פרשת מקץ || ‘אין ברירה’ הוא מנוע חזק מאוד לשינוי.

מדוע שינה יעקב את דעתו? מדוע בתחילה הוא לא הסכים לבקשת בניו לעלות עם בנימין ולאחר מכן הוא כן מסכים? מה השתנה? הבקשה היא אותה בקשה. הסכנה היא אותה סכנה. הצער שעבר עליו הוא אותו צער בדיוק. מה הייתה הסיבה שגרמה יעקב לשנות את דעתו מה אנחנו יכולים ללמוד מכך?

יצחק אלחנן פדידה | פרשה מעצימה

להבנת העניין אקדים סיפור קצר, ישיבת מיר בפולין הייתה מפורסמת מאוד בגדולי רבניה ותלמידיה. הישיבה מנתה מאות בחורים, שהגיעו מכל הקצוות כדי להתעלות בתורה וביראת שמים. באותה תקופה שימש כמשגיח בישיבה, ר’ ירוחם ליבוביץ’ זצ”ל. המשגיח היה מפורסם מאוד בשיחותיו המרתקות שמשכו את התלמידים כמגנט ורוממו את כל שומעיהם. חסידותו ופרישותו היו מן המפורסמות. הוא למד ולימד ביגיעה עצומה ובמסירות נפש. יחסו לתלמידים היה ממש כאב לבנים. הוא דאג להם לכל צורכם, בגשמיות וברוחניות. התקופה הייתה מאוד קשה ומסוכנת. מלחמות עזות התרחשו בעולם ומתח רב הורגש בין הצבאות השונים. כיון שהתלמידים היו מגיעים מארצות שונות הם נחשדו לא אחת בריגול לטובת המדינה ממנה הגיעו. כששמע ר’ ירוחם זצ”ל על אחד התלמידים שנתפס באשמת ריגול ונאסר, ובאותם ימים העונש על ריגול היה מיתה, הוא הצטער מאוד. מעידים עליו תלמידיו שנכחו בשעת המעשה, שלמחרת השמועה הרעה שהגיעה לאוזניו, הוא קם ממיטתו וזקנו הלבין בין לילה, למרות שהיה אז בן ארבעים. הוא הרגיש את צערו של כל אחד ואחד מהתלמידים ודאג להם רבות.

רכיבת סוסים

חלק מהתלמידים שלא הצליחו להשיג פטור מהצבא הפולני, נאלצו לשרת מספר שנים באחד מחילותיו השונים. כשהם היו חוזרים מהשירות הצבאי שלהם אל הישיבה, היה מדבר איתם המשגיח שעות רבות ומברר לפרטי פרטים כל מה שעבר עליהם. אחד התלמידים סיפר לו שהוא שירת בחיל הפרשים. ר’ ירוחם הסתקרן לדעת כיצד הוא למד לרכב על סוס. התלמיד התחיל לתאר את תחילת התהליך ואמר, שהעמידו שורה של סוסים וכל אחד מהחיילים היו אמור לעלות על סוס, לרכב עליו ולדלג בעזרתו על פני תעלה ברוחב של כמה מטרים. העיר לו ר’ ירוחם לאותו תלמיד,

אתה הרי מעולם לא למדת לרכב על סוס, אם כן, מהיכן שאבת את הידע והאומץ לעלות על הסוס ולדהור עליו? ענה לו התלמיד, זה היה פשוט מאוד. עמד שם חייל פולני עם רובה טעון, והמפקד אמר לנו שכל מי שלא יעלה על הסוס, יורים בו. מיד כולנו למדנו לרכב על סוס.

רעב בארץ

בארץ ישראל היה רעב גדול. יעקב אבינו שולח את בניו לארץ מצרים כדי להביא אוכל. היחיד שלא עולה עם אחיו הוא בנימין הקטן. יעקב חשש שיקרה לו אסון כמו שקרה לאימו רחל וליוסף אחיו. האחים מגיעים למצרים כדי להביא אוכל וגם כדי לנסות ולמצוא את יוסף אחיהם. חלומותיו של יוסף מתגשמים כאשר אחיו מגיעים אליו ומשתחוים לו, בגלל שהוא השליט והמשביר לכל הארץ. יוסף מזהה את אחיו אך אינם מכירים אותו. יוסף מאשים את אחיו בריגול. האחים מכחישים ומספרים מי הם ומהיכן הגיעו. יוסף לא משתכנע ומבקש מהם להוכיח את דבריהם. הם מתבקשים לחזור לארץ ישראל ולעלות בחזרה ביחד עם בנימין אחיהם הקטן. הוא אוסר את שמעון במעצר עד שובם, מעניק להם אוכל והם חוזרים לישראל אל יעקב אביהם.

בצער רב הם מודיעים ליעקב כי נשבה שמעון במצרים והדרך היחידה לעלותו בחזרה ולהשיבו היא בתנאי שבנימין יצטרף אליהם ובכך הם יוכיחו שהם דוברים אמת. יעקב מסרב. הוא מזכיר להם שיוסף איננו ועכשיו שמעון איננו ואת בנימין לא תזיזו מהבית. ראובן הבכור באחים, מנסה לשכנעו ולהתחייב בפניו שבנימין יחזור בריא ושלם והוא מוכן לשים את חיי בניו על הכף אם ח”ו יורע לבנימין. יעקב שוב מסרב ואיננו מוכן לשמוע. האחים נשארים בבית בלית ברירה עד הודעה חדשה.

“וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה”. (פרק מ”ב פסוק ל”ח).

לאחר זמן מה, פונה יעקב לבניו ומבקש מהם לחזור למצרים ולהשיג מעט אוכל כדי להתקיים. יהודה מזכיר לו שהתנאי היחיד לעלות למצרים ולחזור עם שמעון הוא אם בנימין יעלה איתם ביחד. יהודה מתחייב בפני אביו כי יחזיר את בנימין בריא ושלם ומאיץ בו למהר ולשחררם כיון שעד עכשיו הם כבר יכלו לחזור פעמיים לבית. יעקב מסכים. הוא שולח עימם מתנה ומנחה ליוסף, השליט של מצרים, וכסף לרכוש עוד אוכל. הוא מברך ומתפלל בעבורם שהכל יעבור בשלום ושהקב”ה יהיה בעזרתם.

מדוע שינה יעקב את דעתו? מדוע בתחילה הוא לא הסכים לבקשת בניו לעלות עם בנימין ולאחר מכן הוא כן מסכים? מה השתנה? הבקשה היא אותה בקשה. הסכנה היא אותה סכנה. הצער שעבר עליו הוא אותו צער בדיוק. מה הייתה הסיבה שגרמה יעקב לשנות את דעתו מה אנחנו יכולים ללמוד מכך?

תעודת בגרות

רפאל היה ילד שובב ונמרץ. שנות הלימוד בבית הספר היסודי עברו על מי מנוחות. המורים התייחסו אליו בעדינות רבה ולפעמים אפילו נהנו מכל מעשי הקונדס שהוא היה מעולל. היה לו קשה לקבל מרות ולשמוע למבוגרים ממנו. הוא תמיד נקט בגישה מזלזלת לכל מי שניסה לנהל אותו. בשנות התיכון הוא החל להסתבך. המורים היו קצרי רוח לבדיחות שלו ולא גילו שום רחמים כשהוא ברח ממטלות כמו שעורי בית ומבחנים. זה לא הפריע לו. הוא לא התייחס לכך. הדבר היחיד שהיה חשוב לו באותה עת הייתה מערכת היחסים שלו עם חבריו הקרובים שלהם בלבד היה נותן כבוד.

הוא הושעה מבית הספר אין ספור פעמים. הוריו לא ידעו כיצד לנהוג בו והרימו ידיים. הוא לא הכין שעורי בית ולא היה מופיע למבחנים. כשהיה מתחשק לו להיעדר מבית הספר הוא היה עושה את זה בקלות ולא היה מודיע לאף אחד היכן הוא נמצא. הוא רצה חופש ועצמאות. הוא לא הסכים שמישהו יאמר לו הוראות ויסביר לו איך להתנהג וכיצד לחיות. הוא שבר את גב הגמל באיחוריו הרבים לשיעורים והימים הרבים אותם החסיר. הוא לא הותיר לבית הספר שום סיבה טובה להשאירו כתלמיד מן המניין. למרות החן הרב שהיה לו והחיוך שובה הלב, הוא סולק מבית הספר. הוא לא זכה לסיים שתים עשרה שנות לימוד שלא לדבר על תעודת הבגרות.

השירות הצבאי היה דומה מאוד לבית הספר עבורו. אף אחד לא יאמר לי מה לעשות ואני אחראי לעצמי. דפוסי ההתנהגות שלו נשארו כשהיו. איחורים רבים, חיסורים ללא סיבה מוצדקת, התחצפויות ושובבות ילדותית היו חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו. הוא קיבל עונשים רבים אך שום דבר לא עשה עליו רושם מיוחד. הוא המשיך בדרכו ועשה ככל העולה על רוחו. הוא שרד בקושי עד סיום השירות ויצא לאזרחות. זה היה אחד הימים המאושרים בחייו. הוא סוף כל סוף הרגיש חופשי ללא כל עול ומחויבות. הוא היה בטוח שעכשיו מתחילים החיים האמיתיים. הוא לא ידע עד כמה שהוא צודק. החיים האמיתיים באמת החלו והם לא האירו לו פנים.

לאחר שחגג את יציאתו לחופש במשך מספר חודשים בטיולים שונים, הוא החל לחפש עבודה. קורות החיים שלו היו עלובים למדי ואף מקום רציני לא התייחס אליו כראוי. הוא קיבל דחייה לאחר דחייה. הוא ניסה להתקבל למספר מקומות עבודה מסודרים וטובים אך מאמציו לא נשאו פרי. קשה מאוד למצוא עבודה טובה כשאין לך שום הכשרה מסודרת, שום ניסיון קודם, ללא כל תעודה מקצועית, ללא תעודת בגרות מינימאלית ואפילו ללא שתים עשרה שנות לימוד. כבודו נרמס. הוא הרגיש עלוב ומושפל. הוא חש חסר כל ערך ובזוי. גם לעבודות פשוטות לא מיהרו לקבל אותו כיון שחששו מחוסר הרצינות שהפגין במשך עשרים ושתיים שנות חייו. הוא לא שש לעבוד בעבודות הללו. מצב רוחו היה ירוד והוא עמד להישבר. הוא החליט החלטה קשה, כואבת ואמיצה.

הוא חוזר לספסל הלימודים. אם אני אצא לשוק העבודה וארצה להתפרנס, הוא אמר לעצמו, זה יהיה רק בעבודה מכובדת ומכניסה ולא בעבודות פשוטות, מבזות שאין שכרן בצידן.

הוא בירר מה עליו לעשות והיכן הוא אמור להתחיל ונרשם למוסד הראשון אותו מצא. זה היה קשה. היו חסרים לו הרבה מאוד יסודות והרגלי למידה וזה הכביד עליו. קודם כל עליך להשלים שתיים עשרה שנות לימוד, נאמר לו, ורק לאחר מכן להשלים את תעודת הבגרות שלך. זה ארך חודשים רבים. שנה עברה לו במהירות והוא עדיין לא החל ללמוד שום מקצוע, הוא רק משלים בגרויות. לא היה לו זמן לחברים, לטיולים ולבילוי. הוא היה כל כולו שקוע במחברות וחוברות לימוד, וזמנו עבר עליו בהכנת שעורי בית. לאחר מאמץ ממשוך הוא הצליח לסיים את לימודיו והשלים שתים שנות לימוד ותעודת בגרות. הוא הרגיש סיפוק גדול אך הדרך עדיין הייתה רחוקה. ההורים תמכו בו והעניקו לו מגורים וכלכלו אותו במשך כל שנות לימודיו. זה הקל עליו. כעת עליו להירשם ללימודי מקצוע ואז הוא יהיה מוכן לצאת לשוק עבודה כשהוא ‘חמוש’ בתואר מכובד.

במשך שלוש שנים הוא היה שקוע מכף רגל ועד ראש רק בלימודים ולא בשום דבר אחר. זה הצריך ממנו הקרבה ומסירות רבה. היגיעה הייתה עצומה עבורו. הוא עמד בכל המטלות ועבר את כל המבחנים והשיג את התואר המיוחל ‘מנהל עסקים’. אף אחד לא האמין. חבריו לא שמעו ממנו במשך שנים. כשהגיעה השמועה לאוזניהם על כברת הדרך הארוכה שהוא ביצע, הם דרשו לראות אותו בעיניהם ורק אחר כך הם האמינו. הוא נשאל ללא הרף, ממכריו, קרוביו ומוריו, את השאלה המתבקשת: איך עשית את זה? הוא היה מתעטף בחיוך הערמומי, שובה הלב שלו ואומר:

“לא הייתה לי ברירה”.

המצב גורם

כשיעקב שומע מבניו על לכידתו של שמעון במצרים, הוא הצטער צער רב וסירב בכל תוקף לשלוח את בנימין הקטן למקום סכנה. אמר יהודה לאחיו, “המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית”. כשראה יעקב שהרעב גובר והמזון שהביאו בניו ממצרים אזל, הוא מעצמו קם ואומר להם “שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל” (בראשית מ”ג, ב’). כעת כבר אין ברירה. בנימין ספק ימות ספק יחיה, אמנם אם הם לא ישובו למצרים בוודאי שכולם ימותו ברעב. לכן אומר יעקב לבניו: “אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ” (שם שם, י”א). בלית ברירה הוא שולח את בניו בחזרה למצרים וגם את בנימין הצעיר, למרות הסכנות הכרוכות בדרך. האדם יכול לדחות דברים שאין ברצותו לעשותם עד שהמצב מכריח אותו לעשות שינוי. כשאין ברירה אחרת, מוכנים לעשות גם דברים מסוכנים ומפחידים.

‘התנהגות בלתי תקינה במצב בלתי תקין, היא בגדר התנהגות תקינה’. אמר פרופסור ויקטור פרנקל.

חוסר ברירה – דרך מיוחדת לחולל שינוי

האדם יכול לחיות במשך רוב חייו כעצלן ולעשות ככל העולה על רוחו, בדיוק כמו רפאל, וכשהמצב יכריח אותו, פתאום יתעורר מתוכו האדם החרוץ ביותר שניתן להיות והוא יעשה את הבלתי אפשרי כי אין לו ברירה אחרת. האדם יכול להיות מאוד פחדן ולברוח מהזדמנויות שונות כיון שהוא לא אוזר מספיק אומץ להתמודד ולנצל אותן. אם הוא יהיה מוכרח, כמו תלמיד ישיבת מיר בצבא הפולני, הוא יכול להפוך להיות האדם האמיץ ביותר ולקחת סיכונים שונים ולהתגבר על מכשולים רבים.

להיות מוכרח זהו שלב מצוין לשינוי.

כשכלו כל הקיצין, ואין מנוס מלהתמודד, האדם מוצא בעצמו את הכוחות והמשאבים הפנימיים הנצרכים כדי לצלוח כל קושי וכל אתגר.

אם יש לכם אתגר מסוים בחיים שעד היום נמנעתם מלהתמודד מולו וברחתם מכל עימות אפשרי, כעת אתם יודעים מה עליכם לעשות על מנת למצוא בתוככם את הסגולות שיעזרו לכם לעבור אתגרים שונים בהצלחה. אם תגיעו לסף כאב כזה גדול ועוצמתי שתחושו שאין ברירה ותסכימו לשרוף את כל הגשרים מאחריכם, ולא תביטו לאחור תוכלו לעשות את זה. ‘חששות אלו דברים שאדם רואה כשהוא מסיט את עיניו מהמטרה שלו’,

אמר אדם חכם. תמצאו את הדבר המכריח אתכם ותשתמשו בו כדי לעשות שינוי.

האתגר השבועי

  1. מצאו אתגר הולם, מטרה או פעולה מסוימת שנמנעתם עד היום מלבצע.
  2. חפשו סבה חזקה מספיק שתכריח אתכם לעשות כל מה שצריך לעשות. תשאלו את עצמכם: מדוע אני מוכרח לעשות את זה? מה יקרה אם לא אעשה את זה? מה ארוויח אם אעשה את זה?

שבת שלום ומבורך, אשמח לקרוא את ההארות שלכם!

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים