ליבי ראב || זאת תהיה תורת המצורע. אתה הצרעת שלי.

loneliness

ככה, ביום סתמי, הכתמת את קירות ביתי ויש פרץ, ויש יוצאת ויש צווחה ברחובותינו ואלופינו סובלים ומסובלים ומסובכים, אחחח… אז הוכתמו בגדיי, ושמיכותיי וכריותיי בדמעתי ערשי אמסה, וכל מים שבעולם וכל בורית כרשינה לא הועילו להם לכתמים העלובים והמלוחים.

וכבר נתת אותות בגופי, כנאמר היה נותן בהם סימנים: דם ואש ותמרות עשן. (וסירסתי המקראות כטוב בעיניי)
אתה הצרעת שלי.

ועמדתי חבולה מול הכוהנים והעם ואמרו בחרדת קודש: טמא, טמא, טמא (ובשפתם: מגורשת, מגורשת, מגורשת)
והנה, הופ! בשלוש המילים הללו נזרקתי אל מחוץ למחנה.

לא משנה כמה נזהרתי בשערות ראשי או בגרביים שלרגליי, במוקצה מחמת חסרון כיס או בחמץ משהו.

מחוץ למחנה, גברת. הכריז הכרוז.
אבל רגע, ניסיתי למחות, וזמזמתי כי הדלקתי נרותיי והצעתי מיטתי ומלמלתי פרקי תהילים ופרקי שירה ופרקי אבות ופרקי דרבי אליעזר… וספרתי ספירת העומר ואפילו נענעתי לולב בברכה.

מחוץ למחנה.

ואביה? ירוק ירק.
והעם? לא חיכה.

התדעו מה קרה בינתיים? הסכיתו ושמעו:

מחוץ למחנה, התפתח לתפארת מחנה עצמאי. יש שם מצורעים שאין בם צרעת, טמאים ללא טומאה, זבים שאינם, נידות שאינן.

הכול בראש שלכם. עם ישראל חד ופוצע.

אי שם, לא רחוק מאד מה”מחנה” הוקם מחנה לתפארת, מחנה שאט אט מכפיל את מספרו. מסתובבות שם נשים רבות (לא תאמינו, צנועות למהדרין) בנות ישראל כשרות שמעזות לקרוא רומנים שלא בסתר, לצפות בתכניות בישול לא עלינו, ואפילו רחמנא לצלן להחזיק מכשירי טלפון משוקצים לחלוטין, בתכלית השיקוץ. באותו מחנה צועדים להם בחן אנשים ונשים התוהים, ושואלים, ומדברים זה עם זו ודנים בסוגיות העומדות ברומו של עולם. כלומר, של עולמם. רוצים לשמוע קטע? יש מהם שמניחים תפילין (ויש המהדרין רש”י ור”ת) ויש מהם שמתבודדים ונשמתם זועקת לאלוקים ומבקשת מנוחת הנפש, יש כאן עשרות נשים שמפרישות חלה בדמעות ועשרות אחרות שצוחקות להן בטוב לב, לא בבוז. בסלחנות.

יש כאן ילדי חמד מסולסלי פיאות שרצים בין שבילים הנהירים להם כשבילי נהרדעא, חלקם, לא עלינו ולא עליכם, מחוסרי פיאות ועדיין, אוהבים אלו את אלו וקוראים אלו לאלו דברי אלוקים חיים ומלך עולם.

כולם אהובים, לא כולם ברורים.

וזה בכלל לא משנה.
אז אם מדברים על מחנה טהור. הנה הוא.

מה לי אזוב וארז, מה לי תגלחת ראש, מה לי סולת בלולה בשמן או קורבן חטאת.

תנו לי יבנה וחכמיה.
תנו לי לדעת את ה’ כמים לים מכסים.
תנו לי אורו של עולם.
וחזון אחרית הימים שלי, שיעשו כולם אגודה אחת והיו כל מחנותינו קודש.

(“אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי. פירוש הדבר כי יש איש הישראלי שמבקש מחנה ומתייגע ועיתים שמוצא ועיתים שלא. אך יש איש הישראלי כי חונה לכשעצמו ומכוח חנייתו זה חונה עליו מחנה וזוהי מעלה גדולה מחברתה ובזאת יהא ליבו סמוך ובטוח ולא יירא עוד” אי-שם, שם)

מוקדש באהבת אמת למתקדשים, איש בדרכו.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים