פרשת “נִצָּבִים” || לעשות “חַיִּים” על פי התורה, זו ההתקרבות אל הקב”ה.

בחירה חופשית

מהי הדרך היחידה להנות מהחיים, ולגלות את הסודות שנתן הקב”ה בתורתו?
למה כדאי לכל יהודי להכיר את חוקי החיים מקרוב, ולא לשחרר את עצמו מהם לרגע?

שיעור פרשת השבוע מגיש: אהרוֹן זאב שצמן

“אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם”

בכול יום ניצב האדם חשוף לפני הקב”ה, הרואה את כול מעשיו, ויודע את כול מחשבותיו, וכשם שבכול יום מחייה הקב”ה את העולם מחדש, כך נידרש גם כל יהודי להחיות את עצמו בכול יום מחדש – לקרב עצמו אל הקב”ה בכל כוחו, תוך שהוא מקדש את תאוותיו, ומתגבר על רצונו לקלקל.

“רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ”.
כל אחד מישראל הוא עולם ומלואו (עולם קטן), ומתקיימות בו הדמויות הללו כולן – ומוטלת עליו החובה, להפעיל באיזון ובחוכמה את מכלול הכוחות שבנפשו, כדי לתקן את מידותיו.

“רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם” (מוח) – אלו כוחות החוכמה והבינה, ההנהגה שבראש האדם, המובילה אותו לבחור בדרך הישר (שיהיה מוחו שליט על תאוות ליבו).

“שֹׁטְרֵיכֶם” (לב) – כוחות ההחלטה בליבו של האדם – הכוחות השומרים על שערי ראשו ומעשיו, שלא יתפתה לקלקל ביצרו (כי “עַיִן רוֹאָהּ, וְלֵב חוֹמֵד”).

“טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ” (כבד) – מכלול הרצונות “לקבל לעצמו” שבאדם – הנפש הבהמית ומכלול יצריו, הכוחות המושכים אליו את השפע (כמו אשתו וילדיו, שחייב לפרנסם). אלו התאוות שמייצר לו גופו החומרי, ולאדם ניתנה הבחירה, לספק את רצונותיו אלו לשם תאווה, או למלא את מחסורו בקדושה וברוחניות (לברך ולקדש כל פעולה חומרית בחייו).

“מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ” – הכוח באדם לקיום המצוות, הרצון לעמול בתורה, כמו אדם החוטב עצי הסקה – אוגר מצוות ביגיעה במהלך חייו, כדי שישמשו לו שכר לחיי הנצח בעולם הבא.
“שֹׁאֵב מֵימֶיךָ” – התורה נמשלה למים, כדכתיב ”הוי כל צמא לכו למים” (ישעיה נה).”שֹׁאֵב מֵימֶיךָ” הוא הכוח באדם ללימוד התורה, לעמול כדי לשאוב את חכמתה.

“וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת … כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ … וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם”
מסביר רש”י שהכוונה – “ואף עם דורות העתידים להיות” – שאלו כל נשמות ישראל, העתידות להיוולד לעולם הזה, עד לזמן בא המשיח.
לכל נשמה של יהודי יועד תפקיד מיוחד, שרק הוא במעשיו יוכל להשלים בבריאה, ועל כן בכל דור צריך כל יהודי לגייס את מכלול הכוחות הרוחניים שבנפשו, כדי לתקן את עצמו, ובכך לתרום גם הוא את חלקו למסלול תיקון העולם.

“לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם”
כי כל נשמות ישראל תלויות זו בזו, כאבריו של יצור חי אחד, וכל ישראל ערבים זה לזה – על כן כל יהודי, המקיים ושומר את “הַבְּרִית הַזֹּאת” בין הקב”ה לעם ישראל – מוסיף ומושך חיות ושפע לעצמו, ולכלל ישראל.

“כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם… אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם, וַתִּרְאוּ, אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם”

תפיסות עולם ותורות שלימות קמו ונפלו לאורך ההיסטוריה, ניסיונות של עמי העולם למצוא לעצמם דרך חיים, להשיג אושר ותענוג: החל מחברות סגורות ומסוגרות, הדוגלות בסגפנות חומרית, ועד לחברות, המלאות בפריצות והוללות בהמית, חסרת גבולות.

אימפריות קמו ונפלו – חברות אנושיות של עובדי אלילים, ופולחנים שונים, אשר ניסו לכפות את תורתן על האנושות – מצרים, אשור, בבל, פרס, יוון, רומא… הנצרות והאסלאם, שניסו להשליט עצמן בכוח הזרוע על כלל האנושות. תפיסות שלטון שונות שעלו לרגע על במת ההיסטוריה וקרסו: מונרכיה, דיקטטורה, רפובליקה, דמוקרטיה, סוציאליזם, קומוניזם, פאשיזם, קפיטליזם, תורות גזע… כל אחת מן השיטות הללו נכשלה, כיוון שהחזקים שבחברה רצו לממש את תאוותם לכוח שצברו, לא השכילו לשלוט בייצרם, ולא הצליחו לצקת בבני עמם את מידת הרוחניות הנכונה לתודעת שפע.

כתוצאה מכך הרגישו לבסוף בני העם מנוצלים, איבדו את האמון בשיטה, מרדו בהנהגה, והמערכת כולה חרבה (גם שיטות הנהוגות עדיין בעולם כיום, כשלו במקומות רבים, והוחלפו זו בזו, שוב ושוב).

“עָלֵינוּ לְשבֵּחַ לַאֲדון הַכּל… שלּא עָשנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות… שהֵם מִשתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְרִיק… וַאֲנַחְנוּ כּורְעִים וּמִשתַּחֲוִים וּמודִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוש בָּרוּךְ הוּא, שהוּא נוטֶה שמַיִם וְיוסֵד אָרֶץ… אֱמֶת מַלְכֵּנוּ. אֶפֶס זוּלָתו” (מתוך הסידור – תפילת “עָלֵינוּ לְשבֵּחַ”)

הקב”ה פיזר את עם ישראל בגויים למשך אלפיים שנה, כדי שיראו את כל תרבויות העמים, ויכירו את כל שיטות השלטון, ואת כל הניסיונות, שהמציאו בני האדם ועמי העולם, כדי לייצר לעצמם חיי שפע, וחיי חברה “תקינים”.
אחרי שחוו עם ישראל על בשרם את כל את כל סוגי התרבויות בתפוצות השונות, וראו גם בכישלונם, הבינו ישראל,

אין דרך אמת, זולת דרך תורתנו הקדושה.

הקב”ה ברא את העולם לבדו, ויצר את האדם, ועל כן הוא היחיד, היודע מה באמת טוב עבור האדם, מהי דרך ה”חַיִּים” הנכונה ביותר עבורו, ואיך עליו לנהל את חייו בעולם החומר, כדי לממש בו את ייעודו.

מתוך העירוב בעמי העולם, וההתבוננות במעשיהם המקולקלים, יכלו ישראל לפקוח את עניים ולראות את האמת שבתורה, שהיא למעשה השיטה היחידה ששרדה לאורך הדורות כולם, ולהבין מכך, כי רק בתורת ישראל מוגדרים חוקי החיים הנכונים – מידות האיזון, לשילוב המושלם בין חיי החומר, לבין חיי הקדושה הרוחניים.

“וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ” – ראשי תיבות “אלול” (“אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב”), סופי תיבות “תִּכָּתֶב” (החיד”א)

רמז לכך, שבכל אחד מישראל מצויה היכולת, להפעיל בנפשו את מכלול כוחות הנפש לתשובה, ומתוך התבוננות במהלכי ההיסטוריה האנושית, וההכרה בנצחיות תורת ישראל, לעקור מליבו את שֹׁרֶשׁ יצרו הרע ותאוותיו לקלקל (“שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה” – ר”ת – “שֹופָר”), להסיר מעל ליבו את הערלה הרוחנית, ולשוב בשמחה אל דרך האמת – שיתקיים בו – “תִּכָּתֶב לחיים טובים ולשָׁלוֹם”.

“וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי – כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ”
ואם, חלילה, יבחר יהודי שלא להתעורר בזמן לתשובה, יתעלם מן “הַבְּרִית הַזֹּאת” ויקל ראשו בקללות שבתורה (“הָאָלָה הַזֹּאת”), ויחשב בליבו – כי יהיה לו שָׁלוֹם בכל מקרה, גם ללא שיבחר ללכת בדרכו של הקב”ה ומצוותיו.
“וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ” – יטען כי העיקר זה מה שיש בלב, מה שחשוב זה רק להיות אדם טוב, ולכן אין צורך במעשי המצוות החיצוניים (כמו שבת, תפילין, ציצית, ארבעת המינים, סוכה, סדר פסח, מעשרות, ברית מילה, חופה וקידושין, קדיש למת וכו’ ….)

אז …..”לֹא יֹאבֶה ה’ סְלֹחַ לוֹ … וּמָחָה ה’ אֶת שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם”
כאשר יהודים, מנהלים את חייהם רחוק מדרך התורה, אינם מקדשים את החומריות בחייהם במצוות, ורק דבקים בסגנון חיי החומר של תאוות עמי העולם – סופם, שבניהם, או נכדיהם יקצינו את דרכם, יאבדו לגמרי את הזיקה לתורת ישראל, ויצא מכך שייקחו לעצמם נשים נכריות (יתבוללו). במו ידיהם הם יגרמו לכך שהענפים האלו יגדעו מישראל, צאצאיהם כבר לא יהיו יהודים, ושמם יימחה מעם ישראל לעולם (וּמָחָה ה’ אֶת שְׁמוֹ).

“וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם… וְאָמְרוּ, כָּל הַגּוֹיִם, עַל מֶה עָשָׂה ה’ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת”
אנחנו הם בני “הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן”, הדור האחרון לגלות וראשון לגאולה. עבורנו מנבאת התורה, כי נביט אל ההיסטוריה ונראה את כול הסבל שסבל עם ישראל בגלותו לדורותיו – חורבן, גלות, רדיפות, השמדות, גזירות, אינקוויזיציות, פוגרומים, גירושים, וכמובן השואה הנוראה מכול – ואז נשאל בפליאה – “מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה?” – למה צריך היה עם ישראל לעבור את כול הסבל הנורא הזה לאורך הדורות?

והתשובה תזעק מכול עבר: “וְאָמְרוּ – עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת בְּרִית ה’ אֱלֹקֵי אֲבֹתָם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם … וַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם”

כי בכול דור קמים בישראל אלו, אשר בטוחים כי התורה והמצוות אינם נוגעים להם עוד, וחיים את חייהם ככול הגויים, רודפים אחר החומר, הכסף ו”תענוגות” החיים. בטוחים בעצמם כי הם הצודקים בדרכם, הם “המודרניים”, הם “המשכילים” והם “הנאורים”, וחושבים כי התורה היא חשוכה ומיושנת (חו”ש), אינה נוגעת לזמנם עוד, ומתאימה רק לקומץ של “קיצוניים חשוכים”, אשר עדיין דבקים בה.

יצרם הרע אינו רוצה להודות שהתורה היא האמת, כי אז יהיו מוכרחים לקיים את חוקיה ומצוותיה, ולכן מעדיפים להשמיץ את התורה, ולבזות את חכמי ישראל, ולהמציא לעצמם תירוצים, למה הם אינם צריכים בדורם לקיים את המצוות (התורה לא מעודכנת לימנו, החכמים המציאו מצוות, חשוב להיות רק אדם טוב, יש מלא דתיים גנבים, איש באמנתו יחיה…)

האדם בעצם משוחד על ידי תאוותיו, כי אם יודה כלפי עצמו שהקב”ה ותורתו הם האמת, אז יהיה מחוייב להפסיק לחיות את חייו בשקר – אולם, הוא אינו יכול לוותר על סגנון חייו, ולשפוט את עצמו באובייקטיביות, כי שוחד התאוות מעוור את עניו להודות באמת – “כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם” (דברים פרק טז).

“הַנִּסְתָּרֹת לַה’ אֱלֹקֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”
יהודי יכול לבחור לאטום אוזניו ולעצום עניו, לא לרצות להכיר באמת, ולשכנע את עצמו שאין עוד צורך בתורה ובמצוות. אולם, גם אם יקבע לעצמו, שאינו רואה את הכוחות הרוחניים המזיקים שבבריאה, ולכן אינו מכיר בהם, ואין לו צורך לפעול כדי להישמר מפניהם – עדיין הוא יישאר חשוף להשפעתם, ובמידה ויבחר הקב”ה להסיר ממנו את הגנתו, הוא לא יוכל להינצל מהם.

(אם יבחר אדם שלא להכיר בחיידקים, כי אינו רואה אותם, ולא יתגונן בפניהם, האם יוכל כך לשמור על בריאותו מפני הידבקות במחלות?)

גם היהודי “המשכיל” ו”המוצלח” ביותר שבדורנו, אינו יכול להסתתר מהקב”ה, ויבוא היום, בו גם הוא יידרש לתת את הדין והחשבון, על כל פעולותיו ומעשיו בעולם הזה.

“אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים, וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם ה’, הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה’ (ירמיהו פרק כג)
“וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ” (תהילים פרק קלט)

“כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא, לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא…”
תורת ישראל היא דרך האמת הנצחית האחת והיחידה, הפלס של המידות לחיים טובים, מאוזנים ומאושרים – המקור למוסר האנושי, שאומץ לדורות על ידי כלל בני האדם עלי אדמות (לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, כבד את אביך ואת אמך …)

“רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת, וְאֶת הָרָע… הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה – וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ”

לעשות “חַיִּים” על פי התורה, זו ההתקרבות אל הקב”ה – וכל מנגנון אחר, מספק אושר לטווח קצר בלבד, שלאחריו האדם שוב חש חסר.

התורה היא הקו המאזן בין הקיצוניות של המערב ברדיפת התאוות, לבין הקיצוניות של המזרח בהדחקתן ובהימנעות מצורכי הגוף (הנזירים הבודהיסטים החיים על לחם ומים, הפקירים ההודים המסתגפים במיטות המסמרים…).
רק חוקי תורת ישראל – הן הגבול המחבר המאוזן שבין תאוות הגוף לחומר, לבין רצונות הנשמה ברוחניות (הסיר המחבר בין המים לאש) – המצוות, הן הגבולות לחיים נכונים, הנוסחאות האמפיריות לשימוש תקין בתאוות הגוף, כדי להשיג חיי אושר מספקים, ומבנה חברה תקין ומאוזן.

“כִּי יָשׁוּב ה’ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב… כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה’ אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹרתָיו וְחֻקֹּתָיו… כִּי תָשׁוּב אֶל ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ”

ראש השנה בפתח, ועדיין לא מאוחר לתקן – זה הזמן לשוב אל אבא שבשמיים, לטעום את הטוב האמיתי שבחיים, לעשות רצונו מאהבה, וכך נזכה כולנו לבואו של משיח צדקנו, ולגאולה האמיתית והשלמה, במהרה בימנו ממש.

 

פרשת נִצָּבִים – שיעור מרתק ומחזק בסודות התורה – אהרון זאב שצמן, תמצאו זמן שקט, ולצפות בנחת (כשעה+)

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים