מנחם נאבת || כפייה במקוואות, במיוחד מה שקשור לכפייה של בלנית על הטובלת.

 

מקווה הארי

“פיו של אדם מחייבו קרבן ופיו פוטרו מקרבן”. אינני רוצה להיכנס להלכה באופן מפורט, אבל בעולמה של ההלכה, איסורים, (בניגוד לדיני ממונות) מוטלים על אחריותו המוחלטת של האדם עם עצמו. זה מה שנקרא בלשון ההלכה ‘אדם בעלים על עצמו’, ‘בעלים’- בשפה מודרנית הוא מה שאנו מכנים אחריות. אדם אחראי על עצמו.

זה המשמעות של דין ‘שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא’, ‘עד אחד נאמן באיסורים’, ועוד ועוד. (אגב, גם בדיני ממונות יש מושג כזה, ברגע שאין ‘וויכוח’ ממוני, כמו ‘הודאת בעל דין’).

[-יש אמנם עניין שהוא חיצוני לחלוטין לגוף ההלכה, והוא דין המוטל על בית דין, ‘כופין על המצוות’. כשרואים אדם עובר עבירה, לפעמים בית דין מחליטים לכפות על זה בתור אחריות שלהם. התחולה של הדין הזה מוגבלת מאוד, ונותיר אותה בצד, כי השאלה כאן היא עקרונית: איך ההלכה מתייחסת לקשר שבין אדם לחיובים והאיסורים המוטלים עליו].

כאשר מדברים על הנושא של מקוואות ושל כפייה במקוואות, במיוחד מה שקשור לכפייה של בלנית על הטובלת, אבל גם על כפייה אחרת (כמו למשל מניעה מרווקות לטבול), אני חושב שמבחינת ראִייה הלכתית יש להותיר זאת לחלוטין בתחום האחריות של האדם. האדם אחראי על עצמו ועל האיסורים שלו וזה חשבון שבינו לבין המקום, אל לנו להתערב בכל מקום ולקבוע איך אדם צריך להתנהג. במיוחד בעניינים שהם מעומעמים מבחינה הלכתית ויש בהם צד לכאן וצד לכאן. לכתחילה נפסק שצריך בלנית בטבילה; הריב”ש כתב שאסור לרווקות לטבול כדי שלא תהיה פירצה; הדברים הללו אינם חד משמעיים מבחינה הלכתית.

אז נכון שהמקוואות הם חלק משירותי הדת והאחראיים על שירותי הדת אחראיים גם לשאלה איך ייֵראו שירותי הדת הללו, אולם אני מדבר דווקא מתוך הפרספקטיבה של אותם אחראיים,

לא ראוי ולא מכובד להכתיב לכל אחד ואחת מה הוא צריך לעשות ואיך.

בהלכה מסתמכים על האדם ונותנים לו את מלוא האחריות על התנהגותו בענייני איסורים. לאדם יש את שיקול הדעת שלו. במיוחד בעניינים שאינם איסורים (שהרי אין שום איסור לטבול במקווה), אלא בעניינים שהם קביעת אופיו של מרחב.

[וזאת, לדעתי, בניגוד לדברים שמנוגדים לחלוטין להלכה, או שהם במפורש נגד הרוח ההלכתית, שזה כבר נושא אחר. הדברים שאנו מדברים עליהם כאן נוגעים לפרט ואינם דברים ציבוריים. מכל בחינה הלכתית שהיא, -אם לא כשאנו מדברים על תקנה מיוחדת, ובזמננו תקנות זה לא דבר שעובד, עלינו לתת את האחריות לעושה המעשה].

וחוץ מזה, שהמון חומרות מיותרות ועניינים שאין בהם צורך ואין בהם עניין הופכים בידי רבים מהפקידים שאין להם שום הבנה הלכתית לעיקרי ההלכה, וכאשר מגיע תלמיד חכם לפניהם ומדבר עמם על ההלכה כמות שהיא, הם לא מבינים בכלל על מה מדובר, ובעיניהם אמירת ארבעים יום פרק שירה כדי לזכות במשהו שווה מבחינת חיוב הלכתי לחובת תפילת שחרית. (אם לא יותר).

(וזאת אני כותב בלי כל קשר לשאלת הסמכות של הרבנות ושירותי הדת על המרחב הציבורי במדינה, שזה נושא אחר לחלוטין שקשור לשאלת הפרדת הדת מהמדינה, כאן אני כותב מנקודת מבט פנים דתית ופנים אורתודוכסית).

בתמונה מקווה האר”י בבית החיים בצפת קרדיט תמונה הרב יוסף גפני.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

לא יודע כמה מכם עוקבים ומצויים בפרטים שכאלו, אבל דברים מאוד דרמטיים מתחוללים בזירת מלחמות… המשך לקרוא אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים