פרשת “חַיֵּי שָׂרָה” || ללמוד ‘להתרוקן’ בכדי להתמלא מחדש.

water פרשת חיי שרה

אהרוֹן זאב שצמן | בעולם החומרי מקובל לחשוב שכאשר האדם נותן משלו, אז בפועל נשאר לו פחות. אולם בעולם הרוחני אין זה כך, אלא מרגע שרוקן האדם חלק מהשפע ביוזמתו, ובחר להשפיע חסד, לתת משלו לאחרים, ולמלא את מחסורם, באותו הרגע “הכַּד הרוחני” שלו מתרחב. הכלי הרוחני לעולם אינו ריק, ומיד יתמלא כַּדו בהרבה שפע חדש, רב יותר ממה שהיה לו בתחילה.

לאיזה שכר זכתה רִבְקָה, בעת שעשתה מעשי חסד, מבלי שציפתה לקבל תמורה? איך גם אתה יכול להגדיל את השפע בחייך, ולמלא לעצמך את ה”כַּד” (הכלי) מחדש?

“וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי, וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ”
כאשר כל עבודת האדם בעולם היא לתועלת עצמו, מצב זה נקרא – “גשמיות”
כאשר כל עבודת האדם היא לתועלת חסד לאחרים, או לעבודת ה’, מצב זה נקרא – “רוחניות”.

“וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת”
רִבְקָה אימנו הייתה אשת חסד אמיתית. מבלי לצפות לתמורה על מאמציה, היא השקתה את אֱלִיעֶזֶר במים מכדה, כפי שביקש, ומבלי שיבקש רצה גם להשקות את כל גמליו. בזכות מעשי החסד שעשתה, ועל כך שדאגה לרווחתו של אדם זר, מראה לנו התורה כיצד הרחיבה את כלי הקיבולת הרוחני בחייה, ואיך החל לזרום אליה מיד גם שפע חומרי חדש ורב.

“וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם”
התכשיטים, שנתן אֱלִיעֶזֶר לרבקה, היו רק “המנה הראשונה” לרוח הנתינה שהציגה כלפיו. לאחר שהמשיכה רִבְקָה בעשיית חסד, ואף הזמינה את אֱלִיעֶזֶר ואנשיו ללנון בביתם (“וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם, לָלוּן”), זכתה לשפע גדול אף יותר, וקיבלה בתמורה נדוניה שמנה, ואת יצחק אבינו לבעלה.
“וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן לְרִבְקָה” – בזכות מעט המים שנתנה מטוב ליבה, הפכה רִבְקָה לעשירה בין לילה, וזכתה להיות אחת מארבעת האמהות של עם ישראל, לנצח נצחים.

“הכַּד” מייצג את כלי הקיבולת הרוחני של האדם, והמים בתוכו, מייצגים את השפע הרוחני, הזורם אליו מאת הבורא.
“כלי גשמי”, מוגבל בכמות השפע היכולה להיכנס אליו, על כן מוגדר “כלי דקבלה”, ומייצג את הרצון באדם למלאות את תועלות עצמו בלבד.

“כלי רוחני”, אינו מוגבל בכמות השפע, היכול להיכנס בו, ונקרא “כלי דהשפעה”, ומייצג את רצון האדם לתת מהשפע שברשותו גם לאחרים (עשיית מעשי חסד, והשפעה, בהתאם לרצון הבורא).

הבורא רוצה להזרים לאדם שפע בשפע, אולם, כאשר “כַּד המים” הרוחני של האדם מלא, שפע חדש אינו יכול להיכנס. רק אם יבחר האדם, מיוזמתו, לרוקן קצת מן “הכַּד”, ולתת מהשפע שברשותו גם לאחרים, אז יוכל להתמלא “כַּדו הרוחני” בשפע חדש.

בעולם החומרי מקובל לחשוב שכאשר האדם נותן משלו, אז בפועל נשאר לו פחות. אולם בעולם הרוחני אין זה כך, אלא מרגע שרוקן האדם חלק מהשפע ביוזמתו, ובחר להשפיע חסד, לתת משלו לאחרים, ולמלא את מחסורם, באותו הרגע “הכַּד הרוחני” שלו מתרחב. הכלי הרוחני לעולם אינו ריק, ומיד יתמלא כַּדו בהרבה שפע חדש, רב יותר ממה שהיה לו בתחילה (קיבולת השפע גדלה, עקב הנתינה).

הקב”ה מוריד לעולם שפע אינסופי, הממלא ומחייה את הבריאה כולה בחסד. כמות השפע שתזרום אל כל אדם, אינה תלויה במקור, שהרי הוא אינסופי (מקורו בקב”ה עצמו, שרצונו רק להטיב), אלא תלויה אך ורק במעשיו של האדם עלי אדמות, ובכלי הקיבולת הרוחני, שיצליח לבנות לעצמו.
כמות המים שיוכל לקחת האדם מן המעין, תלויה אך ורק בגודל הכלי שיביא עמו. ככול שישיג לעצמו כלי בעל קיבולת גדולה יותר, כך יוכל למלא לעצמו יותר מן המים החיים שבמעין.

אדם צריך לשאוף לקבל שפע רב מאת הקב”ה, אולם מרגע שקיבל, הוא צריך מתוך בחירתו החופשית, להוריק חלק מן השפע הזה, ולהטיב גם עם האחרים. אדם המקפיד לחיות חיי נתינה יוצר לעצמו כלי רחב ביותר, כך שככל שירבה לתת ולעשות מעשי חסד, תלך ותגדל בהתאם גם כמות השפע הזורמת אל חייו.

השפע הרוחני, שיזרום אליו, ייצר סביב האדם אנרגיה חיובית, ומיד יימשך אליו גם שפע חומרי חדש ורב. מרגע שיקבל תוספת של שפע חומרי, תגדל עבורו בהתאם גם יכולת הנתינה, ויהיה עליו להגדיל במקביל גם את עשיית מעשי החסד. כך יוכל האדם להרחיב עוד ועוד את תודעת חייו הרוחניים, ולהתקדם בהצלחה משלב לשלב.

כאשר האדם אינו משקה אחרים מכַּדו, במו ידיו הוא עוצר את השפע מלזרום דרכו, אז מתחיל להיווצר עליו הלחץ – אדם הוא, למעשה, כמו צינור רוחני, מן הצד האחד רוצה להיכנס אליו השפע החדש, אולם, הוא עוצר את הזרימה ואינו משחרר את הלחץ על ידי מעשי נתינה וחסד.
ללא הנתינה, כלי הקיבולת הרוחני שברשותו יתמלא ויחסם, ושפע חדש לא יוכל להיכנס אליו. הכלי הרוחני שברשותו (“הכַּד”) לא יוכל לגדול, ולא תיווצר בו תחלופת אנרגיה – התוצאה תהיה שהלחץ הרוחני על האדם רק ילך ויגדל, ויהפוך לבסוף גם ללחץ פיזי ממשי בחייו. אדם זה יחוש חרדה, לא יוכל להיות שמח באמת, ויחיה בחשש תמידי, שהשפע יעלם לו (הוא בטוח שהשפע בעולם מוגבל, ולכן חש צורך לאגור רק לעצמו).

מצב בו השפע האלוקי אינו נכנס בכלי, נקרא בלשון הקבלה – “קליפה”. במצב ה”קליפה”, האדם אינו בהשפעה לאחרים, ועל כן אין ברשותו כלי רוחני גדול דיו להכיל שפע רב. השפע, היורד בכיוונו, אינו יכול למלא אותו, ועל כן העודף הזולג ממנו, הולך אל “החיצונים”.
“החיצונים” – אלו הכוחות השליליים בבריאה (כוחות ה”סטרא אחרה”), המקבלים את חיותם, מקלקוליו של האדם, יונקים ממנו את השפע שאינו יכול להכיל, ובתוך כך מביאים עליו גם צרות רעות וקילקולים.

ייסורים מוגדרים, כמצב בו האדם חש חסר כלשהו, ואינו מצליח להביאו לידי מילוי.

רק על ידי בניית כלי רוחני רחב דיו, יתאפשר לאדם למלא את חסרונו, להזרים אל חייו שפע חדש, ולהשיג את תחושת ההקלה והתענוג, להן הוא כה מייחל.
כדי שלא נהיה טועים בעולם, ונעסוק כל ימנו במרדפי שווא אחר עוד ועוד חומר, נתן לנו הקב”ה את ספר התורה, שיהיה ספר ההוראות לחיים טובים ומספקים.
בסיפורי התורה מגולמים ההנחיות לאדם, המורים לו, כיצד עליו לפעול בעולם כדי להצליח, איך להימנע מן הייסורים, ואיך לבנות לעצמו כלי נכון לקבלת שפע, ולבניית אושר.

“וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב, וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו”
השפע אינו יכול להינתן לאדם בחינם, כי אז ילוו גם בתחושה הנקראת “לחם הביזיון” – שזו תחושת הבושה בקבלת צדקה בחינם (כמו הבושה שחש העני). אדם יחוש סיפוק ומילוי בשפע שיקבל, רק כאשר ישיג את השפע ביגיעה עצמית – עבודת חייו צריכה להיות משופעת בנתינה לאחרים, וקיום הוראות התורה, והיגיעה הנכונה לבסוף גם תשתלם לו, ותזרים אליו בתענוג שפע חדש.

“הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם” (ישעיהו נה א)
התורה נמשלה למים , היא כמו כַּדָּהּ של רִבְקָה, כי יש בה כ”ד ספרים (24 כמניין “כַּד”) – המרכיבים יחד את כל התנ”ך – תורה, נביאים, כתובים.
נשמתו של כל יהודי צמאה לרוחניות, נשמתו של כול יהודי רוצה את המילוי של השפע, “המים שבכַּד”, על כן, כשבוחר לתקן עצמו, ופותח את התורה, כדי ללמוד את חכמתה, הוא כמו מבקש ממנה: “הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ”.

או במילים אחרות: מבקש היהודי מהתורה הקדושה, שתתן לו “לשתות” מעט מדברי החכמה (מְעַט מַיִם), החבויים ב 24 (כ”ד) ספרייה.

ואז משיבה לו התורה הקדושה בשמחה:
“וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי, וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ”
התורה שמחה שרוצה היהודי ללמוד ממנה, לקבל שפע בכבוד, לשפר את חייו, ועל כן מקבלת אותו בזרועות פתוחות, ועונה לו – אני פה עבורך, כדי להשקות אותך ברוחניות האינסופית שבי, אני פה ללמד אותך איך לקבל את השפע העליון, אני פה ללמד אותך שהסוד הוא – עשיית חסדים עם האחרים, וקיום הוראות החיים שנתן הבורא.

“וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת”
התורה מרווה גם את “הגמל” שבאדם, דהיינו את הגוף הבהמי שלו. התורה היא סם הבריאות לנשמה ולגוף, היא מביאה לאדם אושר גשמי לגופו בחיי העולם הזה, ואושר רוחני לנשמתו לחיי העולם הבא.
ולא רק את האדם משקה התורה ברוחניות שבה, אלא מיד כל סביבתו של האדם מושקית אף היא ברוחניות, וכל החומר שברשותו (גְמַלֶּיךָ), מקבל קדושה והארה מהתורה שלמד.

“בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו” (קידושין ל’)
מצד הטבע של האדם הוא אינו רוצה לתת, וחושב רק על תועלת עצמו (היצר הרע). מחשבה זו באה מצד גופו החומרי, שמלא ברצונות ותאוות, ועל כן הגוף תמיד מתנגד בתירוצים שונים, כשנדרש לנתינה, וצריך לוותר על תענוגי אהבתו העצמית.

כדי להצליח ולקבל שפע עליון, חייב האדם ללמוד לגבור על גופו, ולתת כוח לנשמתו – לעבור ממצב האהבה העצמית והרצון לקבל לעצמו, אל מצב ההשפעה לאחרים.
לימוד חכמת התורה, זו הדרך היחידה להצליח להשתנות, וללמוד וליהנות ממילוי של שפע אינסופי לכַּד החיים.

התורה היא מעיין החיים של ישראל, וכל השותה ממנה מתעורר לחיים

לכן עלינו לשוב אליה, ובזכות שנלך כולנו בדרכיה, נוכל לקבל שפע עליון ללא גבול, ונזכה לחיים טובים ומאושרים, ולבואו של משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה – במהרה בימנו ממש.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים