מנחם נאבת || כמה שורות על ‘שוברים שתיקה’ ו’אם תרצו’

צהל להיות מפקד

השאלה החשובה כשמדברים על ‘הצבא’, היא לא השאלה מה עשו חיילים פה או שם, אלא מה מייצג הצבא הזה ומה כצבא, כמכלול, בתמונה רחבה וכללית, הוא עושה. כמובן שכחלק מהתמונה הכללית עלינו לדון גם על ההשלכות הנובעות מפעולותיו, ההשלכות המוסריות המחלחלות גם אל התנהגותם של יחידים.

רק כמה שורות על ‘שוברים שתיקה’ ו’אם תרצו’ המעסיקים את הציבור הישראלי לאחרונה.

אך טבעי הוא שלא הכל אידיאלי. בצבא השוהה בשטחים הנתונים ללא הרף בעימותים עם אוכלוסייה עוינת, מכורח המציאות יימָצאוּ בו מקרים שונים של כשלים מוסריים, התנהגויות לא הוגנות של חיילים כאלה ואחרים. טבעי, כמובן לא אומר שמוצדק, אבל זה אומר שהשאלה החשובה כשמדברים על ‘הצבא’, היא לא השאלה מה עשו חיילים פה או שם, אלא מה מייצג הצבא הזה ומה כצבא, כמכלול, בתמונה רחבה וכללית, הוא עושה. כמובן שכחלק מהתמונה הכללית עלינו לדון גם על ההשלכות הנובעות מפעולותיו, ההשלכות המוסריות המחלחלות גם אל התנהגותם של יחידים.

לאסוף כשלים, עיוותים, התנהגויות לא מוסריות ולא אנושיות של בודדים זה לא קשה,

אפשר למצוא מקרים כאלה על ימין ועל שמאל. השאלה היא מה זה תורם. האם זה באמת אומר משהו על המרחב בכללותו או שזה סתם ניסיון להשחיר כל דבר באמצעות הבלטה של פרטים? אין שום בעיה להשחיר כל דבר וכל קולקטיב בצורה כזאת, אולם אם ההשחרה הזאת לא מעמידה מאחוריה ביקורת מהותית, לא ברור מה היא תורמת.

דומני שכל מי שיש לו עיניים פקוחות וישרות יודע היטב שצה”ל הוא לא צבא המחפש לרצוח, להרוג ולהתעלל בחסרי ישע. תיאור כזה של הדברים חוטא לאמת;

יש אמנם מקרים, ומקרים רבים, של חריגות, אולם המקרים האלה לא מלמדים דבר על הקולקטיב. גם הממשלות ששלחו את הצבא לא מחפשות להרוג חסרי ישע, ילדים וחפים מפשע. (זאת בניגוד לממשלות אחרות ולצבאות אחרות באזורנו).

השאלה הפוליטית היא הסיטואציה שבה אנו נמצאים ואליה נקלענו. האם הסיטואציה הזאת טובה או לא טובה, האם ישנה אלטרנטיבה לעימותים האינסופיים, למלחמות האינסופיות, למתח האינסופי, ובאיזו דרך לנהל את הדברים. אם לפני כמה עשרות שנים יכלו לטעון שיש לבחור בדרך אחרת ולפתור את הבעיות, היום זה הרבה יותר מורכב. ואני חושד בכל אחד שמדבר בסוגיות הללו בצורה חד משמעית.

השאלה האמיתית היא לא מעשים כאלה ואחרים של חיילים אלא התודעה והמנטליות שמעצבת את רבים מבני עמנו: נכון, לא רבים מבני עמנו בחרו בדרך הטרור, אבל רבים ממנו שטופים בשנאה ובעוינות, בגזענות ובהטפת מסרים פוגעניים, בלתי מוסריים ובלתי אנושיים בעקבות המציאות הפוליטית שאליה נקלעה מדינת ישראל.

הבעיה היא הרבה יותר ברמת המנטליות הלאומית, הרבה פחות בהתנהלות כזו או אחרת של הצבא. הסטת הנושא המדיני כאן מן התחום הלאומי והתחום הפוליטי לתחום הצבאי יש בה משום סטייה מן המציאות ועיוות חמור של הדברים.

הסטה זו גורמת לכך שהמדינה כאן נתפסת כמדינה שצבאהּ עסוק בהתעללות בחפים מפשע, דבר שאין לו בסיס ואין לו שחר. המדינה נתפסת – וכך זה בתקשורת בחו”ל – כמדינה של רעים ורשעים העסוקים בדיכוי. אנו יודעים שזה לא כך; לא עסוקים כאן בדיכוי, עסוקים במגננה. אם צורת המגננה הזאת נכונה וצודקת או לא (-לא-) זאת שאלה אחרת, אם צורת המגננה הזאת מובילה לשחיתויות מוסריות (-כן-) זאת שאלה אחרת, אבל אי הבחנה בין הדברים הללו זה הרס מוסרי.

פעולותיהם של אנשי ‘שוברים שתיקה’ מפיצות שקר בעולם.

גם אם התיעודים נכונים, התוצאה היא שקר. עִקבו קצת אחרי החדשות בחו”ל, תקשורת המסיתה יום ולילה נגד ישראל/היהודים בנימות אנטישמיות צדקניות, וכאשר מחבל פוגע ביהודים ומחוסל על ידי המשטרה זה מתואר כ’שלושה נהרגו וחמישה נפצעו בעימותים בין ישראליים לפלסטיניים’. המצב הזה נורא,

ואנשים שחיים כאן לא שמים לב עד כמה זה נורא.

האנטישמיות החדשה קורמת עור וגידים בגלל ‘תיעודים אובייקטיביים’ כביכול. השאלה היא לא תמיד האם התיעודים הם נכונים ואובייקטיביים, אלא השאלה היא מה הם גורמים ומה הצלילים שהם מעוררים. הפעולות של ‘שוברים שתיקה’ נותנים חמצן ודלק בשקל לכל שונאי ישראל בכל מקום. ועל ריק. שנאת ישראל לא כניסיון לגרום טוב, אלא כשקר גס, שקר המלבה את הרוחות ובמקום לכבותן ולנסות למצוא מרגוע, מתסיס את האווירה ומדליק אותה.

אבל מנגד, ישנה טוטליטריות מימין שהורסת כל חלקה טובה של שפיות. כל ביקורת על המדינה והתנהלותה נתפסת בעיניה כבגידה, כל תיעוד נתפס כגייס חמישי, כל ביקורת על הציונות נתפסת כפשע. זאת טוטליטריות מחשבתית, רעיונית ואידיאולוגית שמשליטים כאן קבוצות מסוימות (דוגמת ‘אם תרצו’) ולאחרונה ביתר שאת.

הדברים טעונים הבהרה חד משמעית:

מותר לנו לתהות על עקרונותיה של הציונות;

מותר לנו לתהות על פעולותיה של הממשלה ועל המשמעות המוסרית שלהן;

מותר לנו לחשוב על אלטרנטיבות;

מותר לנו לזעוק חמס על עיוותים מוסריים כאלה ואחרים;

מותר לנו לחשוב שלא כל מבצע צבאי הוא טוב;

מותר לנו לתהות על נזקי הכיבוש, על העוולות הנגרמות לפלסטיניים, ועל מנטליות לא הגונה הפושה בנו;

לא כל מי שמערער על חסינותו הלאומית של הקולקטיב הקדוש ומעז לסדוק בכך סדק הוא בוגד. בצורה כזו אנו נהפוך מהר מאוד, (אם לא כבר במקומות רבים), לחברה פשיסטית, אטומה ונוראה.

ובקיצור, מה שרציתי לומר, זה שהאמת והטוב לא נמצאים בקצוות הללו. הם נמצאים באיזשהו מקום מורכב יותר.

תמונה דף פייסבוק:  צה”ל – צבא ההגנה לישראל –  “להיות מפקד זה לקום כל בוקר ולתת את כל כולך בשביל החיילים שלך. אין תחושה יותר טובה מלראות אותם ולהתגאות, לדעת שיש לך חלק גדול בעוצמה שלהם” – סגן-משנה רותם אברמוב, מפקד מחלקה בחטיבה 7.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

לא יודע כמה מכם עוקבים ומצויים בפרטים שכאלו, אבל דברים מאוד דרמטיים מתחוללים בזירת מלחמות… המשך לקרוא אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים