פרשת דברים || ביקורת, הדרך הקצרה למדרגות הרבנות

man

יצחק אלחנן פדידה || מה גורם לאנשים מסוימים להישאר ביחד ולחיות בהרמוניה ובשמחה ומהן את הסיבות שגורמות לבני האדם מחלוקת ושנאה ובסופו של דבר לפירוד. פסיכולוג מפורסם מאוד בשם ג’ון גוטמן טוען שמספיקות לו חמש עשרה דקות של האזנה לשיחה בין בני זוג בכדי לנבא האם הם יישארו ביחד או שחלילה ייפרדו בשלוש השנים הקרובות. רוצים לדעת איך הוא הגיע לזה?

פרשה מעצימה – כיצד לתת ביקורת ולקבל ביקורת.

פסיכולוג מפורסם מאוד בשם ג’ון גוטמן שמתמחה בנושא מערכות יחסים. הוא חקר במשך עשרות שנים מאות רבות של זוגות אצלו במעבדה. הוא הצליח לגלות את דפוסי ההתנהגות שמובילים לפירוד בין אנשים ואת דפוסי ההתנהגות שמובילים לחיבור בין אנשים. הגילויים שלו הם בעלי חשיבות מכמה סיבות. הדבר הראשון, הוא האמינות הגדולה של המחקרים שלו. הוא לא בדק מקרה בודד או מספר מקרים של זוגות, אלא כמות אדירה של אנשים נבדקו על ידו. בנוסף, אנו נוכל להבין בדיוק

מה גורם לאנשים להישאר ביחד ולחיות בהרמוניה ובשמחה וגם את הסיבות שגורמות לבני האדם מחלוקת ושנאה ובסופו של דבר לפירוד. מתוך המחקרים שהוא ביצע, הוא הגיע למעלה גדולה ולהבנה מעמיקה בתחום, עד כדי כך שהוא מסוגל, לאחר האזנה לשיחה בין בני זוג במשך חמש עשרה דקות, לנבא האם הם יישארו ביחד או שחלילה ייפרדו בשלוש השנים הקרובות. איך הוא הגיע לזה?

גוטמן היה מזמין זוגות לשוחח ביניהם על נושא טעון בהם היה מסריט את השיחות. הוא הצמיד לגופם מכשירי מדידה זעירים שמסוגלים לרשום את השינויים הפיזיולוגיים הקטנים ביותר אצל האדם. לאחר מכן, בני הזוג היו מגיעים לחדר כדי לצפות בסרטון, כל אחד בנפרד. הוא היה מתחקר אותם לפרטי פרטים והיה שואל אותם מה הם היו חושבים או מרגישים בכל מיני סיטואציות.

וכך הוא אסף במשך שנים פיסות מידע שהצטברו וגילו בכל פעם מחדש את הדפוסים של בני זוג שנשארים נשואים באושר ואת דפוסי ההתנהגות של זוגות שלא החזיקו מעמד זמן רב מדי.

אחד מהדברים ההרסניים במערכות יחסים, שבא לידי ביטוי במחקרים הללו, הוא נושא הביקורת. בני זוג שביקרו אחד את השני בצורה חריפה ובוטה, בדרך מזלזלת ומבזה היו בדרך לפירוד.

רק הזוגות שהצליחו להביע את רגשותיהם ואת עמדותיהם בצורה רגישה, אמיתית וישירה זכו לנישואין יציבים. גם אם היו מתגלים מחלוקות, ולפעמים מחלוקות קשות, הם היו מצליחים לגשר על הפערים על ידי הקשבה נכונה והבעה יעילה של הצרכים האישיים שלהם.

תקשורת בין אישית היא יכולת ראשונה במעלה כדי לקיים ולשמור על מערכות יחסים. אין אדם שלא נפגע בצורה כזו או אחרת מאדם אחר, וקשה למצוא אדם שלא פוגע מתישהו באדם אחר. מטבע הדברים, זה קרה, זה קורה וזה יקרה. החכמה הגדולה היא לדעת איך להמשיך משם, איך לפייס את הצד השני. כיון שאנחנו שונים כל כך האחד מן השני, ובמיוחד ישנם הבדלים תהומיים בין גבר לאשה,

עלינו ללמוד איך להעביר מסר מבלי לקלקל ולהזיק לזוגיות או למערכת יחסים אחרת, כמו בין ההורים לילדים או בין החברים לעבודה וכדומה.

ישנם אנשים שקל להם יותר מאחרים להביע את רגשותיהם ויש כאלו שהדבר קשה עליהם במיוחד. חשוב לדעת ולזכור שניתן ללמוד כיצד לתקשר. כל ההתנהגות של בני האדם לא יוצא מן הכלל היא דבר נלמד. אנחנו למדנו איכשהו, מתישהו ממישהו כיצד להתנהג.

האדם נולד כלוח חלק ושום מעלה או חסרון במידות אינו מולד.

מה שכן יש לנו משעת הלידה זהו מזג והכנה לקלוט מידה מסוימת ביותר קלות ומידה אחרת בקושי רב יותר. מכל מקום, המידות חייבות להיות מפותחות. גם מי שנולד מוכן לגבורה למשל, לא יהיה גיבור ואמיץ אם לא יפתחו אצלו את המידה הזאת. מצד שני, מי שנולד עם נטייה להיות פחדן בקלות רבה, יכול ללמוד להיות גיבור אם הוא יחונך לכך. היסוד הזה מתבסס על העיקרון שמופיע רבות במקורות, שכל כוחות הנפש נמצאים בפוטנציאל באדם.

כל אדם יכול להיות נדיב או קמצן, אמיץ או פחדן ורחמן או אכזרי. ולא רק, אלא גם כל כוח שנמצא בבעלי החיים ומאפיין נמצא בנפש האדם. למשל, העזות של הנמר, הגבורה של האריה והחריצות של הנמלה. לכן, אנחנו יכולים ומסוגלים ללמוד להתנהג בכל סוגי ההתנהגות האפשריים. זה מצריך מיומנות ותרגול ועל ידם זה אפשרי.

ביקורת בונה, יש דבר כזה

פרשת השבוע, פרשת דברים היא תחילה של נאום ארוך שמוסר משה רבנו לכל האומה לפני מותו. הם נמצאים מעבר לירדן ממש לפני הכניסה לארץ. “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן”. דבריו הארוכים של משה כוללים גם דברי תוכחות. הוא המתין לרגע המתאים, ממש לפני הפרידה מעם ישראל, כדי להוכיח אותם. הוא למד את ההנהגה הזאת, להוכיח סמוך למיתה, מיעקב אבינו עליו השלום. “וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם” (דברים א’, ג’).

במשך ארבעים שנות נדידה במדבר עם ישראל עבר הרבה אתגרים. היו מספר פעמים שהם הכעיסו את הקב”ה בצורה איומה. היה עליהם כעס גדול, ולולי משה רבנו שעמד בפרץ, היו חלילה נענשים בצורה הרבה יותר קשה. כעת, לפני מותו הוא מזכיר להם את אותם רגעים רעים ומרים ומוכיח אותם על מעשיהם.

תוכחה יכולה להיות מאוד קשה וכואבת. לא תמיד הצד השני מקבל באהבה ובהבנה את הדברים. לפעמים זה גורע לנזק גדול יותר מאשר המעשה שעלו מוכיחים. בהרבה מקרים זה מוביל לניתוק הקשר בין האנשים שנוגעים בדבר. לכן, זה מצריך הרבה מחשבה וחכמה כדי להוכיח בצורה טובה. מצד אחד, שהדברים לא יהיו קשים מדי לשמיעה ומצד שני שהם לא יאמרו בצורה רפה וחלשה כזאת ולא יעוררו שום רושם.

משה רבנו מתנהג בשעת התוכחה בצורה מאוד מתוחכמת ומרשימה. הוא אמנם מזכיר להם את החטאים אבל בצורה כזו שלא תפגע בכבודם של ישראל. “בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב”. אלו שמות המקומות שבהם התרחשו העבירות השונות שנכשלו בהם עם ישראל. רש”י הקדוש מסביר את הסיבה שבחר משה לומר את שמות המקומות הללו. “לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל”.

זהו אחד מהיסודות החשובים ביותר בתוכחה, לשמור על הכבוד של האדם אותו אנו רוצים להוכיח. למה זה כל כך חשוב?

בדרך כלל, הנטייה הראשונה של האדם בזמן שמוכיחים אותו היא להתגונן. הסיבה לכך היא, שכבודו נפגע והוא מרגיש מותקף מעצם התוכחה. חלק מהאנשים מרבים לעשות ותוקפים בחזרה אבל הרוב הגדול לא מעז פניו כל כך, אלא אם כן מעליבים אותו בצורה קשה, ורוב האנשים מתחילים לתרץ תירוצים. לכן, חשוב מאוד כשמוכיחים, ובמיוחד בהתחלה, חייבים לשמור על הכבוד של האדם שאותו אנו מוכיחים.

משה רבנו הוכיח את עם ישראל בדברים קשים אבל הוא הקפיד לשמור על כבודם. זה מגדיל את הסיכויים שהתוכחה שלו תתקבל. ביקורת היא אחת מהסיבות המרכזיות לכך שמחלוקות לא נפתרות אלא רק מלובות. מהי התגובה של המוכיח כשהוא מתחיל לשמוע תירוצים מהצד השני? האם הוא מקבל אותם? זה נראה לנו כהתחמקות. אנו לא מסתפקים בזה. אנו רוצים להרגיש שהצד השני מתחרט על מעשיו, מבין ללבנו ולא יחזור על המעשה שלו שוב. לכן לא טוב לומר ביקורת שממעטת בכבודו של האדם ופוגעת בכבודו אלא צריכים להוכיח אותו, שזה דבר קצת שונה מלבקר.

כדי להינצל מסכנת הביקורת עלינו לדעת בדיוק כיצד להוכיח. ישנה נוסחה ברורה ובדוקה כיצד לומר לשני מה אנו חושבים וכיצד אנו מרגישים מבלי לבקר אותו. ביקורת היא מאוד קלה, נגישה ונפוצה בקרב הציבור כיון שהיא מהווה ככלי הגנה וגם ככלי נשק כביכול בידי הנפגע שמעוניין להחזיר לשני ולגרום לו להבין עד כמה הוא פגוע ממנו. בגלל שהנזקים שלה הם גדולים והרבה מאוד מערכות יחסים התפוררו בגלל ביקורת קשה, אנו חייבים ללמוד דרך חדשה להפגנת הרגשות והמחשבות שלנו, שעדיין תגרום לצד השני להבין בדיוק מה הוא עשה ותגרום לו להתחרט, מבלי להרע לו.

לפני שנסביר בדיוק מהי הדרך הנכונה לתוכחה, נזכיר דבר נוסף שעשה משה רבנו שיכול להחכים אותנו קצת יותר בבואנו להביע את רגשותינו. הפסוק אומר שמשה דיבר אל כל ישראל, ורש”י מסביר שהוא לא רצה לתת פתחון פה לאף אחד שיטען שאילו הוא היה שומע את דברי משה אז היה לו כביכול מה להשיב.

לכן הוא כינס את כולם ללא יוצא מן הכלל, כדי שאם מישהו ירצה לומר משהו תהיה לו האפשרות והוא לא יוכל לטעון שאליו לא נאמרו הדברים. מדוע זה כל כך חשוב?

הרבה אנשים נופלים בטעות של הבעת הרגשות במקום הלא נכון ואצל האנשים הלא מתאימים. תוכחה צריכה להיות מול האדם הפוגע ולא באוזני אנשים אחרים. אולי תהיה לנו טיפה הקלה אם נשחרר את מה שיושב על ליבנו ומישהו יואיל בטובו להאזין לנו ולהבין אותנו, אבל בכך לא נפתור את הבעיה ואולי אף נחריף אותה. אדם ששומע שדיברו עליו מאחורי הגב הוא לוקח את זה בצורה לא טובה ולא נעימה. לכן משה מוכיח את עם ישראל בפניהם ולא בעקיפין וכולם שומעים בעצמם את הטענות ואת התלונות המבוקשות.

הנוסחה הבדוקה 

כדי להינצל מוויכוח סוער, מיותר ורעיל, אנחנו צריכים בראש ובראשונה להתחיל בתיאור העובדות בצורה יבשה. עדיין לא לומר שום מחשבה ושום הרגשה. בוודאי שלא לדבר על האישיות או ההתנהגות של השני. כשמתחילים בתיאור העובדות מרוויחים מספר דברים עקרוניים וחיוניים. הדבר הראשון הוא, אין וויכוחים ומגיעים להסכמות. זה מהווה לנו את הבסיס להמשך הדיון. אם למשל, מפריע לנו שבן הזוג לא מגיע לבית בזמן ותמיד מתעכב בעבודה ואנו רוצים לראות אותו יותר, תיאור העובדות יהיה כך. ‘אנו נשואים שש שנים, בשנים הראשונות היית מגיע לבית בשעה קבועה, וכעת בשנה האחרונה אתה מגיע שעתיים אחרי’. אתם שמים לב למילים? אין כאן עדיין שום טענה ושום רגש ובוודאי לא ביקורת. שנות הנישואין זו עובדה שלא ניתן להתווכח עליה, זו התחלה טובה. אנו לא נשמע תירוצים ולא התגוננות וגם לא התקפה מהצד השני. השעות בהם הוא נהג להגיע בעבר לבית והשעה שהוא מגיע כיום אלו גם כן עובדות.

רק לאחר שתיארנו את המציאות שמפריעה לנו ויש הסכם בינינו שאלו הנתונים אפשר לעבור לשלב הבא.

לאחר תיאור העובדות אנו אומרים מה אנו מרגישים. תיאור הרגשות שלנו הוא דבר שלא ניתן להתווכח עליו. אני לא מדבר על הצד השני אלא אני מתאר לו מה אני מרגיש. כך אני יכול לעורר אצלו אמפתיה כלפי ויהיה סיכוי שהוא לא רק יבין אותי אלא ירגיש מה שאני מרגיש. זוהי הדרך המעולה ביותר לפתור סכסוך כלשהו. ‘אני מתגעגעת אליך’, ‘אני מרגישה בודדה’, ‘אני לא עומדת בעומס’, כל אלו יכולים להיות הבעת הרגש שלנו לאחר תיאור העובדות. הוא עדיין לא התווכח ולא התגונן כיון שאנו שומרים על כבודו. בשלב האחרון אנו מביעים את הצרכים המדויקים שלנו. אנו יכולים לשאול שאלה שאנו רוצים עליה תשובה או לבקש בקשה. ‘אני רוצה שתבוא מוקדם יתר לבית’, ‘האם אתה יכול לנסות להגיע מוקדם יותר’?, אלו דוגמאות לשאלות ובקשות רלוונטיות.

זה לא עובד ללא ניסיון ותרגול. זה כן יכול לחולל פלאים במערכות יחסים. זהו אחד המעשים המרכזיים שמסוגלים לשמור על זוגיות טובה ויציבה. תתרגלו את סגנון התוכחה הזה לעיתים קרובות גם באירועים פעוטים. כך זה יהפוך למטבע לשון שלכם ותוכלו להיעזר בו בעת הצורך.

האתגר השבועי

  • בחרו לעצמכם מערכת יחסים שבה תוכלו להשתמש בהבעת הרגשות כמו שלמדנו.
  • כתבו לעצמכם על דף את מה שברצונכם לומר לפי הסדר הנכון והראוי.
  • בחרו את הזמן המתאים והנוח לשני הצדדים כדי לומר את מה שעל ליבכם.

 

שבת שלום ומבורך ! שפע ברכה והצלחה … !

 

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה

יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור,
מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר,
מנכ”ל מסלול לחיים,
מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

אודי הרשלר || יום כיפור – יום הבירור הגדול

“שני שעירי יום הכפורים – מצותן שיהיו שניהן שוין: במראה, ובקומה, ובדמים, ובלקיחתן כאחד” (משנה… המשך לקרוא אודי הרשלר || יום כיפור – יום הבירור הגדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *