פרשת וישב || מודל לחיקוי – הדרך המהירה להצלחה.

plan modling

לסביבת החיים שלנו ישנו כוח אדיר בעיצוב ההחלטות שלנו והבחירות שאנו בוחרים וגם עיצוב האישיות שלנו מורכב בחלקו הגדול מהחברה בה גדלנו. גיוס הכוח האדיר של החברה למען הקידום האישי שלנו יכול לעשות פלאים בתוצאות ובהישגים אותם נשיג. מספר תהליכים עובר האדם ברגע שהוא נחשף למעשה של אנשים רבים. התהליכים הללו יכולים לבנות אותנו או ח”ו להרוס אותנו. הבנה והפנמה של השפעה חברתית וסביבתית ויישום של מסקנותיה יתנו בידינו כלי נוסף, יעיל ונגיש, כדי להגשים את עצמנו ולממש את הפוטנציאל הטמון בתוכנו.

יצחק אלחנן פדידה | פרשה מעצימה

הוכחה חברתית

במשך תקופה ארוכה חיפשו בתי מלון רבים להשפיע על האורחים שלהם להשתמש יותר מפעם אחת במגבת שלהם. היו לכך סיבות שונות, חלקן סביבתיות וחלקן כלכליות. היו בתי מלון שציפו להתנהגות אחראית ובוגרת מצד האנשים שמבקרים בהם, ללא כל התערבות יזומה. הם חשבו שזה דבר ברור, מובן ומועיל, ושלרוב האנשים לא תהיה התנגדות. הם צדקו, לרוב האנשים לא הייתה התנגדות, וגם הם ידעו מה נכון לעשות, אבל המעשים שלהם לא שיקפו את מה שהם חשבו. ברגע שבית המלון נתן את האפשרות להשתמש במגבות ללא הגבלה, אנשים ניצלו את זה ועשו את הדבר הנוח ולא את הדבר הנכון והראוי. היו בתי מלון, שהגדילו ראש, והניחו בקשה מפורשת, במקום גלוי לעין, להשתמש שוב במגבת. הם הניחו שברגע שבני האדם יתבקשו לעשות את זה יעלו הסיכויים שהם יענו לבקשה. כדי להקל על ההחלטה של האורחים ולשכנע אותם, בתי המלון פירטו את התועלות הרבות שיהיו לשימוש חוזר באותה מגבת. הם השתדלו לכתוב את הדברים הבולטים ביותר והמשפיעים ביותר.

התוצאות לא אחרו להגיע. האורחים הושפעו מן המודעות אותן קראו והייתה עלייה בכמות האורחים שהסכימו להשתמש יותר מפעם אחת במגבת שלהם. שלושים וחמשה אחוזים מהאורחים נענו לבקשת בית המלון. המודעות עשתה את העבודה, אמנם היה מקום לשיפור. הרצון היה להגדיל משמעותית את כמות האורחים שיסכימו לזה. ניסו לחשוב על מספר פתרונות והחלו לבצע ניסיונות רבים בקרב האורחים. הבדיקות העלו ששינוי קטן בתוכן המודעה גרם לעלייה גדולה בקיום הבקשה.

הם השתמשו בטכניקה שנקראת ‘הוכחה חברתית’.

הייתה חשיבות רבה לתוכן הפרסום. ברגע שהיו מספר נתונים שנחשפו לעיני האורחים הם נטו להסכים יותר והשתכנעו בקלות. יש לבני האדם נטייה לבחון את הסביבה על מנת להגיע למסקנה כיצד לנהוג. הסביבה שבה האדם נמצא מעצבת לרוב את החלטותיו כיון שדעתו של האדם נוטה בקלות להסכים עם מעשיהם של האנשים המקיפים אותו.

כיצד זה בא לידי ביטוי בבתי המלון? כשציינו בפרסום הבקשה בחדרים, ששבעים וחמישה אחוזים מהאנשים שמגיעים לבית מלון לארבעה ימים משתמשים שוב במגבת שלהם מתישהו, הצליחו לעלות את כמות הנענים לבקשה בעשרים וששה אחוזים. כשהאדם רואה ומבין שרוב בני האדם נוהגים בצורה מסוימת, הוא מבין שכנראה זה הדבר הנכון והראוי לעשות. ‘אם רוב האנשים נוהגים כך, יש לכך סיבה טובה’, כך האדם חושב לעצמו. הייתה עלייה נוספת בכמות האורחים שהסכימו להשתמש שוב במגבת שלהם, כשחשפו אותם לידיעה ששבעים וחמישה אחוזים מהאנשים שהתארחו בחדר בו הם שכנו משתמשים שוב במגבת שלהם. הפעם שלושים וחמישה אחוזים מהאורחים נענו לבקשה.

אנשים מושפעים חברתית. לסביבה יש כוח אדיר בעיצוב ההחלטות שלנו והבחירות שאנו בוחרים וגם עיצוב האישיות שלנו מורכב בחלקו הגדול מהחברה בה גדלנו. גיוס הכוח האדיר של החברה למען הקידום האישי שלנו יכול לעשות פלאים בתוצאות ובהישגים אותם נשיג. מספר תהליכים עובר האדם ברגע שהוא נחשף למעשה של אנשים רבים. התהליכים הללו יכולים לבנות אותנו או ח”ו להרוס אותנו. הבנה והפנמה של השפעה חברתית וסביבתית ויישום של מסקנותיה יתנו בידינו כלי נוסף, יעיל ונגיש, כדי להגשים את עצמנו ולממש את הפוטנציאל הטמון בתוכנו.

מכירת יוסף

יעקב חוזר לגור בארץ כנען ביחד עם כל משפחתו, הנשים והילדים. יוסף זוכה ממנו ליחס מועדף בהיותו בן זקונים שקרוב מאוד לאבא. הוא הילד של האמא האהובה, הוא ילד חכם והוא דומה לאביו. היו מספר התרחשויות שגרמו לאחיו של יוסף לשנוא אותו עד כדי כך שהם לא יכלו לומר לו שלום. בתחילה, הם שמו לב לתשומת הלב המרובה לה הוא זוכה מצד אביו וזה עורר את קנאתם. בנוסף, יעקב היה שומע מיוסף שבניו אינם נוהגים כשורה. ולבסוף, חלומותיו המשונים של יוסף, אחיהם הקטן, שעתיד לשלוט ולמלוך עליהם. באחד הימים, יוסף הולך בשליחותו של אביו לאחיו שרעו את הצאן בעיר שכם. שכם הייתה מקום המועד לפורענות ויוסף נכנס למקום סכנה. כשראו אותו מגיע, אחיו זיהו הזדמנות נדירה להענישו על התנהגותו והחלו לטכס עצות מה לעשות לו. הם מחליטים להרוג אותו ולהשליכו לאחד הבורות. הם תכננו לענות לאביהם ולכל מי שישאל מה קרה ליוסף, שחיה רעה אכלה אותו. אחיהם הבכור, ראובן, נחלץ לעזרתו של אחיו הקטן. הוא משכנע את האחים לא לשלוח יד בנפשו של יוסף, אלא להשליכו לבור בלבד. ראובן תכנן לחזור ולהעלותו מן הבור לאחר מכן, אך הדבר נבצר ממנו.

“וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו”. (פרק ל”ז פסוק כ”ט).

ראובן היה בטוח שהוא הצליח להציל את אחיו הקטן מהחלטתם הזדונית של אחיו. הרעיון שלו היה יפה אבל הוא השתבש. האחים, בעצת יהודה, מחליטים לבסוף למכור אותו לקבוצת נוודים שהיו בדרכם למצרים. ראובן חוזר לבור, לאחר זמן, בתקווה למצוא את יוסף חי ונושם. הוא לא מוצא אותו. הוא קורע את בגדיו בצער גדול. כיצד הצליחו האחים למכור את יוסף ללא ידיעת ראובן? היכן הוא היה בזמן המכירה?

האחים היו משמשים את אביהם בתורנות. בכל יום היה הולך אחד מהאחים לאביו ועוזר לו בכל צרכיו. באותו היום היה תורו של ראובן לשמש את אביו ולכן הוא היה נעדר בזמן המכירה. הוא לא העלה על דעתו שאחיו ישנו את ההחלטה שהתקבלה בפה אחד. הפרוש השני שרש”י מציין כתשובה לשאלה, היכן היה ראובן בזמן המכירה, שראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו. כשנפטרה רחל, לקח ראובן את מיטת אביו יעקב מאוהל רחל לאוהל אימו לאה כדי שכבודה לא יהיה פחות מכבוד שאר נשיו של יעקב אבינו. הייתה הקפדה מאוד קשה על ראובן מצד אביו ועל זה חזר ראובן בתשובה וניסה לכפר על טעותו כשישב בתענית ובשק.

חזרה בתשובה

אמנם תשובתו של ראובן בעת הזאת הייתה בצנעה בלבד. הוא עדיין לא הודה על מעשיו בפומבי. רק לאחר הודאתו המפורסמת והקשה של אחיו יהודה, במעשה תמר, ראובן הודה ברבים על חטאו. כך מפרשים התוספות במסכת מכות דף י”א עמוד ב’. יהודה זכה לקדש שם שמים ברבים כשוויתר על כבודו לעיני כולם ואמר על טענת תמר, שהיא צודקת. זה גרם להד גדול מאוד. הוא זכה לכך ששמו מלא בשמו של הקב”ה. ארבע האותיות המרכיבות את שמו של הקב”ה, שרק נכתב ולא נאמר, נמצאות בשמו של יהודה.

הודאה על חטא זהו מעשה שלא קל לעשותו ובוודאי לא ברבים. זה מצריך אומץ גדול ומסירות נפש רבה. הבושה הגדולה שיכולה להיגרם לאדם, לאחר שאחרים ידעו את מעשיו מונעת מהרבה אנשים להעלים את חטאם ולהסתירו. ככל שהחטא חמור יותר הקושי להודות בו רב יותר וככל שהציבור שמולו מתוודים רם ומכובד יותר זה מקשה על הווידוי. אמנם לפי הצער כך השכר.

כשהאדם מודה על מעשיו הוא מהווה דוגמה אישית עבור אחרים שיכולים ללמוד ממנו כיצד לנהוג. אדם שחושש להודות על טעות שהוא ביצע מקבל הכשרה ודחיפה עקב הודאה של אדם אחר. הוא מקבל אומץ לומר את מה שעל ליבו והחששות נעלמים.

כשיש לאדם מודל לחיקוי שמבצע את מה שהאדם נמנע ופוחד מלבצע הוא לומד ומאמין שגם הוא מסוגל לכך,

למרות הקשיים. בעלי תשובה רבים יכולים להעיד על עצמם שלסביבה היה חלק גדול בקירוב שלהם ליהדות. כשרואים אנשים חוזרים בתשובה ומשנים את אורח חייהם, זה משפיע על אחרים וגורם להם לחשוב על דרכיהם וליזום שינוי שדורש אומץ רב. ככל שהאדם מפורסם יותר הקושי גדול יותר. ואם הוא מצליח להתגבר על הבושה הוא גורם לכמות אדירה של אנשים לאזור כוח לעבור את התהליך שהוא עבר. הסביבה משפיעה עלינו ואנו לומדים רבות ממנה ומגלים כוחות שונים ששכנו בתוכנו שלא ידענו על קיומם.

מה שעזר לראובן להודות בחטאו ברבים היה מעשה ההודאה של יהודה. “אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ”, נאמר על יהודה בפרשת ויחי (מ”ט, ח’). בזכות ההודאה שלך גרמת לכך שגם אחרים יודו על מעשיהם.  

למידה חברתית

ישנם ארבעה תהליכים שהאדם עובר בזמן שהוא לומד מאחרים התנהגות מסוימת.

השלב הראשון הוא תשומת לב. ההתנהגות חייבת לתפוס את תשומת ליבו של האדם והוא חייב להיחשף אליה על מנת שהוא יהיה מושפע ויאמץ לעצמו את ההתנהגות בה הוא צופה. ככל שהמעמד החברתי של מבצע הפעולה גדול יותר, מפורסם יותר ומקובל יותר כך התנהגותו משפיעה יותר. תתארו לעצמכם שאתם רואים פרסומת בעיתון של ארגון צדקה מסוים שמבקש מהקוראים להירתם לעזרת המוסדות שלהם. מה ישפיע עליכם יותר, אם תראו דמות לא מוכרת תורמת לאותו ארגון או אם תראו את אחד מגדולי הדור תורם להם? ככל שהאדם מקובל ומכובד יותר התנהגותו משפיעה יותר ולכן בתמונות שמפרסמים אותם ארגונים מופיעים צדיקי וגדולי הדור ולא אנשים פשוטים ואנונימיים. הצפייה באדם מוכר מושכת יותר את תשומת ליבנו ומגדילה את הסיכויים שנתנהג כמוהו. דבר נוסף שמושך את תשומת ליבנו הוא הדמיון בינינו לבין הדמות הנצפית. ככל שהדמיון בינינו לבין הדמות הנצפית גדול יותר זה מגדיל את האפשרות שנלמד ממנו ונחקה את מעשיו. מרכיבי הדמיון הם כמעט ללא גבול. למשל, נשים יושפעו יותר מנשים, גברים יושפעו יותר מגברים, דתיים יושפעו יותר מדתיים, צעירים יושפעו יותר מצעירים וכן הלאה. ככל שאורח החיים שלנו תואם את אורח החיים של הדמות הנצפית הלמידה ממנה יעילה ומהירה יותר. לכן עיקר הלמידה נעשית בקרב המשפחה, ההורים, האחים וכן הלאה.

השלב השני שעובר האדם שלומד מצפייה באחרים הוא שלב הזכירה. ההתנהגות הזאת חייבת להיחקק בזיכרונו על מנת שהוא יחקה אותה בעתיד. התנהגות שנצפתה באופן חד פעמי ומקרי תשפיע פחות, ואולי לא תשפיע בכלל על הצופה בה. ככל שהחשיפה רבה יותר ההתנהגות נחקקת בזיכרון וזה מעלה את הסבירות שבבוא העת גם הצופה יאמץ לעצמו את דפוס ההתנהגות בו הוא צפה. זוהי סיבה נוספת שגורמת לעלייה משמעותית בלמידה מפי הקרובים ביותר לאדם מאשר מאנשים זרים. בגלל שהאדם חשוף יותר לבני משפחתו, קהילתו, חבריו ללימודים ובני עירו, גדולים הסיכויים שהוא יתנהג כמותם. המילים שתשמע מילד קטן בשוק, נאמרו או מפיו של אביו או מפיה של אמו, אומרים חכמים במסכת סוכה (דף נ”ו עמוד ב’). כיון שהוא קרוב אליהם יותר מכל אדם אחר, הסבירות היא שאם הוא משתמש במילים מסוימות הוא למד אותן מהוריו.

השלב השלישי בתהליך הלמידה הוא השחזור המוטורי. האדם צריך לשים לב להתנהגות מסוימת ולשמר אותה בזיכרונו ולאחר מכן לחזור עליה בעצמו. כשהאדם מוציא לפועל את מה שהוא ראה וצפה בו זה הופך להיות חלק מדפוסי ההתנהגות שלו. ההתנהגות עדיין לא נחקקת בדעתו של האדם עד שהוא מבצע אותה. הצפייה והזכירה מהוות את ההכנה לביצוע לפעולה והשחזור המוטורי מקבע את ההתנהגות. ככל שהאדם ירבה לחזור על ההתנהגות הזאת בעצמו כך היא תהפוך לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלו והוא ימשיך להשתמש בה יותר ויותר. לא תמיד יש צורך והכרח שהחזרה תהיה על ידי מעשים בפועל, גם חזרה מנטאלית בכוחה לשמר ולקבע דפוסי התנהגות אצל האדם. אם האדם רואה בעיני רוחו ובדמיונו את עצמו נוקט את ההתנהגות שהוא צפה בה, הוא מגדיל את הסיכויים שהוא יפעל בדיוק כמו שהוא דמיין את עצמו פועל.

השלב הרביעי והאחרון בכל תהליך הלמידה החברתית הוא שלב החיזוק וההנעה. חייבת להיות תועלת מביצוע הפעולה. אדם לא יגייס לעצמו דפוסי התנהגות שלא יכולים להניב לו רווח כלשהו. ברגע שהוא רואה יתרון מביצוע הפעולה, דפוס ההתנהגות הזה מתחזק אצלו וגדולים הסיכויים שהוא ילמד אותו ויבצע אותו. זה השלב שבו האדם מקבל דחף ומוטיבציה ללמוד ולקיים את ההתנהגות הנצפית. בחירה מושכלת של הסביבה בה נגור והאנשים איתם נתרועע יכולה להוות עבורנו גורם מרכזי שישפיע על הבחירות ועל ההחלטות שלנו ולעצב את האישיות שלנו. יש לנו נטייה ללמוד מאנשים אחרים. נוצרת בתוכנו אמונה פנימית לגבי הדברים שאותם אנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות ולבצע. “שאין דבר שיחזק לבות בני אדם כמו מעשה הרבים”, כותב בעל ספר החינוך במצוה של”א.

תתבוננו בעצמכם ותשאלו מהיכן רכשתם את כל דפוסי ההתנהגות שלכם?

מה הם המאכלים אותם אתם אוהבים? מהו סגנון האכילה שלכם? מה הם הערכים העליונים ביותר שלכם? אתם תבחינו שלסביבה שבה צמחתם הייתה השפעה כבירה לאנשים שהפכתם להיות. אנחנו יכולים לנצל את הכלי הזה לטובתנו ולראות תועלת עצומה. אם ישנו מעשה מסוים שאותו אתם רוצים לבצע ואתם חוששים למרות שאתם יודעים שהוא יכול לקדם אתכם מאוד, כעת אתם מבינים מה עליכם לעשות כדי לרכוש דפוס התנהגות מהזולת.

כל שעליכם לעשות הוא למצוא אדם שכבר השיג את מה שאתם חפצים בו. אם תדעו בדיוק מה אתם רוצים והיכן תוכלו לצפות באנשים שהגיעו לזה תקדמו ותקרבו את עצמכם בצורה דרמטית לעבר מימוש השאיפה הזאת והפיכתה מחלום למציאות.

האתגר השבועי

  1. בחרו מטרה שאותה אתם רוצים להשיג. פעולה או התנהגות מסוימת, מעמד כלשהו, מעלה רוחנית או שכלית וכדומה.
  2. בחרו לעצמכם מודל לחיקוי. תשאלו את עצמכם: מי כבר השיג את מה שאני רוצה? היכן אני יכול למצוא אותו?
  3. השתדלו להתקרב אליו בצורה כלשהי. היכן תוכלו לצפות בו? כיצד תוכלו להתקרב אליו?
  4. בחרו באנשים שמהם תוכלו ללמוד לחברכם הטובים ביותר.
  5. התרחקו מחברה שיכולה להשפיע עליכם בצורה שלילית.

שבת שלום, יצחק אלחנן פדידה.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים