נאום יו”ר הכנסת בטקס השאת המשואות לכבוד יום העצמאות ה- 6

יולי אדלשטיין הר הרצל
נאמר בקול חד וברור: חופש ביטוי – כן, חופש ביזוי – לא! חופש דיבור – כן, חופש שיסוי – לא ולא!

אזרחי ישראל!
כמדי שנה,
ברגעים נוראי-הוד אלו,
בין השמשות,
בין זיכרון – לשמחה,
בין אבל – ליום חג,
אנו שבים אל ראש ההר הזה,
מעין “מקדש מעט” ישראלי,
שאין רם ונישא ממנו,
כדי לבטא את הישראליות בטהרתה:
מול קבר חוזה המדינה,
שהפך כל אבן כדי שנוכל להניח את מקל הנדודים;
ומן העבר האחר,
אנו ניצבים נוכח קברי בנינו האהובים,
יפי הבלורית והתואר,
עדות אילמת למחיר הדמים
שלא פסקנו לרגע לשלם
על הגנת המולדת.
~
ההר הזה, מקפל בתוכו
את החזון,
את מימושו – ואת מחירו;
הוא מעלה על נס
את מי שחלם –
ואת מי שלחם;
שניהם, כרוכים זה בזה,
צופים זה אל זה,
וכמו מכריזים: הארץ הזו – עודה נקנית בייסורים,
ועלינו לשלם מחיר כואב מכל,
על הזכות לכונן בה ריבונות.
~
בעת נעילת שערי יום הזיכרון
ופתיחת שערי עצמאותנו,
נישא תפילה ליושב במרומים:
“אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת
גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך, ופרוש עליה סוכת שלומך.”
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
חג עצמאות שמח ישראל!
~
אזרחי ישראל,
מיום הקמתה ועד היום,
ניצבת ישראל
תחת איום מתמיד.
מדינתנו, עומדת איתן
מול המנסים לכלותה
כבר ששים ושבע שנים,
ועדיין – יש רבים השואפים להוציאה לגמלאות … .
גם בשנה שחלפה, כאבה מדינתנו וכאבנו יחד:
חווינו פיגועים קשים, חטיפות אכזריות,
ומערכה קשה שגבתה
מחיר כבד בחזית ובעורף.
אך דווקא ברגעים קשים
של שבר ואובדן –
חווינו גם התרוממות רוח
של ערבות הדדית ואחווה.
זה קרה, כי בכל פעם מחדש,
בעת שניסו לשבור את רוחנו –
ידענו לחזור אל מרכיבי היסוד
שבנו מאז ומתמיד את חוסננו הלאומי.
חוסן, המורכב לא רק מטילים ארוכי טווח ומסוללות “כיפת ברזל”; לא רק
ממטוסים מתקדמים ומטיסים מעולים!
כל אלו הכרחיים,
אך אין בהם די.
לצד המערכה המעשית, המדינית והביטחונית,
ייחדנו מקום נכבד, להיבט הערכי בחיינו הלאומיים;
לאותה רוח מיוחדת
של העם הזה, שיצרה כאן – כמעט יש מאין –
חברה מיוחדת
ומדינה משגשגת.
ההכרה בכך שמדינת ישראל היא פלא,
התגשמות חלום הדורות –
זהו המסד של יכולת עמידתנו,
גם כשמסביב יהום הסער.
~
אזרחי ישראל,
בעת האחרונה גברה התחושה בקרב חלקים רבים בציבור, אולי רבים מדי, שהחיים
בארץ הזו קשים מנשוא.
לצערי, גורמים לא מעטים
אף תרמו במכוון
לחיזוק תחושה זו.
אין מקום לשיח שרווח כאן השנה!
אני מצר על-כך, שיש בינינו כאלו, שחיפשו תדיר
להוציא דיבת הארץ רעה, שהפכו את הנהי
ואת השחרת פנינו –
לעיסוק אובססיבי של ממש.
דווקא היום, כשמדינתנו מציינת שישים ושבע שנים לקיומה,
עלינו להוציא שיח קלוקל זה -לגמלאות!
שיקולים של יוקר המחיה
ושל איכות החיים,
ראויים לעלות לדיון ציבורי.
הם מטרידים, ובצדק, רבים מאיתנו, ודורשים בחינה מתמדת.
עם זאת, אנחנו חייבים לעצור ולשאול את עצמנו:
ממתי התחלנו למדוד את הזיקה שלנו לארץ הזו בשיקולים של עלות ותועלת?
האם ראוי שנחליף קשר חי ועמוק בן אלפי שנים –
רק במדדים כלכליים ובשיקולי נוחות?
מבחינתי, התשובה ברורה:
לא ולא!
עם זאת, שומה על השלטון הנבחר לעמוד על המשמר,
כדי שישראל לא תזנח לעולם את עקרונות הרווחה והצדק, שהיו תמיד נר לרגליה;
כדי שלעולם לא תשכח את העני והגר, את היתום והאלמנה,
ותבטיח שלעולם לא תפנה את גבה לחלשים ולנזקקים החיים בתוכה!
~
אזרחים יקרים,
אין חולק על כך, שמערכת הבחירות אותה חווינו לא מכבר,
שברה שיאים חדשים של קיטוב ושל איבה.
ציבורים ומגזרים רבים ספגו גידופים, אם במזיד ואם בשגגה –
על לא עוול בכפם, וברקמה האנושית עליה עמלנו במשך דורות –
החלו להופיע קרעים.
—-
הביטו אל הקהל הנפלא היושב כאן עימנו הערב:
אנחנו שונים כל-כך,
עם שאיפות ומאויים רבים כל-כך,
אבל כולנו שותפים לגורל אחד ולמטרה אחת:
לחזק את יסודותיה של מדינת ישראל כמקום פורח ומשגשג,
שיהווה אבן שואבת
ומקום שנעים לחיות בו.
~
לאחרונה התלבטו רבים,
האם זה “אנחנו או הוא”,
או “אנחנו או הם”.
הקריאה שחייבת לצאת מכאן הערב, היא חד משמעית:
זה – אנחנו! כולנו!
אנחנו חייבים להתעלות
מעל לחילוקי הדעות;
אנחנו חייבים לחזק
את המכנה המשותף;
אנחנו חייבים לגנות
את הקיצוניות, את הגזענות ואת האלימות –
אחרת, נאבד את הבסיס
הערכי והמוסרי לקיומנו בחלקת אלוקים זו!
~
אזרחיות ואזרחים יקרים,
אני אוהב את הארץ הזו.
אבל יותר מכך,
אני אוהב את העם הזה!
את תושבי מרכז הארץ
ואת מיישבי הפריפריה,
את אנשי הקיבוצים והמושבים,
את המתיישבים ביהודה ובשומרון,
ואת בני המיעוטים;
את אנשי הרוח והספר,
האקדמיה והאמנות –
וכן…. גם את מנשקי המזוזות ואת המשתטחים
על קברי צדיקים.
בעיני – כולם, כולם, שווים!!
וכולם, כולם- לתפארת מדינת ישראל!
~~
אני קורא לכולם, לכולנו! –
בואו ניזהר בלשוננו.
ההיסטוריה כבר הוכיחה
כי דברים שנאמרים –
עלולים להיתרגם מהר למעשים.

נאמר בקול חד וברור:
חופש ביטוי – כן,
חופש ביזוי – לא!
חופש דיבור – כן,
חופש שיסוי – לא ולא!
~~
בשנה מיוחדת זו,
שנת השמיטה,
מן הראוי שנקבל על עצמנו
“לשמוט” מעט מאחיזתנו
בהרגלים רעים:
הבה נשמוט את האיבה,
הבה נשמוט את הדעות הקדומות, הבה נשמוט ונפיל
את חומות הניכור בינינו.
האתגר העומד בפנינו
בשנה זו, הוא להוכיח
ששערי מדינת ישראל, הנשענים על ערכי הציונות,
אינם סגורים בפני
אף דת ואמונה,
ואינם אטומים בפני אף תפישה או דעה.
אולם, שערי ישראל יהיו סגורים ונעולים בפני
חרמות ונידויים,
אלימות וגידופים.
~~
מכובדי,
משיאי המשואות השנה,
נבחרו בשל היותם פורצי דרך.
הם מבטאים,
כל אחד בתחומו
וכל אחת בתחומה,
את התעוזה,
את החדשנות
ואת היצירתיות – במיטבם.
כל אחד לחוד וכולם יחד –
הם הביטוי המזוקק
של הישראליות.
אם רק נשאב השראה מאנשים מוכשרים
ומופלאים אלו,
אין לי ספק – כי נמצא את עצמנו ממריאים אל מחוזות
שאולי אפילו אנחנו
עוד לא חלמנו עליהם.
~~~
אזרחי ישראל היקרים,
בפרש עלינו חג העצמאות
הששים ושבעה למדינת ישראל,
גדולה אמונתי ביכולתנו לעמוד באתגרי הדור והשעה. מי ייתן ותתקיים בנו
נבואת ישעיה:
“ופדויי ה’ ישובון, ובאו ציון ברנה,
ושמחת עולם על ראשם,
ששון ושמחה ישיגון”.
חג עצמאות שמח ישראל!

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

אלי רייף || איך מלמדים ילדים לשמור על גופם מפני זרים

את הספר הזה קניתי לספריית הילדים בבית הכנסת אצלינו. אל תטעו בשם. הספר עוסק בהדרכת… המשך לקרוא אלי רייף || איך מלמדים ילדים לשמור על גופם מפני זרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים