פרשת מטות || זמן מצויין לברר לעצמך מה באמת חשוב בחייך?

photo

יצחק אלחנן פדידה || חשוב להציב מטרות, חשוב להתפתח ולצמוח … אבל לא על חשבון דברים אחרים. הקרבה בוודאי שתהיה, ויתורים חייבים להתבצע. אבל על מה נוותר? על מה נתפשר? האם זה יהיה נכון מצדנו להתקדם ולהשאיר מאחור את המשפחה שלנו? האם זה יהיה נכון להתפתח כלכלית ולהזניח את הרוחניות שלנו? מה היה המחיר שנשלם בבריאות שלנו אם נזניח אותה לטובת דברים אחרים? אנחנו חייבים לסדר לעצמנו את הערכים החשובים לנו ולתת להם מקום בסדר יומנו.

המסר המרכזי מהפרשה הזאת עבורנו, הוא לזכור ולא לשכוח שיש דברים חיוניים וחשובים באחריותנו למרות הרצון לצמוח ולשגשג.

כיצד אתם נותנים מקום לכל הדברים החשובים של החיים?

הכרתי פעם מישהו כשהוא היה אב צעיר הוא הקפיד מאוד שהבית שלו יהיה מלא בתמונות של ילדיו ולאורך כל שנות הילדות שלהם. הם היו עבורו כל חייו. הוא הבטיח לעצמו שדבר לא יהיה חסר להם, וכל מה שהם יצטרכו ויבקשו הם יוכלו לקבל. בימים הראשונים שלהם, לקראת כל צעד משמעותי הוא הקפיד להיות שם עבורם. הוא צילם כל אירוע חשוב ולכל ציון דרך בגדילה שלהם הוא דאג לתיעוד. היו לו תמונות וקטעי וידאו מהימים הראשונים לאחר הלידה, כשיצאו להם השיניים הראשונות, כשהם התחילו למלמל את המילים הראשונות שלהם, כשהם צעדו את הצעדים הראשונים וכשהם נכנסו למוסדות הלימוד השונים.

בד בבד, הוא היה עובד קשה מאוד. הוא זכר שבתור ילד הכאיבה לו העובדה שלא כל מה שהוא ביקש הוא קיבל. לפעמים הוא ביקש בגדים חדשים, נעליים חדשות וכל מיני משחקים שהוא ראה אצל החברים שלו. בדבר אחד הוא היה בטוח, שילדיו לא יחוו את החוויה הזאת. הוא התחייב לעצמו להעניק למשפחתו את כל מה שהיא תצטרך, ולא משנה מה זה וכמה זה עולה. זה דרש ממנו המון והוא היה משקיע את הימים ואת הלילות בעבודה מאומצת. הייתה לו עבודה לא שגרתית. הוא היה עצמאי, והוא ניהל עסק קטן מהבית. לפעמים הוא היה חייב לאחסן את המוצרים שלו בבית. כשהמחסן היה מתמלא החפצים הללו היו מוכנסים לתוך הבית, לסלון ואפילו לחדר השינה.

לא תמיד הוא הצליח למכור אותם במהירות שלה הוא ציפה. לפעמים היו עוברים מספר שעות והכל היה נמכר לחנויות ולאנשים פרטיים. היו הרבה מקרים שזה היה לוקח זמן ארוך יותר. סחורה חדשה הייתה חייבת להיכנס ולתפוס את המקום של הסחורה הקודמת. לצערו, ימים, שבועות ולעיתים חודשים היו עוברים עד שהוא היה מצליח להעביר את המוצרים ליעד הסופי שלהם, אל הלקוחות. זה היה חלק מהעבודה שלו והוא מעולם לא התלונן על כך. הייתה לו שמחה גדולה שהוא עצמאי וחופשי ויכול לחלק את זמנו כאוות נפשו ולהקדיש גם זמן חשוב וניכר לדברים היקרים של החיים.

הפרנסה הייתה ברווח והוא הגשים ומימש את חלומו, לדאוג לכל צרכי המשפחה שלו. חשבון הבנק גדל לאט ובעקביות. הילדים היו רגילים לחיות בשפע רב ולבקש לעיתים קרובות מאוד בקשות שונות ויקרות. כמובן שהוא היה עונה לבקשות הללו בחיוב ומיד היה שולף מכיסו את כמות הכסף הנדרשת לרכישה המבוקשת. זה מעולם לא הפריע, אדרבה, הוא היה תמיד מזכיר לילדיו שהם יכולים לפנות אליו בכל עת שהם יחפצו. כשלא היה לו זמן להיפגש איתם הוא היה משאיר להם את הכסף בבית והם היו יכולים לקחת את הכסף בעצמם ולגשת לחנות. הוא תמיד הקפיד שלכל אחד מבני הבית יהיה ארנק מלא לעת הצורך. כל מי שבזב את הכסף שהוקצב לו, היה מגיע לקופה המרכזית של הבית, שהאבא היה מקפיד למלא מדי שבוע, והיה לוקח כמה שהוא רצה.

הילדים החלו להרגיש בקרירות מצד אביהם. הוא הפסיק להתעניין בלימודים שלהם כמו פעם. כבר לא היה לו זמן לשיחות נפש ארוכות. הוא נאלץ להיעדר פעמים רבות מהסעודות המשפחתיות שהם נהגו לעשות. אשתו ניסתה להעיר לו על כך בעדינות והוא אמר לה שהוא ישתדל לשפר את המצב אך כרגע הוא חייב להשקיע יותר בעסק כדי שההכנסות לא יפגעו. הוא הפסיק לצלם את ילדיו ולחדש את התמונות המקיפות ומכסות כמעט כל פינה בבית. את התמונות הישנות בקושי היו רואים כיון שהקרטונים הרבים שהכילו את המוצרים אותם הוא מכר, היו מכסים אותם. באופן אירוני, זה קצת תיאר את מה שקרה באמת. מאבא מסור ואוהב לילדיו שדואג לכל צרכיהם, הוא הפך לאבא מסור לכלכל את צרכי המשפחה הכלכליים בלבד. הדרישות היו גבוהות, רמת החיים בה הם חיו הייתה תובענית ומוגזמת וזה גזל ממנו את האנרגיה, את הזמן הפנוי ואת המחשבה.

גלגל החיים

אני בטוח שחלק גדול מכם יכול להזדהות בקלות עם הסיפור הזה. הוא מתאר בצורה כל כך ברורה, חדה וגם כואבת את מה שלפעמים עובר עלינו. לפעמים סדר העדיפויות שלנו בחיים מקבל תפנית לא מתוכננת וגם לא רצונית. החיים שואבים אותנו ואת הכוחות שלנו למחוזות שלא רצינו ולא ציפינו שנגיע אליהם. אנו עובדים כל כך קשה כדי לפרנס ולדאוג לאהובים שלנו, ועל הדרך אנו עושים את כל מה שיכול להזיק למערכת היחסים העדינה בינינו.

אין לנו סבלנות כי מיצינו אותה על הלקוחות שלנו. אין לנו זמן כי היומן שלנו מלא בפגישות ובמטלות. אנחנו שוכחים אירועים חשובים כמו ימי הולדת כי המחשבה שלנו תפוסה בדאגות המחר ובחרטות על האתמול. וכך, מתוך רצון כן ואמיתי לדאוג למשפחתנו, אנו מצליחים אולי בקושי לכלכל אותם, אבל בפן האנושי יותר, כמו הרגשי והחברתי אנו עם ידנו על התחתונה.

אם בתחילה הדבר היקר לנו ביותר היה ללוות אותם בכל שלב ושלב, לתעד אותו ולהעמיד למול עינינו את החוויות הללו, עם הזמן הקרטונים שעומדים בצמוד לקירות מכסים את התמונות שאהבנו. העסק תופס אצלנו יותר מקום. המשפחה נדחקת לפינה מכורח המציאות. אנחנו פחות ופחות זמינים עבורם.

בראייה לאחור, כמעט אין אדם שלא מתחרט על הקצבת זמן רב מדי לדברים החיוניים של החיים ופחות זמן לדברים היותר מהותיים בחיים. זוהי דוגמה לחיי משפחה שיכולים להינזק, אבל יש דוגמאות אחרות לא פחות חשובות. למשל, קביעת העיתים לתורה יכולה להיחלש ולהיפגע בגלל חיי שעה. הזנחת הבריאות היא דבר מאוד שכיח בחברה שלנו, ופחות אנשים מקדישים את המשאבים לאורח חיים בריא אם הם לא מצווים על כך מהרופא, וגם אז כולי האי ואולי.

כשיום אחד נתבונן לאחור על החיים שלנו, כדאי מאוד שהם יהיו שווים צפייה. בכל בחירה שלנו ובכל החלטה יש השלכות על התחומים השונים בחיים שלנו. במה לעבוד וכמה, מה ללמוד ואיפה, היכן לגור ולמה, כל אלו שאלות שנצטרך לתת עליהם את הדעת.

רק סדר עדיפויות ברור ומוגדר יכול למנוע מאיתנו חיים מלאי חרטות. היררכיה של ערכים בעולם של האדם קובעת ומכריעה כל צעד שהוא עושה. כל הפעולות שלנו, ללא יוצא מן הכלל, הן ניסיון למלא ולספק את הערכים הללו ולממש אותם על הצד הטוב ביותר.

פרשה מעצימה

toys

עם ישראל, לאחר שנים של שהיה במדבר, ניצב ממש בפתח הכניסה לארץ המובטחת. הרגע שלו כולם חיכו וציפו עומד להגיע. שבט ראובן ושבט גד התברכו בנכסים רבים. “וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד” (במדבר ל”ב, א’). הם החלו לחשוב מה המקום הטוב ביותר עבורם להשתכן בו. “וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה” (שם). את תשומת ליבם תופס המקום בו הם נמצאים והם רואים לנכון להישאר בו. הם חושבים שזהו המקום האידיאלי עבורם, עבור משפחת ועבור המקנה שלו הם זכו.

הם פונים למשה ולאלעזר ומבקשים מהם שישקלו את האפשרות שהם ישארו במקום הזה ולא יעברו עם כל העם את הירדן. “וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן”.

משה רבינו משום מה לא מקבל בצורה טובה את הבקשה שלהם, בלשון המעטה.

“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה” (שם שם, ו’). הרי, אתם יודעים שהארץ עדיין לא נכבשה, ויש עוד כברת דרך עד שכל השבטים ישכנו בשלום איש תחת גפנו ותחת תאנתו. כולם אמורים להילחם את מלחמת המצווה ולכבוש את הארץ. אתם עלולים לעורר מחלקות ותרעומת מצד השבטים האחרים ולא עוד אלא אפילו להחליש אותם ולערער את ביטחונם. “וְלָמָּה (תנואון) תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהוָה” (שם שם, ז’).

האם אתם רוצים לגרום לרפיון בעם? זה כבר קרה בעבר וחרון אף ה’ היה גדול מאוד. “כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ” (שם שם, ח’). איך אתם מבקשים כזה דבר? סיבות טובות יש לכם להישאר כאן אמנם, אבל סיבות לא טובות פחות ולא חשובות פחות יש לכם כדי להצטרף לכולם ולהשתתף בכיבוש הארץ. הם מבינים את טעותם וממהרים לתקן את בקשתם.

“וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ” (שם שם, ט”ז – י”ח). הם מתעשתים ומוכנים ללכת עם העם לכבוש את הארץ ואפילו ללכת ראשונים בראש המחנה. הם הפגינו אחריות הדדית ואומץ לב גדול ביותר. הם ביקשו לבנות את הבסיס למגוריהם במקום הזה עבור ילדיהם כאן ועכשיו ושהגברים יכנסו למלחמה כמו שמשה ביקש. משה מסכים. אתם תהיו חייבים להיכנס לארץ ולסיים את הכיבוש בה עד שכולם יהיו בטוחים ויקבלו את חלקם ורק אז אתם תוכלו לחזור למקום בו בחרתם. “וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְהוָה” (שם שם, כ”ב). כך הם מגיעים לעמק השווה וההסכם מקובל על כל הצדדים. “עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה” (שם שם, כ”ה).

על מה הייתה ההקפדה של משה? מדוע הוא כל כך נסער מהבקשה של שבט ראובן ושבט גד? הם בסך הכל רצו לדאוג למשפחות שלהם ולגור במקום הכי טוב והכי נכון עבורם.

התזמון שלהם לא היה במקום וההשלכות של המעשים שלהם היו יכולות להיות הרות אסון. אם מצאתם את המקום הכי טוב עבורכם זה עדיין לא אומר שאתם חייבים לממש את מבוקשכם עכשיו. יש עדיין כברת דרך רצינית לכל העם. איפה האחריות שלכם והערבות ההדדית?

רווחה ופרנסה הם ערכים חשובים אבל ישנם עוד ערכים לא פחות חשובים מהם.

לא מקדשים את האמצעים על ידי המטרה, וחשובה ככל שתהיה. אתם מחויבים לעם ישראל כולו ואסור לכם לשכוח את זה. אתם לא יכולים להגיד שלום עלי נפשי ולדאוג רק לעצמכם. אתם חייבים לדעת לעשות את סדר העדיפויות הנכון והראוי. אתם צרכים לסדר את עולם הערכים שלכם בצורה כזו שגם השקעה בערך אחד לא תזיק ולא תגרע מערך אחר.

לפעמים אנחנו שוכחים את היסוד הזה ומקדשים יותר מדי את המטרות שלנו.

זה חשוב להציב מטרות. חשוב להתפתח ולצמוח … אבל לא על חשבון דברים אחרים. הקרבה בוודאי שתהיה, ויתורים חייבים להתבצע. אבל על מה נוותר? על מה נתפשר? האם זה יהיה נכון מצדנו להתקדם ולהשאיר מאחור את המשפחה שלנו? האם זה יהיה נכון להתפתח כלכלית ולהזניח את הרוחניות שלנו? מה היה המחיר שנשלם בבריאות שלנו אם נזניח אותה לטובת דברים אחרים? אנחנו חייבים לסדר לעצמנו את הערכים החשובים לנו ולתת להם מקום בסדר יומנו. המסר המרכזי מהפרשה הזאת עבורנו, הוא לזכור ולא לשכוח שיש דברים חיוניים וחשובים באחריותנו למרות הרצון לצמוח ולשגשג.

כיצד אתם נותנים מקום לכל הדברים החשובים של החיים?

כמה זה קל ליפול במלכודת ההצלחה ולטהר את המעשים שלנו ולהכשיר אותם בטענה שיש להם כוונה טובה. רק בהירות בעולם הערכים שלנו ונתינת מקום לכולם בצורה נכונה ידאגו לכך שלא נלך לאיבוד ביער ההצלחה ושלא כנסה את קירות הערכים שלנו בקרטוני האמצעים לקיימם. החשוב צריך להישאר חשוב ובקל צריך להישאר קל. הכבד צריך להיות כבד והפעוט צריך להיות פעוט.

האתגר השבועי

  1. מה הם הדברים החשובים לכם ביותר בחיים. ערכו רשימה מסודרת.
  2. מספרו את הערכים לפי סדר חשיבות מהחשוב ביותר לחשוב פחות.
  3. תבדקו האם פגעתם באחד מהערכים החשובים שלכם והאם יש ערך שניזוק ממעשיכם.
  4. תרשמו כיצד אתם מתכננים להגשים את כל הערכים הללו ותראו האם ישנה סתירה בהחלטות שלכם. האם ערך אחד ניזוק בגלל הערך האחר?
  5. רשמו לעצמכם רשימת פעולות שיוכלו להשלים את כל הערכים שלכם והחשובים יותר יהיו בתחילת הרשימה.
  6. הקדישו זמן מדי יום ומדי שבוע לדברים החשובים של החיים. אל תשכחו מהו ערך ומהו אמצעי.

 

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

מי פתח את שערי השמיים ביום כיפור

מזכיר לכם פה את הסיפור הידוע והמוכר על הבעש”ט כהאי לישנא : “איש כפרי אחד,… המשך לקרוא מי פתח את שערי השמיים ביום כיפור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים