פרשת אמור || לא תאמינו איך שינוי סביבתי יכול להשפיע

nature

יצחק אלחנן פדידה | תתבוננו בעצמכם לרגע אחד. תנסו לחשוב מהיכן ירשתם את כל מי ומה שאתם. סגנון הדיבור, סגנון ההליכה, המנהגים וההעדפות, הרצונות והשאיפות. מהי הקרקע שבה אתם צמחתם? האם אתם מרוצים מהמקום בו אתם נמצאים? האם יש מקום אחר שמתאים והולם יותר את רצונותיכם?

השפעה סביבתית – כיצד ואיך מעצבים אישיות ומה חלקה של החברה בעיצוב ההתנהגות שלנו

חכמים מספרים כי עבודת הקודש בית המקדש לעולם לא הייתה פוסקת. תמיד הייתה משמרת של כוהנים נמצאת במקום. המשמרות היו מורכבות מכ”ד קבוצות שהיו מגיעות מדי שבוע ומתחלפות. לכל משמרת הייתה טבעת קבועה ברצפה שבה היו מניחים את ראש הבהמה כדי שלא תזוז. דבר נוסף שהיה לכל משמרת הוא חלון קבוע בתוך הקיר שבו היו מניחים את כליהם. הייתה משמרת אחת מתוכן, שחכמים החליטו לחסום את הטבעת ואת החלון שלה. זה קרה בימי החשמונאים.

כשנכנסו יוונים להיכל, בימי מתתיהו בן יוחנן, נכנסה איתם אישה בשם מרים בת בילגה. אותה אישה התקלקלה ונישאה לאחד מקציני היוונים. הדבר הראשון שהיא עשתה ברגע שהיא הגיעה להיכל היה לבעוט במזבח ולכנות אותו זאב. (לוקוס, לוקוס ביוונית זאב) טענתה הייתה שהמזבח מכלה את ממונן של ישראל, על ידי ריבוי הקורבנות העולים על המזבח, ולכן היא כינתה אותו זאב שמאכלו כבשים, ולמרות הכל הוא לא עומד להם בשעת צרה. לאחר שגברה יד חשמונאי והדברים התפרסמו. החליטו חכמים לקנוס את כל המשמרת של אביה, לבושתם ולחרפתם. מאותו יום טבעתם וחלונם לא היו בשימוש ובכל פעם שהם היו זקוקים להם הם נאלצו להיעזר באחיהם הכוהנים האחרים, וזוהי בושה גדולה עבורם שחטאם מוזכר ולא נשכח בכל פעם.

מדוע נענש אביה והתבייש בושה כזו גדולה?

ולא רק הוא אלא כל המשמרת כולה נקנסה בגינה. למה חכמים ראו בהם כאחראים לאירוע וכאשמים?

המעשה מובא בגמרא מסכת סוכה דף נ”ו, ושם חכמים מסבירים את דבריהם. ההסבר שמביאים חכמים מגלה לנו את אחד מהיסודות החשובים והמרכזיים שמעצבים את אישיותנו ואת ההתנהגות שלנו. אם היא, מרים בת בילגה, נכנסה להיכל וזלזלה בו, בעטה בו וכינתה אותו זאב, היה חייב להיות מקור לדבריה שממנו היא שאבה את הדברים. מילה שתינוק אומר בשוק, מסבירים חכמים, הוא שמע מאביו או מאימו. זה ידוע ומובן מאליו שאילולא היא שמעה את הדברים מהוריה היא מעולם לא הייתה אומרת את מה שאמרה ולא הייתה מתנהגת כמו שהתנהגה. עד כדי כך חכמים בטוחים בדבר, שההשפעה הגיעה מאביה, שהם מחליטים להענישו על מעשי ביתו. ולא רק אביה נענש, כי אם כל המשמרת כולה נענשת. הרחבת העונש על כל המשמרת נובע מכך שהנמצא בשכנות רשע לוקה עמו. אין כאן עוולה. אין כאן התנפלות ועוינות אלא ידיעה מקיפה בכוחות הנפש של האדם והכרת ההשפעה של הסביבה על האדם.

במידה רבה, הסביבה בה אנו חיים מעצבת אותנו. האדם לומד את רוב מה שהוא יודע מאנשים אחרים. ראיית הזולת ושמיעתו מהווים חלק בלתי נפרד מהבנת המוסכמות וערכי החיים השונים אצל כל אדם. מה נכון ומה לא, מה מותר ומה לא, מה ראוי ומה לא, מה כדאי ומה לא, האדם לומד בעיקר מהוריו אבל גם מהסביבה המורחבת יותר. האחריות של הסביבה על יצירת האדם כביכול, היא כל כך ברורה, שאם אדם חוטא ואפילו בחטא חמוּר כמו אותה אישה שנהייתה יוונית, ומבישה את היכל ה’, שרואים באחראים העיקריים לפעולה הזאת את הוריה ואת הסביבה בה הם חיו ופעלו.

האדם נולד כלוח חלק. מהיכן הוא שואב את ידיעותיו על העולם ועל עצמו ועל הזולת?

על ידי צפייה באחרים ובהתנהגותם, הוא יודע כיצד להתנהל בעולם ומקבל כמושכל ראשון את כל המוסכמות שאחרים מפגינים. הלמידה הזאת מתבצעת מהימים הראשונים שהתינוק יוצא לאוויר העולם. כך הוא לומד שפה, כך הוא מקבל מבטא וגם האישיות שלו מורכבת ברובה מחוויות חייו השונות. כיון שמידה מורכבת ממושכל ראשון ומציור השמור בלב המורה לנו כיצד עלינו לנהוג במצב מסוים, המקורות לדברים הללו חייבים להגיע ממקום מסוים.

רוב הלמידה של האדם נעשית על ידי חיקוי.

האדם לא יודע כיצד עליו לנהוג בכל מיני מצבים, הוא חייב ללמוד כיצד להתנהג. המעצבים הראשיים שמהווים מודל לחיקוי עבור האדם הם הוריו ומקום מגוריו. הדברים הללו באים לידי ביטוי בעוצמה רבה בפרשתנו. הלימוד של היסוד הזה, כיצד הסביבה מעצבת אותנו, מהווה חלק חיוני מההתפתחות האישית שלנו. לא רק בתור מחנכים לדור הבא, אלא בעיקר ביום עמדנו על דעתנו כשנוכל לבחור באופן חופשי יותר, עלינו ללמוד לעצב את סביבתנו ולהתחבר למקורות הנכונים ולא לבורות נשברים. תהיה לכך השפעה אדירה על העיצוב שלנו ועל הבחירות שלנו וגם על התוצאות שנשיג בחיים.

משפט עברי

כשעם ישראל היה נודד במדבר וחונה, הם היו מסודרים לפי שבטים. לכל שבט היה את המקום המיוחד עבורו. השיוך לשבט ולאפשרות לחנות בתוכו היה מיוחס לאבא. אחד מהאנשים שאמו הייתה משתייכת לשבט דן, אך לא אביו, הגיע לקבוע את אוהלו במקום השבט. כששאלו אותו מה הוא עושה, הוא ענה שהוא מבני דן. הסבירו לו שההשתייכות מיוחסת לאבא ואם אביך אינו משבט דן אינך יכול לגור עמנו. “וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי” (ויקרא כ”ד, י’). כדי ליישב את המחלוקת הזו הם הגיעו לבית דינו של משה. הוא הפסיד וחויב לצאת משבט דן כיון שאביו אינו בן השבט. כשהוא יצא מבית הדין הוא עמד וגידף וקילל את השם. “וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל”.

הביאו אותו אל משה לעוד משפט. הניחוהו במשמר עד שיקבע גזר דינו. עונשו היה חמור מאוד. “וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה” (שם שם, י”ד). לאורך כל המעשה הזה אנחנו שמים לב לדבר מעניין. הוא מכונה בן האשה הישראלית. דבר נוסף שמצוין בפסוקים הסמוכים למקרה, זה שם אמו ושם השבט שהיא הגיעה ממנו. “שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן” (שם שם, יא).

מדוע הזכירו כאן את שם אמו וגם את שם השבט?

ברגע שאדם חוטא ומגיע לדיוטה האחרונה, הוא גורם גנאי להוריו ולמקום ממנו הגיע. על פי דברי אור החיים הקדוש על הפרשה היה להם חלק בזה. אדם לא מגיע לאן שהוא מגיע לולא החינוך שהוא ספג מהסביבה. “כיוצא בו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, שבח לו, שבח לאביו, שבח לשבטו”, כך כותב רש”י במקום. זאת אומרת שגם לגנאי וגם לשבח מזכירים את מעשי האדם ואת האחראים לחינוכו ועיצוב אישיותו.

אין אף אדם בעולם שנולד כמו שהוא.

יש לזה שורש. אמנם זה לא חייב להיות מוגמר והוא יכול לשנות, אבל מכל מקום יש חלק גדול בתוצאות שהוא משיג, למקום ממנו הוא יצא. השפעת החברה והסביבה עלינו היא עצומה. האדם לומד על ידי צפייה באחרים. דעותיו, מידותיו, הנהגותיו ועמדותיו מושרשות בקרקע בה צמח וגדל. כל מי שדואג לכך שהוא יתערבב בחברה הנכונה עבורו שבה הוא יכול ללמוד ולצמוח יוכל להשיג באמצעות זה הישגים רבים. ההסתכלות באחרים משפיעה עלינו בכמה צורות.

כשאנחנו רואים אדם משיג הישג מסוים ואנו שמים לב בדיוק איך הוא עשה את זה אנו מתקרבים בעצמנו לביצוע הפעולה. מתגבשת בנו האמונה שזה אפשרי וניתן לחולל את זה. אם אדם אחד יכול אז גם אני יכול.

אמונה חדשה, שהיא המנוע העוצמתי לפעולה, נוצרת עקב התבוננות באחרים.

מתנפצים כל המחסומים וכל הגבולות שהצבנו לעצמנו ואנו מתחילים לפתח אמונה ביכולת שלנו. אדם שזוכה למשל, להיות קרוב לתלמיד חכם גדול, ומבחין בבקיאות העצומה שלו, בכוח ההתמדה ובקדושה שלו רוכש את האמונה שאדם יכול ומסוגל להגיע למעלות הללו.

דרך נוספת שבה משפיעה עלינו הצפייה בחברה היא רצון להידמות לאחרים.

כשאנו רואים אנשים אחרים פועלים ומבצעים מעשים מסוימים, תהיה לנו הנטייה לחקות אותם. האדם באופן טבעי מעוניין להיות כמו בני החבורה בה הוא נמצא. מי שנמצא בחברה טובה ומועילה השאיפות שלו מזדככות והוא שואף להידמות להם.

אלו דרכים עקיפות בהן אנו מושפעים מאחרים, אמנם יש גם אופן ישיר יותר. הרי האדם בא ביחסי גומלין עם החברה בא הוא נמצא. הוא מדבר איתם ועובד איתם ומבלה את רוב זמנו בחברתם. כיון שהוא נמצא איתם בקשר טוב והוא מחזיק מהם הוא בקלות מושפע ממה שהם עושים, אומרים ורוצים. זוהי השפעה ישירה מהסביבה.

אנו למדים שיש לנו אחריות גדולה מאוד לבחור ולהיות בחברה המתאימה.

לא רק בתור הורים לילדים אלא גם בתור מבוגרים. מלבד האחריות העצומה יש לנו גם אפשרות נדירה להתקדם, לצמוח ולהתפתח בעקבות מציאת מודל לחיקוי. כל מי שימצא כזו דמות ירגיש איך הוא משתנה, רצונותיו משתנים ושאיפותיו עולות. אנו יכולים להיות בעלי דימוי חיובי ובטחון כשנראה דמויות מצליחות ומעוררות השראה. נאמין בעצמנו יותר ונשיג יותר בסייעתא דשמיא. נבין מהם …

מה עלינו לעשות כדי להתקדם. החשק שלנו יתעורר וידחוף אותנו לעבר חיקוי דמויות ההוד מעוררות ההשראה שנהיה מוקפים בהם.

יש לנו דוגמה נוספת בפרשה שממנה אנו למדים על החיוב העצום וההשלכה שיש לסביבה הקרובה והרחוקה על האדם. “וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף” (שם כ”א, ט’). אומרים חכמים על המילים את אביה היא מחללת, שנוהגים בו חולין, כלומר הוא יורד מדרגתו. הסיבה שאביה נענש על מעשיה, היא שיש לו חלק בתוצאות שבתו הגיעה אליהן. לכן גם הוא נענש ומורידים אותו מקדושתו ומעלתו ונוהגים בו מנהג חול. אומרים עליו, ארור שזו ילד, ארור שזו גידל. ממעשי הילדים עומדים על מעשי ומדרגת ההורים.

תתבוננו בעצמכם לרגע אחד. תנסו לחשוב מהיכן ירשתם את כל מי ומה שאתם. סגנון הדיבור, סגנון ההליכה, המנהגים וההעדפות, הרצונות והשאיפות. מהי הקרקע שבה אתם צמחתם? האם אתם מרוצים מהמקום בו אתם נמצאים? האם יש מקום אחר שמתאים והולם יותר את רצונותיכם?

אם תביטו באופי שלכם ובאישיות אתם תבחינו בדבר מעניין. תענו על השאלה הזו: האם יש מישהו שאתם מכירים אותו באופן אישי, שאתם מאוד, אבל מאוד דומים לו? העדינות או הגסות, החריצות או העצלות, הרוחניות או הגשמיות היו חייבים להידבק בכם בצורה כלשהי. היה צריך להיות אדם שבו התבוננתם וממנו למדתם. למרות המזג שכל אחד מאיתנו נולד איתו, הפיתוח של המידות הפוטנציאליות חייב להיעשות. ואם הוא לא נעשה המידה איננה מפותחת והיא תישאר עלומה ומכוסה ללא כל יכולת לבוא לידי ביטוי.

המפתח למודעות עצמית והכרת האישיות שלנו טמון בילדות.

חשוב לזכור שזה לא קבוע וניתן לשנות על ידי עבודה עצמית ולעצב את האישיות מחדש.

מכל מקום, החשיבות לסביבה שלנו נעוצה בבחירת החברה בה אנו רוצים לגדל את ילדינו ולגדול בעצמנו. האדם הוא יצור מושפע. הוא תמיד עורך הערכות במוחו ומגיע למסקנות על ידי התבוננות בכל מה שעובר עליו. ההצלחה שלנו תלויה בזה. אדם חייב שאיפות כדי לגדול.

אדם חייב אמונה בהצלחה כדי לשגשג. אדם חייב לגלות את הדרכים והאסטרטגיות המובילות לניצחון.

 

את הדברים הללו הוא יכול וחייב לקבל על ידי גיבוש של חברה מנצחת סביבו. בדיוק כמו שכל ההתנהגות שלנו עד היום הייתה נלמדת, כך אנו יכולים ללמוד מחדש.

האתגר השבועי

  1. תבהירו לעצמכם בדיוק מה אתם רוצים להשיג וכמו מי אתם רוצים להיות.
  2. תמצאו את התשובה לשאלה, מהי החברה המתאימה ביותר לתמיכה ועידוד במטרות שלנו?
  3. עשו כל שביכולתכם להגיע ולהתחבר לחברה הזאת. לפעמים די באדם אחד.
  4. מצד שני, הרחיקו מעליכם את כל מי שיכול להזיק לכם באיזושהי צורה. כמובן שאין מדובר בזלזול או בביזיון של אחרים אלא פשוט ריחוק מאנשים שלא תואמים את רוחכם ושמסוגלים לגרום לכם לנפילה. אין צורך לפגוע בהם ח”ו אלא רק להתחבר לאנשים הראויים לכם ולשאיפותיכם.

שבת שלום ובהצלחה

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות יצחק אלחנן פדידה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור, מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר, מנכ"ל מסלול לחיים, מחבר הספר פרשה מעצימה.

בדוק גם

צחי הורווויץ || תזכורת – המצווה הראשונה לישראל – חירות

בפרשת השבוע, פרשת וארא, משה רבנו ע”ה מוזהר לומר לבני ישראל לקיים את המצווה הראשונה… המשך לקרוא צחי הורווויץ || תזכורת – המצווה הראשונה לישראל – חירות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים