מנחם נאבת || הדיבור על הרוע מנכיח רוע, הופך אותו לנמצא.

haredim

הגמ’ (ערכין טז. ב”ב לט:) מביאה את דבריו של רבה בר רב הונא שכל דבר הנאמר בפני שלושה אין בו משום לשון הרע. הרעיון הפשוט הוא שדברים שידועים כבר לשלושה יש להם קול והם הולכים ומתפשטים כאש בשדה קוצים וממילא אין כבר עניין לשמור את הדברים בסוד, משום שעל ידי הדיבור הזה, לא נוסף דבר.

כך עולה גם לכאורה מדברי הרמב”ם שפסק להלכה (הלכות דעות פ”ז ה”ה):

“ואם נאמרו דברים אלו בפני שלושה, כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר אחד מן השלושה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוון להעביר הקול ולגלותו יותר”.

למעשה, נחלקו הראשונים אך לפרש את דבריו של רבה בר רב הונא. הרשב”ם (בב”ב שם) אמנם מפרש שהכוונה היא למישהו ששמע לשון הרע על פלוני שנאמר בפני שלושה, והולך לומר לאותו פלוני שדיברו עליו, שאין בזה איסור מכיוון שבין כך ובין כך היה עתיד לדעת שדיברו עליו. אבל רש”י (ערכין שם) מפרש שהכוונה היא לדברים שהמדובר עצמו אמרם בפני יותר משלושה, והרי זה אות שאין הוא מקפיד שדבר כזה יתפרסם, אבל אין היתר להמשיך ולפרסם דבר שמישהו אחר פרסם בפני שלושה. תוס’ (ערכין שם) מפרשים שהכוונה לדיבור כזה שיכול להשתמע לשני פנים, אבל דיבור שהוא בהכרח רע אסור לאומרו אפילו אם הוא מפורסם. ושיטת הרמב”ם שכבר הזכרנו, שהדבר מותר רק לאחד מן השלושה ורק אם אין הוא מלבה את האש יותר ממה שהיא.

ניתן אם כן לומר שישנן שתי דרכים מרכזיות להבנת הדברים.

האחת היא שדבר מפורסם אין כבר בעיה לאומרו כיוון שהוא מפורסם והעובדה שידברו על כך אינה מוסיפה דבר, ניתן לומר שבכיוון כזה הלכו רשב”ם והרמב”ם בתוספת הגבלות גדולות.

והדרך השנייה היא שיש איסור בדבר, וכל ההיתר אינו אלא במקום כזה שבעל הדברים גילה שאינו מקפיד על כך (רש”י) או בדברים שתלויים בפרשנות (תוס’), [ויש גם את שיטת רבינו יונה הסבור שמדובר בדברים המותרים בלבד שאסורים משום מראית עין].

האם באמת כך הם פני הדברים?

הגמ’ (בערכין שם) מביאה את דברי רבה הסבור שכל דבר הנאמר בפני המדובר אין בו משום לשון הרע. והקשו עליו מיד, אדרבה, יש כאן גם לשון הרע וגם חוצפה לומר זאת בפניו ולהלבינו בפניו! על כך אמר רבה שדעתו היא כדעת ר’ יוסי שאמר שמעולם הוא לא אמר דבר על מישהו שבעקבות כך הוא היה צריך להתחבא ממנו, דהיינו, הוא מעולם לא דיבר מאחורי הגב של מישהו ואמר דבר שהוא לא היה אומר בפניו.

יש כאן מחלוקת. אנו רגילים להבין שלשון הרע הוא איסור להזיק לחבר באמצעות דיבור רע עליו והפצת דברים רעים, הכתמת שמו הטוב, כך גם מגדיר זאת הרמב”ם (שם): “אחד המספר לשון הרע בפני חברו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זו לשון הרע”. הרמב”ם פסק דלא כרבה ור’ יוסי, ומסביר שלשון הרע הוא כל דבר המזיק לחברו באופן כזה או אחר, זה אכן הנימוק שבה הגמ’ תמהה על דבריהם ואמרה, אדרבה, יש כאן גם לשון הרע וגם חוצפה.

מדברי רבה ור’ יוסי אנו למדים שהם למדו שלשון הרע הוא משהו אחר. אין זו פעולה המזיקה לזולת, אם בממון ואם לשמו הטוב או פוגעת בו, אלא מדובר בדיבור ‘מאחורי הגב’. כל דיבור שהוא לא גלוי מעצם מהותו, דיבור שהוא נסתר, חסוי, מפוטפט, מאחורי הגב, הוא לשון הרע. כנראה שהם הבינו שלשון הרע אין הכוונה להזיק לשני, להעליב אותו או כיוצא בזה, אלא זו מידה ממידות הנפש הפנימיות, רצון לפטפט מאחורי הגב ולדבר אחד בפה ואחד בלב, דיבור גלוי ודיבור מכוסה. כל דיבור שמטבעו איננו בטוח בעצמו, דיבור שאיננו מתבייש מכלום כיוון שהוא דיבור צודק, אינו לשון הרע. לשון הרע הוא ‘תוספת’ על התוכן, תוספת של פטפטנות על הזולת.

אנו לומדים משיטה זו שלשון הרע אינו רק האיסור להזיק או להעליב את הזולת אלא זה איסור לדבר על השני, איסור להפוך אותו לנושא שיחה, להפוך אותו לנושא רכילותי, זה איסור להתעסק בדברים הרעים שנמצאים אצל הזולת, בלי כל קשר לשאלת ההשלכות של הדבר הזה.

הרעיון שעומד בבסיס העניין הזה הוא שדיבור על הזולת הוא עיסוק ברע, בנטייה האנושית הקטנטנה להפוך את הזולת ל’אישו’, לדשדש בתוך הרוע, בתוך הביצה של התחתיות האנושיות. אדם גבוה אינו מתעניין בפטפוטים ובקירות על פרטי רוע של הזולת, אינו מדבר על זה, אינו מתעסק בזה. הדיבור על הרוע מנכיח רוע, הופך אותו לנמצא.

חז”ל אומרים שלשון הרע גרוע מג’ עבירות חמורות, והדבר תמוה. האם מי שדיבר לשון הרע הזיק יותר ממי שרצח? התשובה לפי זה ברורה. לשון הרע אינו אסור רק בגלל שהוא מזיק לזולת, מבייש אותו ומלבין את פניו. לשון הרע מנכיח את הרוע, הופך את הרוע לחלק בלתי נפרד מעולמנו, מעמיק את הרוע בנפשותינו. ההבנה העמוקה והחודרת של חז”ל היא שאם לא היו מדברים רוע, הרוע היה נעלם לאט לאט. ככל שאנו מדברים על רוע, כך אנו הופכים את העולם שלנו לרע יותר.

כמובן, יש אנשים רעים, אבל השאלה האם העולם יהיה רע או לא תלויה בדיבורים שלנו.

דיבורים האובססיביים אחרי כל פיסת מידע של רוע ושל גילויי רוע הנמצאים אצל אחרים, הוא עולם המרגיל את עצמו לרוע ולתחתית רוחנית ומוסרית. יש הרבה לשון הרע הנעשה כביכול ‘לתועלת’, מדברים על הזולת בשם ‘זכות הציבור לדעת’, והזכות הזאת נתפסת כמוסרית, כטובה, משום שהיא באה בשם האמת והידע, ואין דבר טוב יותר מן האמת. חז”ל מלמדים אותנו בדיוק את ההיפך:

פעמים רבות הטוב מגיע דווקא מהסתרת האמת, מעיגולי פינות, משתיקה, מהיתממות, מניסיון ללכת צעד אחורה. לא כל דבר אנו צריכים לדעת, ולא על כל דבר אנו צריכים לדבר, אפילו אם זה מככב בכותרות הראשיות של החדשות, ‘באפי תלתא’ מוחלט. הדיבור על הרוע הופך את העולם שלנו לרע, למושחת ולאנטיפטי. משפחה שהוטמעה הוטמעה.

בסופו של דבר, האם הרמב”ם חולק על כך?

מובן שלא. אלא שהרמב”ם משייך את זה לרכילות: “המרגל בחברו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תלך רכיל בעמך… וגורם להרוג נפשות רבות בישראל… איזה הוא רכיל? זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אע”פ שהוא אומר אמת הרי זה מחריב את העולם”. הרמב”ם אינו מדבר כאן על נזק, אלא על החרבת העולם ועל פטפוט רע. אנשים שמפטפטים רע ומעבירים ממקום למקום דברים על הזולת הם אנשים המחריבים את העולם.

אלא שהרמב”ם מבין שלשון הרע הוא קומה נוספת, קומה שבה האדם מזיק לחברו על ידי דיבור עליו, ולכן שם ישנה הגבלה של אפי תלתא, אבל בוודאי שרכילות אסורה גם כן במקום כזה. מה היא הנפקא מינה? במקום שאין כאן רע אלא רק היזק, אם הדבר מפורסם, ואי הוא מזיק יותר, אין איסור לומר זאת.

בסופו של דבר, לכולי עלמא יש איסור מוחלט לדבר על הזולת דברים רעים, גם אם הוא לא מזיק לו כי ‘כולם יודעים’ וגם אם ‘זכות הציבור לדעת’. ההיתר היחיד הוא במקום שבו יש נזק לזולת אבל לא מדובר בדבר רע. אם הדבר ידוע כבר ואין כאן תוספת נזק, לדעת הרמב”ם זה מותר. לדעת רש”י אף כאן אנו צריכים את אישורו של המדובר להסכמת הפרסום. (וראו עוד אריכות דבריו של הח”ח בפ”ב, ויש עוד הרבה מה להאריך ולדון בזה).

יהי רצון שנזכה להיטהר יותר ויותר מלשון הרע שהוא אחד הניסיונות הקשים מאוד העומדים לפתחנו. ובעיקר, שנאמין באיסור לשון הרע, ונאמין עד כמה הוא חמור.

קרדיט תמונת השער “יד לפה” – Heimishe Freimi

 

*****

הם יושבים בכורסה בבית, בלי בוס על הראש, מוכרים בכל העולם ומייצרים הכנסה של אלפי דולרים בחודש “המליונרים החרדים” אל תאמינו לנו, הירשמו ובידקו איך הם הצליחו: לחצו על הרשמה

*****

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה