פרשת אחרי מות || איך יכול להיות שכוונות טובות ועודף מוטיבציה רק גורמות את ההפך?

להמנע מטעות בשיקול דעת
הכוונה הטובה ועודף המוטיבציה יכולים להזיק ולהרוס יותר מאשר להועיל.

לפעמים צריך לדעת לקחת צעד אחורה ולהיאזר בסבלנות. מתוך נטייה חזקה ורצון גדול להתקדם ולצמוח אנו יכולים לעשות טעויות בשיפוט ולהגיע למחוזות לא רצויים. מי שיודע לתפוס את עצמו ולעצור את ההתלהבות שלו יוכל ליהנות ולקטוף את הפירות בסופו של תהליך. אין הצלחה בין לילה. התפתחות אישית ומימוש עצמי זהו תהליך מתמשך שאורך זמן. אין קיצורי דרך בהצלחה. כל מי שינסה לקצר את הזמן ולהגיע מהר יותר לאן שהוא רוצה, יכול ברוב המקרים לחבל בהתקדמות שלו.

מאת: יצחק פדידה מחבר הספר “פרשה מעצימה

סבלנות – הצד הטוב של העיכובים

“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ”. (פרק ט”ז פסוק א’).

ביקור רופא

היה אדם אחד שלא הרגיש טוב. כמו כולם, הוא הלך לרופא כדי לקבל הדרכה וטיפול. חלק מהאזהרות שאמר הרופא לאותו חולה היו, לא לאכול דברים קרים ולא לשכב במקום קר. ההשפעה של דברי הרופא הייתה קלושה. החולה לא האזין לדבריו ולא שמר על הוראותיו. בפעם הבאה שהוא נזקק לרופא הוא שמע את הדברים הבאים. אל תאכל קר ואל תשכב במקום קר כדי שלא תמות כמו שמת פלוני. הפעם הדברים עשו רושם. החולה התעורר יותר מהדברים ומהשלכתם הקשה, והקפיד על כל כללי הזהירות הנדרשים. הוא לא אכל קר ולא שכב במקום קר.
רש”י בפרושו על הפסוק הראשון בפרשתנו מביא את המשל המפורסם שהבאנו בשינוי קל, כדי להסביר מדוע מזכירים את מותם של בני אהרון לפני שמזהירים אותו על עבודתו. משל פשוט אבל עם עומק רב. הנמשל די ברור. הנזק הצפוי להגיע למי שיעבור על הדברים הללו יכול לדרבן את המצווה לשמור על כל הכללים הנחוצים ולהישמר. אמנם ישנן שתי שאלות מעניינות על המשל הזה, שמתרץ הרבי מחב”ד זצ”ל, בעלות משמעות גדולה מאוד להתפתחות האישית שלנו. התשובה שהוא נותן לשאלות הללו, טומנת בתוכה יסוד חיוני מאוד שכל מי שמעוניין לקחת את החיים שלו קדימה ולצמוח חייב לדעת אותו, ויותר חשוב מלדעת, גם לקיים אותו.
השאלה הראשונה שהוא שואל היא, מה מוסיף לנו המשל הזה? לכאורה ניתן לומר שאדם מזדרז יותר לשמור ולקיים הוראות כשהוא מבין את ההשלכות שלהן, וזהו. רש”י היה יכול לכתוב שהתוספת של זכירת מותם של בני אהרון באה לזרז את אהרון ותו לא. מדוע אנחנו צריכים את המשל הזה? מה הוא מוסיף? שאלה שנייה שהוא שואל היא, מדוע מזכירים במשל דווקא אדם שהוא חולה, הרי אפשר להזכיר גם אדם בריא שצריך להישמר מדבר שיכול להזיק לו.

ראש ישיבה

בעיר פומבדיתא שבמדינת בבל, הקים רב יהודה בר יחזקאל, ישיבה שאותה הנהיג במשך שנים רבות. מבין כל תלמידיו היו גם שני צדיקים מאוד גדולים ומפורסמים שנחשבו למעולים שבחבורה. האחד היה רבה בר נחמני והשני היה רב יוסף. כשנפטר לבית עולמו ראש הישיבה, רב יהודה בר יחזקאל, רצו למנות לו מחליף. כל העיניים היו נשואות לשני תלמידיו, רבה ורב יוסף. כל אחד מהם היה אומר לחברו שהוא ימלוך ויהיה ראש הישיבה. אף אחד מהם לא רצה לקחת את המשרה ואת השררה. כיון שכל אחד היה אומר לחברו שיטול את התפקיד והם לא שכנעו האחד את השני, העמידו אדם אחר. בסופו של דבר נתמנה רב הונא בר חיא לראש הישיבה.

כשנאסף רב הונא בר חייא, חיפשו ממלא מקום שיתפוס את תפקידו. שוב שלחו לרבה ולרב יוסף שזקוקים להם. רבה היה ידוע בפלפולו ואילו רב יוסף היה ידוע בבקיאותו. כיון שהאדם הראוי יותר לעמוד בראש הציבור, ולהם הוא יכול להועיל יותר בידיעותיו, הוא הבקיא, ביקשו מרב יוסף להתמנות כראש הישיבה. אך הוא סירב. כיון שאמרו החוזים לאימו, שבנה יהיה לראש ישיבה רק במשך שתי שנים, הוא ניסה להתחמק מהתפקיד ככל שיכל. הרי עדיין יש מי שיחליף אותו שהוא לא פחות גדול ממנו, והוא רבה בר נחמני. לכן נתמנה רבה לראש הישיבה ומלך עשרים ושתיים שנה. רק לאחר פטירתו של רבה הסכים ליטול על עצמו את עול הציבור, ונתמנה רב יוסף לראש הישיבה בפומבדיתא. ובאמת, כך היה, כמו שאמרו החוזים לאימו של רב יוסף, הוא מלך שתי שנים ומחצה. למדו חכמים ממעשה רבה ורב יוסף, שכל מי שדוחק את השעה, מחפש ליטול שררה בכוח, השעה דוחקתו, וכל מי שנדחק מפני השעה, כלומר ממתין לזמן הראוי ולא מקדים את זמנו, השעה נדחית מפניו, זה יחזור אליו בסוף.

לפעמים צריך לדעת לקחת צעד אחורה ולהיאזר בסבלנות. מתוך נטייה חזקה ורצון גדול להתקדם ולצמוח אנו יכולים לעשות טעויות בשיפוט ולהגיע למחוזות לא רצויים. מי שיודע לתפוס את עצמו ולעצור את ההתלהבות שלו יוכל ליהנות ולקטוף את הפירות בסופו של תהליך. אין הצלחה בין לילה. התפתחות אישית ומימוש עצמי זהו תהליך מתמשך שאורך זמן. אין קיצורי דרך בהצלחה. כל מי שינסה לקצר את הזמן ולהגיע מהר יותר לאן שהוא רוצה, יכול ברוב המקרים לחבל בהתקדמות שלו.

תתארו לעצמכם חקלאי שזורע זרעים באדמה ומצפה מהם שיגדלו. הוא יודע שיש צורך בזיבול ודישון, באור השמש ובמים, בניכוש העשבים השוטים והוא מקפיד על כל הכללים. האם הזרע יגדל מהר יותר וטוב יותר אם הוא ינסה לתת לו את כמות המים שהזרע אמור לקבל בחודש, תוך יום אחד? בוודאי שלא תהיה בכך שום תועלת ואפילו נזק גדול יכול להיגרם לו. צמיחה זהו תהליך. הצמח זקוק לזמן שלו כדי לגדול. ריבוי המים לא יועיל ולא יקצר את הזמן הנדרש. זהו יסוד גדול מאוד וחשוב מאוד בחיים בכלל ובהתפתחות אישית בפרט. לדעת לקחת צעד אחד אחורה על מנת לעשות לאחר מכן שניים קדימה, זו חכמה. נדרשת מהאדם שליטה עצמית. רק הידיעה שהוא יכול לקלקל ולהרוס אם הוא יתנהג בפראות יכולה לעצור בעדו ולכבוש את ההתלהבות שלו.

אש קודש

אהרון היה אדם קדוש מאוד. הייתה לו השתוקקות עצומה להיכנס לפני ולפנים ולשרת בקודש במקום השראת השכינה. הוא היה זקוק לאזהרה חמורה שתמנע ממנו לעבור את הגבול בגלל התשוקה האדירה שבערה בו. זוהי הסיבה שהמשל דיבר על חולה ולא על אדם בריא. שטבע החולה כשיש לו חום, להימשך לאוכל קר ולשכב במקום קר כדי לקרר את חמימות גופו. בגלל שיש לו רצון גדול להתקרר ולצנן את חום גופו הוא זקוק לאזהרה יתירה, ‘שלא תמות כמו שמת פלוני’. כך היה אצל אהרון. הצימאון שלו היה בגדר ‘חולה אהבה’ כמו שכתוב בשיר השירים. והוא הוצרך לאזהרה חמורה שלא יבוא בכל עת אל הקודש, כדי שלא ימות כמו שמתו בניו.
אזהרה דומה הייתה במעמד הר סיני. ה’ אמר למשה, “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְהוָה לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְהוָה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְהוָה ” (שמות י”ט, כ”א כ”ב). הקב”ה חשש שעם ישראל מרוב התאוה והרצון להתקרב יתר על המידה, יחצו את הגבול המותר להם. והכהנים היו באזהרה נפרדת כיון שהם היו יכולים לסמוך על מדרגתם כביכול ולהרשות לעצמם יותר. גם הם הוזהרו לא להתקרב להר יותר מהמותר. ולא רק, אלא הוא הזהיר אותם בשנית. מזרזין לאדם לפני מעשה ומזרזין לאדם בשעת מעשה. לפעמים הכוונה הטובה ועודף המוטיבציה יכולים להזיק ולהרוס יותר מאשר להועיל.

בניו של אהרון רצו יותר ונפגעו מכך. בניו של אהרון חיכו לרגע שיחליפו את משה ואת אהרון ונפגעו מכך. יש תהליך של גדילה ושל צמיחה שחייבים לאפשר לו להתרחש ולתת לו את הזמן המתאים והראוי להתפתח. קיצורי דרך יכולים לגרום דוקא לעיכובים ולמניעות. אדם שמכיר את מקומו ויודע בדיוק מה עליו לעשות ומתי הוא צריך לעשות, יזכה להגיע ליעד שלו ולממש את רצונו. בדיוק כמו שילד חייב להתפתח בבטן אימו תשעה חודשים, וכל לידה שקודמת לזמן הזה רצופה בסכנה ובנזק, וככל שהזמן מוקדם יותר הנזק יכול לגדול, כך בדיוק יש חובה לתת לעצמנו את הזמן לגדול ולצמוח, ולמטרות שלנו מספיק זמן להתבשל. אדם שמניח סיר על הגז כדי להכין לעצמו תבשיל טעים ומזין, יודע שצריך לחכות לזמן הראוי עד שמורידים את הסיר מהגז. אם הוא יגביר את האש, הוא יכול לשרוף את המאכל. אם הוא יוריד אותו מוקדם מדי, המאכל לא יהיה מוכן וטעים. גם אנחנו צריכים לתת להצלחה שלנו להתבשל. אם חביתה מוכנה תוך מספר דקות ולהכין מרק אורך יותר, גם גודל המטרה שלנו תקבע ותכריע את גודל המאמץ הנדרש ביחד עם הסבלנות המבוקשת עד להבשלתה.

ניסיתם פעם לקצר תהליכים? הייתה לכם מטרה שהזדרזתם יתר על המידה כדי להגשימה? האם זה השתלם לכם? זה לא קל להתאפק. סבלנות היא מידה יקרה שקשה להיאזר בה. לא לחינם היא נגזרת מהשורש סבל. יש לנו הרבה רצונות והרבה מטרות שאנחנו רוצים להגשים מהר מדי. חוסר הסבלנות לא יקצר את התהליך אלא רק יזיק לו. זה יכול לפגום בשיקול הדעת שלנו, ולגרום לבחירות מוטעות ושגויות. זה יכול להוביל לבזבוז מיותר של כסף ומשאבים על מנת להגיע לפסגה בקפיצה ולא בטיפוס. חוסר הסבלנות שלנו יכול לדלל את כל האנרגיה שלנו ולסחוט אותנו גופנית, רגשית ומנטלית. האם הייתם מוכנים ללכת לטיפול רפואי אצל מומחה שרוצה לסיים כמה שיותר מהר את הטיפול? רופא בעל שם כזה היה נשאר מובטל לכל ימי חייו. כולנו רוצים טיפול איכותי ודורשים את היחס המתאים. אנחנו מבינים שטיפול הוגן אורך זמן ואין שום טעם ותועלת בלזרז את הרופא. כל ניסיון למהר מדי יכול לגרום לנזק גדול ובלתי הפיך.

גם למטרות שלנו בחיים, חשובות ככל שיהיו, דחופות וחיוניות ככל שיהיו, אנו חייבים לתת להם את הטיפול הראוי. איכות הביצוע שלנו והתוצאות שנשיג תלויים ביחס ובמאמץ שנשקיע ונעניק ליעד אליו אנו משתוקקים להגיע. התלהבות זה דבר טוב, חיוני והכרחי כדי להתקדם ולהצליח. בלי תשוקה למטרה והתרגשות ממנה, ההנאה תהיה חסרה וגם המוטיבציה. יש דברים שגם כסף לא יכול לקנות וסבלנות היא אחת מהם. כסף לא מקצר תהליכים. הוא מועיל, מוסיף, מקדם, נחוץ והכרחי אבל גם הוא לא יכול להוות תחליף לזמן הנדרש כדי שהיעד הנכסף ירקום עור וגידים.

אתם בוודאי מכירים את הביטוי ‘נחבא אל הכלים’. אדם צנוע וענו, בדרך כלל, מקבל את הכינוי הזה. מהיכן לקוח הביטוי? המלך הראשון של עם ישראל היה שאול. כשבחרו בו וערכו את משיחתו למלך, הוא הסתיר את עצמו והתחבא במקום שבו שמרו את הכלים. הוא ברח משררה ומכבוד ובסוף זה רדף אחריו. הוא לא דחק את השעה אלא נדחק מפניה. השעה עמדה לו, בסופו של דבר, והוא נתמנה למלך הראשון של עם ישראל.
ויתור והתעלמות מהתנאי הזה יכולים לחסל את כל חלומותינו. יש לנו הכרח להיאזר בסבלנות ולדעת לעצור לפעמים ואפילו לקחת צעד אחד אחורה מבלי להילחץ ומבלי להתבלבל. הידיעה שזה יהווה את אבן הפינה להצלחה שלנו ושמבלי התנאי הזה אין הצלחה, ולא משנה באיזה תחום, תגרום לנו לקיים את התנאי הזה.

האתגר השבועי

רשמו רשימה מסודרת של המטרות שלכם בכל תחום. בתחום הכלכלי, הרוחני, הגופני והמשפחתי.
ליד כל מטרה רשמו את הזמן הנדרש כדי להשיג אותה. שנה, שלוש שנים, חמש שנים ואם צריך אז גם יותר.
לאחר מכן פוררו את משך הזמן לחתיכות קטנות. כלומר, בדקו מה עליכם לעשות ולהשיג מדי שנה או חודש או שבוע וגם יום כדי להגיע למטרה.
שננו לעצמכם בכל פעם שאתם מרגישים שההתלהבות פוגעת בשיקול הדעת שלכם, משפטים שמעוררים סבלנות. כגון: אין קיצורי דרך להצלחה, הסבלנות משתלמת, כל הצלחה בין לילה התבשלה לפחות עשרים שנה לפני.

שבת שלום ובהצלחה

יצחק אלחנן פדידה
יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה – מנטור,
מאסטר ב- NLP, ייעוץ אישי וזוגי, ייעוץ עסקי, ומגשר
מנכ”ל מסלול לחיים
052-592-93-93

 

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים

מסובין – חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *