פרשת במדבר || היחיד והחברה ההתנגשות הבלתי נמנעת.

היחיד והיחד

כולנו רוצים לדעת מה בדיוק המקום שלנו בתוך החברה. כולנו היינו מאוד מעוניינים לדעת מהי הייחודיות שלנו בתוך החברה. הפעם אנחנו נלמד כיצד האדם נכלל בתוך הציבור ומה עליו לעשות. יותר מכך, אנו נביט ונראה בדיוק כיצד האדם יכול לבוא לידי ביטוי בתוך הכלל? אנחנו נבין מה המקום של החברה ומה המקום של האדם? הלימוד הזה יכול להיות מאוד יקר ערך עבורנו.

האמנם עדיין ישנה ייחודיות לאדם כפרט – “היחיד והיחד” כיצד תוכלו להגן על יחודכם כבני אדם מבלי לפגוע במרקם היחסים העדין עם הסביבה?  

מאת: יצחק אלחנן פדידה | מחבר הספר פרשה מעצימה

בדרך כלל כשיש לאדם דבר חביב הוא שומר אותו מכל משמר. הוא מניח את החפץ היקר לו במקום שמור וסודי ומגן עליו בכל תוקף. מתוך החיבה הגדולה לאותו דבר, האדם נוטה להשגיח עליו לעיתים קרובות מאוד ומעל הרגיל. כל מי שהולך עם עודף בכיס מכיר את התופעה הזאת, שהאדם מדי זמן מכניס את ידו לכיס ובודק שהכסף נמצא, ומונה אותו כדי לדעת שלא חסר ממנו כלום. כך נוהגים עם דברים חשובים ויקרים. אותו הדבר ממש, עושה אדם שעמל רבות על לימודו ומשתדל שלא להסיח דעתו ממה שלמד, שחלילה זה לא ירד לטמיון כשזה ישכח ממנו. לא ניגע לריק, זוהי בקשה שכולנו מבקשים מהבורא, בתקוה שיעזור לנו לראות פירות מעמלנו.

כמה גדרות עושה חקלאי לשדה שלו או לפרדס שלו? כדי להרחיק מזיקים, אם אלו בעלי חיים או בני אדם רעים, הוא חייב לנקוט במשנה זהירות. הוא מקיף את השדה בגדר ובודק מדי פעם שאין בה פרצה. אם יש לו לול תרנגולים הוא נוהג בצורה דומה. וכך, ככל שהדבר שהאדם שומר עליו יותר, זה מעיד שהדבר יקר לו. אדם שיהיה לו עדר פרות למשל, ללא ספק הוא ימנה אותן מדי יום כדי לדעת שלא חסרה לו אף אחת.

תתארו לעצמכם כמה שמירות וסייגים עושה המדינה כדי להגן על מידע חסוי שלה? כמה שומרים מציבים בבסיס צבא חשוב ומובחר?

מציבים שם מצלמות רבות, וחיילים עורכים סיורים קבועים באזור, והכל כדי להגן על הדבר היקר להם. כך בדיוק נוהג עמנו הקב”ה. הדבר היקר ביותר של הבורא הוא האדם שאותו יצר. כל העולם כולו נברא עבור האדם. והעם שקיבל את התורה והוא העם הנבחר, שתיקון העולם כולו מוטל על כתפיו, זה הדבר היקר אותו רוצה אלוקים לשמור מכל משמר. “מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה”. ממש כמו יהלומים, כסף וזהב, גם אותנו ה’ סופר ובודק שהכל מתנהל כהלכה ושחלילה לא ידח ממנו נידח, כי זה הדבר היקר שלו.

אנו רואים שלאחר יציאת מצרים, חטא העגל ובניית המשכן הקב”ה רואה לנכון למנות ולספור את עם ישראל. בכל אחד מהמקומות הללו נערכה ספירה. כעת בפרשתנו, לאחר בניית המשכן, זוהי הספירה השלישית. “שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. הקב”ה מצווה את משה לספור את העם.

יש כאן דבר מעניין, שעומד עליו המלבי”ם הקדוש. בציוויו של הקב”ה ישנה בקשה כפולה לכאורה. “בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם”. הספירה יכולה להיעשות על ידי שמות האנשים, זוהי דרך אחת. והספירה יכולה להיעשות על ידי ספירה של כל ראש וראש, כלומר שהאנשים יעברו ממש לפני משה ובעיניו הוא יראה את כולם ויספור אותם. למה ציוה הקב”ה את משה לספור את עם ישראל גם לפי שמות וגם לפי כל ראש וראש? מה אנחנו יכולים ללמוד מכך?

כולנו רוצים לדעת מה בדיוק המקום שלנו בתוך החברה.

כולנו היינו מאוד מעוניינים לדעת מהי הייחודיות שלנו בתוך החברה. הפעם אנחנו נלמד כיצד האדם נכלל בתוך הציבור ומה עליו לעשות. יותר מכך, אנו נביט ונראה בדיוק כיצד האדם יכול לבוא לידי ביטוי בתוך הכלל? אנחנו נבין מה המקום של החברה ומה המקום של האדם? הלימוד הזה יכול להיות מאוד יקר ערך עבורנו.

יש אנשים שנבלעים בתוך החברה ולא באים בה לידי ביטוי. יש אנשים שמתנתקים מהחברה ולא מקיימים שום קשר עמוק ורציני בחברה ופועלים בכוחות עצמם. אנחנו נראה כיצד החברה משלימה אותנו וכיצד אנחנו יכולים עדיין לבוא בה לידי ביטוי.

space

הספירה הראשונה נעשתה על ידי שמות האנשים. שכל אחד הגיד את שמו וכתבו על ספר ואחר כך מנו את השמות וידעו כמה אנשים יש. וחוץ מזה עברו האנשים בעצמם לפני משה ומנו אותם לגלגלתם. כך כותב המלבי”ם. מהי הסיבה?

המלבי”ם מצטט מדרש על ספר תהילים שמדמה את עם ישראל לכוכבים. “הכוכבים הללו כשהם יוצאים, אין יוצאים אלא בשמות, שנאמר לכולם שמות יקרא. ובכניסתם נכנסים במנין, שנאמר מונה מספר לכוכבים. כך השבטים, כשנכנסו למצרים נכנסו במנין, בשבעים נפש, וכשיצאו בשש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם, שנאמר ואלה שמות בני ישראל”.

ההקבלה שהמדרש עושה בין עם ישראל לכוכבים היא אינה מקרית.

ישנו לימוד גדול מאוד בכך. לא לחינם עם ישראל נמשל לכוכבים. וגם ההבחנה העמוקה יותר, שהכוכבים נכנסים במנין ויוצאים בשמות, מלמדת על עם ישראל. זהו אחד הדברים היפים בתורה. כשרואים שאין מילה מיותרת ואין שימוש בתיאורים לחינם אלא מכל תיאור ומכל מילה ניתן ללמוד דברים עמוקים ונפלאים. במה דומים ישראל לכוכבים ראינו כעת. הם נכנסו למצרים במנין וכשיצאו ממצרים נתפרשו שמותם. בצורה עמוקה ונפלאה, כדרכו, מסביר המלבי”ם את הפירוש בזה.

העולם כולו בנוי בצורה מיוחדת וסודית. הקב”ה ערך הקבלה מדויקת בין העולם אותו הוא ברא לבין האדם.

כל מה שיש בעולם יש גם כן באדם. האדם נקרא עולם קטן. העולם ערוך בצורה כזו שאין בו דבר מיותר בדיוק כמו שאין באדם דבר מיותר. האיברים בגוף האדם הם ספורים ומדודים. כך גם בעולם הגדול. גם הכוכבים שהם חלק מהעולם הגדול, הם ספורים ומדודים. אם יש מספר לאיברי האדם יש גם כן מספר מדויק לכוכבים ואין כוכב מיותר. הכל בנוי בסדר משוכלל ביותר.

אם יהיה חסרון בעצם אחד מהעולם, למשל כוכב אחד שיחסר, זהו חסרון בבריאה כולה. הבריאה לא תהיה מושלמת אם כוכב אחד יעלם ממנה. זה דומה בדיוק לאדם שחסר לו חלילה איבר כלשהו. זאת אומרת, שהכוכבים מהווים ומרכיבים את העולם והם חלק בלתי נפרד ממנו.

בד בבד שהכוכבים מרכיבים את העולם יש להם גם כן ייחודיות. לכל כוכב ישנה פעולה וישנו תפקיד פרטי בבריאה. מה שמעיד על המהות האישית של הכוכב הוא השם שלו. למשל, כוכב מאדים לא לחינם קרוי כך, זה מעיד על פעולת הכוכב, במקרה הזה לשפוך דם. הכוכב גם מהווה חלק מהעולם הגדול אך עדיין יש לו פרטיות אישית. כוכב צדק למשל, פעולתו היא לפעול צדקות. כמו כוכב מאדים גם הוא כלול בעולם ומהווה חלק ממנו וכאיבר ממש, ובכל זאת יש לו שוני והבדל משאר הכוכבים ופעולה שהוא לבדו פועל.

לכן המדרש הסביר את הפסוק בתהילים בדרך שבה הוא פירש. מונה מספר לכוכבים, הכוונה היא שכולם מהווים את העולם הגדול והם איבריו ממש. אם יהיה חסר כוכב אחד מהעולם זה חסרון בגוף העולם. זוהי השייכות לפרט בתוך הכלל. מצד שני, לכולם שמות יקרא, הכוונה היא, שלמרות שהכוכבים הם חלק מהעולם, סגולתם וייחודיותם אינה נפגעת. יש לכל אחד מהם פעולה ותפקיד בהם הוא שונה מחברו.

וכך מסביר המלבי”ם, שגם האדם דומה לכוכבים בשני העניינים הללו. האדם מהווה חלק קטן ממערכת שלמה. המערכת הזו היא כלל ישראל. חסרון של אדם אחד הוא חסרון בכל המערכת כולה. לכן יש לאנשים מניין. כי המספר שלהם הוא ספור ומדויק לפרטי פרטים ממש. מצד שני, יש לכל אדם שוני והבדל מחברו. למרות שהאדם נכלל במערכת הזו ייחודיותו לא נפגעת. “וכן ישראל בכללותם שיהיו אומה אחת מוכנת להיות מרכבה לשכינת ה’, נכנסו במניין, רוצה לומר, שעל זה צריך מניין הכולל, שהמניין הפחות הם שבעים נפש והמניין הגדול הוא ששים רבוא, כמו שכתב האר”י בספר הגלגולים. אמנם בפרטותם כל איש ואיש יש לו תכונה מיוחדת וסגולה פרטית שעל פיה בשמות נקראו, ועל כן נמנו במספר שמות, שכל אחד יש לו עניין אחר וקדושה מיוחדת, וגם נמנו לגולגולת שמורה על המניין הכולל”. זוהי לשון המלבי”ם הקדוש על הפסוק. ביאור נפלא ועמוק.

אנחנו חלק ממערכת שלמה שעליה משרה אלוקים את שכינתו. כל אחד מאיתנו חשוב מאוד בעיני ה’. חסרון של אדם אחד חלילה מהווה חסרון במערכת כולה. כולנו קשורים זה לזה וכולנו ספורים. אנחנו כלי חמדתו של הבורא יתברך, שהוא מתוך החיבה הגדולה אלינו משגיח, מפקח ובודק מדי פעם בפעם את מצבנו. ולמרות זאת יש לנו תפקיד מיוחד ופרטי, ובלשון המלבי”ם, תכונה מיוחדת וסגולה פרטית. כולנו שווים וכולנו מיוחדים.

למרות שהאדם ניחן בכוחות וסגולות מיוחדות המפרידות אותו משאר האנשים הוא חייב להיות מעורב בחברה.

אדם לא יכול לחיות ללא חברה.

התא המשפחתי תופס חלק נכבד מאורחות חיינו וחלק חשוב בקיום המצוות השונות הקשורות למשפחה, כמו נישואין, פריה ורביה, כיבוד הורים ועוד. עצמאות היא דבר מבורך ועדות לבגרות נפשית ופנימית של האדם. אפשר להיות עצמאי בתוך החברה ולצמוח ממנה. ישנה סכנה בהתערבות יתר בחברה שהאדם יאבד את זהותו העצמית ויהפוך להיות כצאן בעדר. אבל האדם שיודע מייחודיותו ומטפח אותה יכול ליהנות משני העולמות.

אדם לא יכול לעבוד ללא חברה וקשר עם אנשים. אדם לא יכול ללמוד לבדו ללא עזרה ממורים, חברים ותלמידים. אדם לא יכול לקיים מצוות מסוימות ללא החברה, כמו תפילה במניין, קדיש, קדושה והוצאת ספר תורה. חכמה גדולה ואומנות מיוחדת האדם חייב להפגין כדי ללכת על החבל הדק הזה ולאחוז בחבל משני קצותיו. מצד אחד, להיות מעורה בחברה ומצד שני לשמור על זהותו העצמית וסגולתו הפרטית.

כדי שמערכת תעבוד כמו שצריך ותתפקד כהוגן היא חייבת שיתוף פעולה מלא של כל החלקים המרכיבים אותה. במשפחה, כולם נרתמים לעבודה משותפת ומאומצת להחזיק את הבית ולרוממו. בעבודה, העובדים מגויסים למטרה משותפת של קידום עצמי וקידום החברה. שיפור המיומנות החברתית שלנו היא זו שמועילה לנו ומסייעת בידינו לקיים את חלקנו בחברה ולהועיל לשאר החלקים המרכיבים אותה ולמערכת כולה. לנגד עינינו אנו צריכים לראות את טובת המערכת אם אנו חפצים ביקרה. לפעמים יש צורך בוויתור אישי כדי לתרום את חלקנו למערכת השלמה. רק המחשבה והידיעה הברורה, שכל השתדלות מצדנו יכולה לגרום לכך שלריבונו של עולם תהיה האפשרות להשכין שכינתו עלינו ולקבל נחת רוח מאיתנו, יכולה לעזור לנו לסלק כל חשבונות צדדיים. כדי להתפתח באופן אישי אנו צריכים את הקבוצה ואת הנבחרת המלאה.

יש לנו גורל משותף, יעד משותף ותכלית אחת.

להתערות בחברה זה דבר מבורך אך להיבלע בחברה יכול להיות ההיפך. סיפוק עצמי אנו נקבל אם נשתמש בכוחות המיוחדים שלנו מדי יום ביומו ונקדיש את מאמצנו בדבר בעל משמעות. כל עוד לא נגלה את הכוחות הטמונים בתוכנו ונוציא אותם מן הכוח אל הפועל נחוש החמצה וחוסר חשק.

הרצון של האדם מתעורר כשהוא עוסק בדבר שמדבר לליבו. הליכה אחר הנטייה הטבעית שלנו והמשיכה הנפשית שלנו, כמובן מתוך ערנות ופקחות ולא בעיניים עצומות, תוביל אותנו אל הישגים רבים, הנאה מכל העיסוק שלנו והרגשת סיפוק עצומה.

האתגר השבועי

  1. מה אתם יכולים לעשות היום ובכל יום כדי חזק ולבסס את מעמדכם בחברה ואת חלקכם?
  2. איזו מיומנות עליכם לפתח כדי להצליח להיות הרבה יותר מחוברים לאחרים?
  3. מה הם הדברים האישיים שמעניינים אתכם ומושכים אתכם? במה אתם רוצים לעסוק? במה אתם טובים? מהו ניסיון החיים הייחודי שלכם שיכול לספק מענה וסיוע לאחרים ולגרום לכם שמחה מאידך?

שבת שלום ומבורך

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

צחי הורווויץ || תזכורת – המצווה הראשונה לישראל – חירות

בפרשת השבוע, פרשת וארא, משה רבנו ע”ה מוזהר לומר לבני ישראל לקיים את המצווה הראשונה… המשך לקרוא צחי הורווויץ || תזכורת – המצווה הראשונה לישראל – חירות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים