פרשת בלק || אם לא תאמין בעצמך אף אחד לא יאמין בך

man

יצחק אלחנן פדידה | אין דבר חשוב יותר להתפתחות האישית שלנו כמו רכישת דימוי עצמי חיובי ואמונות פנימיות נכונות ומעצימות. אין תחום בחיים שלנו שבו האמונות לא באות לידי ביטוי. בקריירה, בלימודים, במשפחה ובחברה בכלל. אנו נתנהג כמו שאנו מאמינים שמתאים לנו להתנהג. ונעשה הכל כדי לשמור על הזהות שלנו אותה אנחנו יצרנו. לכן יש לנו גם קושי להשתנות, כי להשתנות מצריך מאיתנו ויתור על הדימוי הישן ועל הזהות הקודמת.

ישנו מושג בפסיכולוגיה שנקרא ‘נבואה המגשימה את עצמה’. זאת אומרת, שבכל פעם שאדם מאמין בדבר מסוים, אפילו אם אין לו קשר למציאות, הוא גורם למימושו. האדם במו ידיו מביא לידי כך שהדבר יתגשם.

באחד המחקרים הבולטים בתחום, ששם הנושא בא לידי ביטוי בצורה מובהקת, ערכו החוקרים מבדק באחד מבתי הספר. הם הודיעו למורים שישנם מספר תלמידים שאמורים בשנה הנוכחית לחוות פריצה גדולה ולצמוח בצורה בולטת. כשהם בדקו את התוצאות לאחר זמן הם גילו שבאמת כך היה. אותם תלמידים שהצביעו עליהם גילו יכולות יוצאות דופן והביאו את עצמם לידי ביטוי בצורה משמעותית.

הדבר המפתיע היה שהחוקרים בחרו את הילדים בצורה אקראית וללא כל ידע קודם. זה לא מה שסיפרו למורים. המורים האמינו באמונה שלמה שהתלמידים הללו אמורים להתפתח ולצמוח באותה שנה לאחר שהדבר נבדק והוכח.

זוהי נקראת נבואה המגשימה את עצמה. ברגע שמאמינים בדבר כלשהו, ואפילו אם אין לו קשר למציאות, גורמים לכך שהוא יתממש.

מספר הסברים נתנו לתופעה הזאת. החוקרים גילו שאותם מורים הפגינו יחס אוהד לאותם תלמידים כיון שהם האמינו בהם. למרות שהתלמידים לא היו שונים, אבל המורים האמינו בהם, לכן הם הראו להם שהם מאמינים בהם. על ידי היחס הזה והפגנת האמונה המוחלטת שהתלמיד יכול ומסוגל, זה השפיע על התלמידים ועל התוצאות שלהם. כשהתלמידים ראו שמצפים מהם להישגים ולהתנהגות טובה, כאילו זה מובן מאליו, כך בדיוק הם התנהגו.

לאמונות הפנימיות של האדם יש השפעה כבירה על ההישגים שלו. האדם לא תמיד מביא לידי ביטוי את היכולות שלו, את הפוטנציאל שלו ואת הכישרונות שלו. אבל תמיד, כמעט ללא יוצא מן הכלל, האדם מקיים ומגשים את מה שהוא מאמין בו על עצמו. מי שמאמין שהוא יכול ומסוגל כך הוא מתנהג. אדם אחר שלא מאמין שהוא יכול ומסוגל, למרות שתהיה לו היכולת, הוא לא יממש את הפוטנציאל שלו.

האמונות של אדם נמשלות לגבולות שהאדם מציב לעצמו. הוא מותח קו ברור בין מה שנראה לו אפשרי לבין מה שנראה לו דמיוני.

בפרשה שלנו יש דוגמה מצוינת לכך שהאדם מתנהג בדיוק כמו שהוא חושב על עצמו ומאמין.

התוצאות הן הרות אסון. בלק בן צפור מלך מואב פוחד מעם ישראל. באותו זמן כשיצאו עם ישראל ממצרים העמים מסביב רעדו מהם למשמע הנסים והנפלאות שהם חוו. אף אחד לא האמין שהוא מסוגל להכריע אותם. כולם היו בטוחים שישראל בדרך אליהם ושהם יעשו להם מה שעשו לאחרים. לכן הוא טיכס עצה ורצה להכות בישראל בצורה אחרת. הוא ידע שישנו אדם שיש לו כוח בפיו. שמו היה בלעם בן בעור. בלק שלח אליו אנשים כדי שישכנעו אותו לקלל את עם ישראל, וכך הוא חשב שהוא יוכל עליהם.

בלעם מבקש מהשליחים של בלק להמתין בסבלנות עד שהוא יברר את רצון האלוקים.

“וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה” (במדבר כ”ב, ט’). בלעם עונה לו. “וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי”. לאחר שהקב”ה שומע את בלעם ואת בקשת השליחים של בלק, הוא עונה לו שלא ילך עימם ולא יקלל את עם ישראל. לפני שנמשיך בהשתלשלות העניינים, נביט בדבר מעניין שכותב רש”י על המקום. בלעם אומר לקב”ה, על שאלתו מי הם האנשים, שבלק בן צפר מלך מואב שלח אותם אליו.

מדוע הוא ראה לנכון להזכיר שבלק היה מלך?

“אף על פי שאיני חשוב בעיניך חשוב אני בעיני המלכים”. כלומר, רמז היה בדברי בלעם אל הקב”ה, שיראה ויתבונן שאפילו מלכים נדרשים אליו למרות שבעיניו הוא לא חשוב. מי אמר לבלעם שהוא אינו חשוב בעיני ה’? הוא מסוגל להאמין בכך למרות שהקב”ה מדבר איתו. הוא ראה את עצמו כלא חשוב וכחסר ערך בעיני ה’. כיצד זה בא לידי ביטוי במעשיו ולאילו תוצאות זה הוביל אותו?

למחרת בבוקר, לאחר שקיבל בלעם תשובה ברורה מאת ה’, הוא מודיע לשליחים של בלק שהם יכולים לחזור למקומם כיון שהוא לא יכול ולא מורשה ללכת עמהם ולקיים את רצונם. הם חוזרים לבלק ומודיעים לו את תשובת בלעם. בלק לא מתייאש. הוא שולח שליחים נוספים והפעם מכובדים יותר. הם מבטיחים בשמו של בלק מתנות רבות אם יסכים בלעם ללכת איתם ולקלל את ישראל. הוא מודיע להם שוב שאין הדבר תלוי בו, אלא הוא חייב לקבל את אישורו של הקב”ה.

הפעם הקב”ה אומר לבלעם ללכת עם השליחים הללו אך את אשר יאמר האלקים אליו, זה מה שהוא יוציא מפיו. בלעם יוצא לדרכו לכיוון בלק. הם מתכננים לקלל את ישראל ובסוף בלעם מוציא מפיו ברכות. בלק כועס מאוד על כך. “לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ” (שם כ”ג, י”א). בלעם עונה לו ואומר שהוא יכול לומר רק את מה שה’ ישים בפיו. הם מנסים שוב וגם הפעם בלעם מוציא ברכות מהפה שלו ולא קללות. לאחר כל הניסיונות הללו, בלק רואה שבלעם מברך את ישראל שלוש פעמים שונות. הוא מסלק את בלעם בחזרה אל מקומו ומסרב להעניק לו את מה שהבטיח לו. בלעם מסביר לבלק שהוא איננו יכול לעבור את פי ה ורק את מה שהוא ישים בפיו אותו הוא ידבר. “לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּר” (שם כ”ד, י”ג).

מפה פנימית

אם תשימו לב, הפעם בלעם לא אומר על הקב”ה שהוא אלוקיו כמו בפעם הראשונה.

כשהוא הסביר לשליחיו של בלק שגם אם הם יתנו לו המון כסף וזהב, “לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ” (שם כ”ב, י”ח).

מה הסיבה שבפעם האחרונה בלעם לא מזכיר שה’ הוא אלוקיו?

רש”י הקדוש אומר בפסוק יג’: “כאן לא נאמר אלקי כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בהקדוש ברוך הוא ונטרד”. כלומר, בלעם הבין את עומק הצרה שהוא נקלע אליה ואת גודל החטא שהוא עשה והוא ידע שהוא כבר נבאש בעיניו של ה’ והוא יקבל עונש על כך.

יש כאן בפסוקים מהלך נפלא שמלמד אותנו את העוצמה שיש לאמונות פנימיות של בן אדם ועד כמה זה נכון שהאדם יעשה הכל כדי להגשים את האמונות הללו וללכת בעקבותיהן.

במסכת אבות פרק ב’ משנה י”ג אומר לנו ר’ שמעון שלושה דברים חשובים לשמור עליהם ולהקפיד לקיימם.

הדבר הראשון הוא להיות זהיר בקריאת שמע ובתפילה.

לאחר מכן הוא אומר שהתפילה חייבת להיות בכוונת הלב ולא כדי לצאת ידי חובה.

הדבר השלישי שמצווה אותנו ר’ שמעון ומזהיר אותנו עליו הוא: “ואל תהי רשע בפני עצמך”. זהו איסור להחזיק מעצמך רשע. למה זה כל כך חשוב? רבנו הרמב”ם בפרושו הנפלא על מסכת אבות, מבהיר לנו את העומק הגדול בציווי הזה: “כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות, לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו”.

האדם מתנהג בדיוק בצורה שבה הוא תופס את עצמו.

הדימוי העצמי של האדם משפיע על ההתנהגות שלו בצורה ניכרת. אם אחד יאמין שהוא רשע, חסר ופחות, אז לא תהיה לו בעיה לעשות מעשים שמתאימים לאנשים כאלו. כל חסרון שניתן לבצע הוא יעשה אותו ללא כל חשש וללא כל חרטה כיון שהוא מאמין שזה הוא וכך ראוי לו לנהוג. זה בדיוק מה שקרה לבלעם ומה שהשפיע על ההתנהגות שלו. הוא אומר לקב”ה שמלך שולח אליו שליחים, כלומר שלמרות בעיניך, מלך מלכי המלכים אני לא חשוב, אבל בעיני מלכים אחרים אני כן. הוא האמין שהוא לא חשוב אצל הקב”ה. הוא החזיק מעצמו חסר ערך אצל ה’. וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלו. מי שלא חשוב בעיני ה’ נוהג כאחד הריקים וכפוחז. שימו לב כיצד הגשים בדיוק, בלעם, את מה שהוא האמין בו. רש”י הסביר מאוחר יותר, כמו שכתבנו, שהוא לא הזכיר לאחר מעשיו הרעים שה’ הוא אלוקיו.

כיון שהוא ידע כעת מה חשב עליו ה’ ומה מגיע לו על מה שהוא עולל. מכאן אנו רואים, שהוא בעצמו הוביל את עצמו למצב בו האמין מלכתחילה. להיות נבאש בעיני ה’ ולהיענש, זה היה החזון שלו. איני חשוב בעיניך ריבונו של עולם. והוא הלך וביצע מעשה שהוא בעצמו מודה אחר כך שאלו בדיוק תוצאותיו, להיות נבאש ונטרד.

זהו כוחה של אמונה המגשימה את עצמה. זהו הכוח של הדימוי העצמי שלנו. אנו מממשים לגמרי את מה שאנו מצפים לו.

כמעט אין דבר חשוב יותר להתפתחות האישית שלנו כמו רכישת דימוי עצמי חיובי ואמונות פנימיות נכונות ומעצימות. אין תחום בחיים שלנו שבו האמונות לא באות לידי ביטוי. בקריירה, בלימודים, במשפחה ובחברה בכלל. אנו נתנהג כמו שאנו מאמינים שמתאים לנו להתנהג. הילדים בבית הספר שהראו להם שמאמינים בהם וראוי להם להשיג תוצאות טובות, זה מה שהם עשו.

האדם יעשה הכל כדי לשמור על הזהות שלו. לכן יש לנו גם קושי להשתנות, כי זה מצריך ויתור על הדימוי הישן ועל הזהות הקודמת.

דימוי עצמי הוא אמונה בסך הכל. כמו שרכשנו אותה מתישהו ואיכשהו, כך בידינו לרכוש אמונה חדשה ומעצימה שתנפץ את האמונה המזיקה ותוביל אותנו לעבר החיים שאנו רוצים לחיות, ראויים לחיות ויכולים לחיות. אמונה נוצרת מהוכחות וראיות. יש לנו כרגע סיבות להחזיק באמונה שבה אנחנו מחזיקים. אם נמצא מספיק סיבות, איכותיות וחזקות, שימוססו את האמונה המזיקה, היא תיעלם. אם נחפש ונגלה סיבות וראיות איכותיות לרכישת אמונה חדשה על העולם ועל עצמנו, אנו נאמץ את העמדה החדשה הזאת ונאמין בה. אם אתם מאמינים בעצמכם ואם אתם לא מאמינים בעצמכם אתם צודקים.

כי אמונה היא סובייקטיבית ולא אובייקטיבית, אם נדבר כרגע על העולם הפנימי של האדם. ניתן להאמין בכל דבר על עצמנו, שאנו חזקים או חלשים, שאנו חכמים או טיפשים ועוד.

מה אתם חושבים על עצמכם? מה הייתם רוצים לחשוב על עצמכם? האם אתם דואגים שלילדים שלכם יהי דימוי עצמי מנצח?

ההשלכות הן עוצמתיות. אין לתאר את הפעולות שנוקט אדם בעל אמונה לבין הפעולות שנוקט או לא נוקט אדם חסר אמונה. זה ישפר את הזוגיות, זה ישפר את הלימוד, זה ישפר את העסקים וכל תחום שתוכלו לחשוב עליו. לדוגמה, אדם שרוצה לגדול ולהיות תלמיד חכם, ולדעת את כל הש”ס ולתקן את המידות שלו. יהיה הבדל גדול אם הוא יפעל מתוך אמונה פנימית שהכל אפשרי ושהוא מסוגל או אם הוא יפעל בהיסוס, בספק ובפחד כיון שהוא לא מאמין שהוא יכול ומסוגל.

מהי האמת? האדם קובע את האמת. תאמין תהיה, לא תאמין לא תהיה.

האתגר השבועי

  • רכשו לעצמכם אמונה חדשה על ידי מציאת ראיות למסקנות אותן אתם רוצים להסיק. למשל, יכול להיות אדם שיתחזק באמונה בקב”ה מהתבוננות בטבע. הוא מחפש ראיות לחיזוק האמונה כמובן ולא ליצירתה.
  • ערכו רשימה של סיבות שמתחזקות בכם אמונה חיובית כלשהי. אם אתם שמים לב לאמונה שלילית שמעכבת אתכם, כתבו מדוע היא לא נכונה. חפשו הוכחות לכך שההיפך הוא הנכון.
  • שבחו את ילדכם על פעולות חיוביות שלהם והסבירו להם מדוע ולמה אתם משבחים אותם, כדי לבסס את האמונות הללו עמוק בפנים.
  • הימנעו מביטויים שונים ומשונים, לכם ולזולת. אל תתייגו אנשים. אל תדביקו לאנשים מאפיינים שליליים כי זה מחלחל.

תודה רבה! בהצלחה לכם עם האתגר השבועי, שבת שלום ומבורך.

לקריאה נוספת:

היו חברתיים!

אהבתם? שתפו!!! במידה ותירצו לקבל מאיתנו עדכונים עתידיים ישירות לפיד שלכם אתם מוזמנים להצטרף לניוזלייטר ולקבל טיפ שבועי שיעשה לכם את החיים טובים יותר. נשתמע!

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים