורה, מנתק את מיתרי החבל ומונע חיות מאבריו, כך גם ברמה הלאומית, הביא מעשהו של זִמְרִי, לניתוק החיות מישראל, והחלו למות בני ישראל במגיפה שפרצה בהם. הפגיעה בחבל החיבור של ישראל אל השפע העליון, יצרה בו קרע גדול, והתוצאה הייתה, שתוך זמן קצר ביותר ניגפו בעם ומתו עשרים וארבע אלף איש.

“וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ”
פִּינְחָס ראה כי נתעלמה הלכה ממשה, כי שכח ש – “כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו”, והבין כי צריך הוא לפעול מהר, במעשה גבורה יהודי, להצלת ישראל. פִּינְחָס תפס את ה”רֹמַח” (החנית) שהיה בידו, והסתער קדימה להציל את המצב, ולעצור את האסון.

מסביר הכלי יקר: “ועל צד הרמז, לקח רֹמַח בידו, כי במעשה זה שם (פִּינְחָס) כל רמ”ח אבריו בכפו. והיה מקנא ב’ קנאות על עבודה זרה ועל הזנות, לכך נאמר בקנאו את קנאתי, או אחת לכבוד ה’ יתברך, ואחת לכבוד משה” (כלי יקר)

זִמְרִי רצה לבטל מצווה אחת מהתורה, לבטל את מצוות איסור החיבור אל הגויים: “וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם” (דברים ז`, ג`), על כן נקרא שמו זִמְרִי, אותיות – רמ”ז, כי הוריד מצווה מרמ”ח (248) ה”מצוות עשה”, והותיר רמ”ז (247) מצוות (ניתק מיתר אחד מן החבל).
מנגד יצא פִּינְחָס לתקן קלקול זה, ועל כן “וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ”, לקח את רמ”ח המצוות בידו, ובא להשיבן לישראל.

“רֹמַח” – גם אותיות “חֹמֶר”, שעשה פִּינְחָס תיקון בתאווה החומרית, שרצה זִמְרִי לקלקל ולהתיר זנות במחנה ישראל.
“רֹמַח” – גם אותיות “רַחֵם” – שריחם הקב”ה על ישראל, ובזכות מעשה פִּינְחָס, העביר החימה מעליהם, ופסקה המגיפה.

“וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ”
כותב רש”י: “אֶל קֳבָתָהּ” – … כיון בתוך זכרות של זִמְרִי ונקבות שלה, וראו כולם שלא לחנם הרגם…”
פִּינְחָס תקע את ה”רֹמַח” בדיוק בנקודת הדליפה, בנקודת החיבור בין אבריהם, בנקודה, אשר דרכה זלג השפע, השייך לישראל, מזִמְרִי אל כוחות הטומאה של מדיין.

“וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”
מרגע שקטע פִּינְחָס את החיבור המקולקל הזה, בין זִמְרִי בֶּן סָלוּא, נְשִׂיא בֵית אָב, לַשִּׁמְעֹנִי, לבין הנסיכה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת צוּר, מיד פסקה הדליפה אל כוחות הטומאה, ונעצרה המגיפה.
מעשה הגבורה של פִּינְחָס החזיר את השפע העליון לישראל, השיב את המתנה השמורה מאת הקב”ה לבניו, ובכך חזרה החיות אל בני ישראל, ואז פסקו מלמות.

“פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”
הקב”ה רצונו להטיב לישראל, אך כאשר ישראל בועטים במצוותיו, מתחברים אל גויות, ומעבירים את מתנותיו אל כוחות הטומאה, יוצא מכך שמזין השפע הטהור העליון יעד שאינו ראוי לו, וממלא כלי המלא בזוהמה – ממש כמו יין משובח הנשפך אל הביוב.
עניין זה עורר את חמתו של הקב”ה על ישראל, ופִּינְחָס במעשיהו תיקן את המצב ו”הֵשִׁיב” את חמתו של הקב”ה מעל ישראל – פִּינְחָס חיבר את המיתר הקרוע בחבל הרוחני הלאומי, והסיר מעל ישראל את המלאך המשחית, המכונה “חימה”.
“הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל” – בגמטרייא “זהו את המלאך של אף ושל חמה” (בעל הטורים)

“בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם”
הקב”ה דורש מישראל להיות מובדלים מן העמים, מקודשים (קָדוֹשׁ = מובדל): “קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי” (ויקרא פרק יט)
רק כאשר ישראל מובדלים מן העמים, ומקיימים את התורה והמצוות, יכולה לשרות בהם השכינה ולהחיותם. רק כך החבל מחובר במלואו, והשפע יורד אל ישראל ומחייה אותם מדור לדור. קנאותו של פִּינְחָס השיבה את השכינה לישראל – “בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי” החזיר את ישראל למצב רוחני מבודל מן העמים, ובכך שבו ישראל אל מצבם הטבעי “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” – כך חזר הקב”ה אל ישראל – “קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם” השיבה לבסוף את “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”.

“לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי, שָׁלוֹם”
שלום מלשון שלמות – כי רק כאשר עם ישראל מקיימים את המצוות, ונשמרים מלערב עצמם בגויים, ולא הולכים בדרכיהם, אז מקבלים מאת הקב”ה בְּרִת של “שָׁלוֹם”, חבל הטבור הרוחני של ישראל מחובר אז בשלמות, ודרכו מקבלים ישראל את חיותם.

“הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה’ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא” (מלאכי ג כג)
על פי הזוהר הקדוש פִּינְחָס הוא הוא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (זוהר, כרך ב’, פרשת כי תשא דף ק”צ) – לכן, בזכות שנשמור גם אנו את בְּרִת השָׁלוֹם עם הקב”ה, נזכה שיישלח אלינו מהרה את אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (פִּינְחָס), שיבשר לנו על בואו של משיח צדקנו, ונזכה להגיע אל הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימנו ממש.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים