להשמיע קול רלוונטי | עלינו לעסוק בטיפוח הערוגה שלנו ולא בנסיון עקר להיאבק בפירותיה של הערוגה שכנגדנו.

יחסי חילונים דתיים

יצחק ברוך | יש רגעים שבהם נראה לך שהמנגנון קורס. מרקם החיים של אידאליסט הוא תמיד שברירי, הליכה על חבל דק, איזון ומשקל בפלס. קשים הם חיי אנוש, ולעתים הם כמעט מתפרקים ואין מנוס מבנייה מחודשת. הנה הנסיון שלי. במחול הסיסמאות של ימינו, לא כל שורה בו תערב לכל אוזן, אך מה אעשה? כבר הורגלתי, מעצם היותי אידאליסט, שלא להשביע רצון כולם.

1. אדם אחד, בשם הדת שאני מאמין בה, שולף סכין משוננת ופוצע באכזריות ששה אנשים חפים מפשע; שניים אחרים, גם הם כנראה בשם הדת שאני מאמין בה, משליכים בקבוק תבערה אל ביתם של אזרחים מעם האויב, וממיתים באכזריות אדם קטן (עדיין לא נמצאו האשמים).

2. העובדה שאלו פעלו בשם הדת שאני מאמין בה, היא קודם כל מטרידה. כמובן שאינני אחראי למעשיהם של אחרים, “ביבנה – הותרה הרצועה” ו”יצאה בת קול ואמרה: שוב אין לכם עסק בנסתרות” (ירושלמי, סוטה ז, ה). כלומר, אין לנו אחריות על מעשים של אחרים שאיננו שותפים להם בשתיקתנו. ומכל מקום – העובדה הזו מטרידה, כי היא מלמדת שככלות הכל ישנו רצף נסיבתי כלשהו, שבו עובר קו בין הדת שלי לבין מעשי אכזריות קשים מאוד. אני מוצא את עצמי מוכרח להזדקק לעובדה הזו.

ובכלל, אם חכמינו מסוגלים היו לתרגם אפילו אירועים טבעיים מחזוריים, כמו ליקויי מאורות, לכדי חיזוק ופשפוש במעשים, כל שכן מעשי עוולה של בני אנוש בחיריים, גם אם אחרים וסוטים.

3. אלו הסבורים לרפא עצמם על נקלה, בכך שהם מוותרים על כל אידאל באשר הוא, כי “רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה” – איתם אינני מדבר כמובן. הלא אמרנו – קשים חייו של בן אנוש. מי שבוחר לוותר עליהם, יצא מהמשחק. למגרש שאנו משחקים בו יש תנאים קשים, והאויב הוא כפול: הכופרים מצד אחד, המעוותים מצד שני. הקושי במלחמה עם המעוותים אינו מפיל אותנו לזרועות הכופרים. וכי יחריב עולמו מפני השוטים?! כתוב, והרוצה לטעות יבוא ויטעה.

מכאן תשובה גם למכלילים שבעם. אלו המטיפים באוזניי על שברונה של היהדות האורתודוכסית, ועל העשבים השוטים וכו’ וכו’. לאט לכם. אנו כאן על דעת להישאר, ואמונתנו איתנה מכדי שמטורף אחד, עשרה או אלף ימוטטו אותה. פה ושם היא צריכה בדק בית, לעיתים הוא לא נעשה דיו. ועדיין – שלי גדולה משלכם.

ולגופם של דברים:

4. ריב לשומרי התורה והמצוות עם החברה החילונית. ריב להם בשאלת החיים הראויים, ריב להם בדרך הראויה למנהגו של עולם, פולמוס עמוק ונוקב על ייעודו של בן אנוש, אורחותיו והליכותיו.

ואולם, הפולמוס הוא אידאולוגי. על שני הצדדים להכיר בזכותו של כל אחד מן הצדדים להשמיע את דעתו בקול גדול, ובחובתו שלו להתייצב מול זולתו ולהתפלמס עימו. לא מלחמה יש כאן, כי אם פולמוס.

בממוקד בהקשר הדתי, אין כל ערך בכפיית דעתך הדתית על זולתך, כל עוד אין הוא מכיר בצדקתה. כבר אמר הגרי”ד זצ”ל: “כפייה דתית היא אוקסימורון”, וזהו לדעתי עומק קביעתו של ה”חזון איש”, שאין דיני הכפייה חלים בשעה שאין יד ישראל תקיפה. אין תקיפות הזרוע במשמע, כי אם תקיפות הדעת ובהירות האמונה.

על ברי-הפלוגתא מהצד החילוני אין להטיל כל אשמה. אין הם יודעים את בוראם ומתכוונים למרוד בו, כי אם מזהים את בוראם אחרת משרואים אותו אנחנו. בהיות שכך, טועים ככל שיהיו על פי תפיסת-עולמנו, הרי הם חפים מפשע. ייתכן שנגיע למסקנה כי על פי תפיסת-עולמנו ההשתתפות במצעד היא משגה, אולי משגה חמור, ועדיין – כל המשתתפים בו הם בני אנוש חפים מפשע, ראויים לכל מחווה אנושית וחייהם קדושים כחיינו אנו.

ושוב: הסבור שעצם הביקורת על קיומו של המצעד ו/או ההשתתפות בו, נושאת עימה בהכרח את האחריות למעשיו של שליסל, הרי הוא בכלל היוצאים מן המשחק. כפי שאהבה עודנה דבר נשגב, גם כאשר מטורף או שניים רוצחים בשמה, כך גם אמונה. אבוי לדור שקושי האתגר מביא אותו לפרוש מן המירוץ.

5. הקהילת הלהט”בית היא התפתחות מתוך החברה החילונית. יאמרו הצווחנים מה שיאמרו, לא גנטיקה יש כאן, ולא מציאות כפויה יש כאן, כי אם התפתחות טבעית של הווייה חילונית בה גדל המרחב הרצוני האישי על חשבון הייעודי והתכליתי.

מבחינה הלכתית טהורה, משכב זכר הוא תועבה כפי שמשכב עם אשה שלא טבלה מנידותה הוא תועבה. כל העריות הן בכלל התועבות, ולא טעם אישי-אסתטי יש כאן (‘הומופביה’ בלשונם) כי אם יחס שלילי אל מעשה אסור הלכתית. גם מדות ומשקלות מעוותים, למשל, הם תועבה, חרף נעימותם האסתטית והעסקית. אמנם משכב זכר מוחצן וספונטני הוא אכן ביטוי חד יותר לעומק המשמעות של תפיסת העולם המתירנית, ומשכך מובנת הביקורת היתירה כלפיו, ועם זאת – אין מן הראוי לזהות אותה עם תווית ה”תועבה” ההלכתית.

אין דבר זר יותר לתפיסה הדתית מעצם המונח “זהות מינית”. על פי התפיסה הדתית, לאדם ייעודים נעלים יותר מבעילת צורות נאות, וזיהויו על פי תשוקותיו המיניות הוא עלבון מר. אמנם איננו אריסטוטלים, וחוש המישוש אינו חרפה לנו, אך ההכרח, גם אם לא יגונה – לא ישובח. לתפיסתנו, האדם כפוי לחיות בשלום עם איבר קטן, שהמרעיבו שבע. משכך, אין לנו פתרון טוב למי שמבקש להשביעו, להעצימו ולהציגו כמרכיב את זהותו. דרכינו נפרדו בשלב מוקדם מדי, וכעת מאוחר מכדי למצוא פתרון, פרט לחיים משותפים בנועם ושלום על אותו כוכב.

אנו נתונים אכן באתגר לא קל. התפיסה החילונית כבר היכתה שורשים והצמיחה פירות. הקהילה הלהט”בית היא אחת מהם. עם עמדות רעיוניות קל יותר להתפלמס, מאשר עם מציאות בשטח. אך אלו המתעקשים להילחם בפירות ולהתעלם מן השורשים טועים טעות כפולה: א. הפירות אינם אשמים, הם נולדו אל תוך המציאות שיצרו להם השורשים; ב. המלחמה מאבדת את מטרתה. הפירות אינם האויב, כי אם התוצר שלו.

כדי להמשיך להשמיע קול רלוונטי, עלינו לעסוק בטיפוח הערוגה שלנו ולא בנסיון עקר להיאבק בפירותיה של הערוגה שכנגדנו. עלינו להמשיך בטיפוחה של קהילת שומרי המצוות, בה “זהות מינית” הייתה ועודנה “דברים אשר לא שערום אבותינו”. בנקיון הדיבור, בצניעות ההליכות, בעיסוק במועיל ובמחנך, ובכלל – בהרחקה מן הכיעור ומן הדומה לו, מן השעמום ומן הבטלה.

6. מכלל הדברים אתה למד כי כל המשתתפים במצעד הם אנשים טובים ויקרים, חפים מפשע ואולי אפילו אהובים למעלה. הם אמנם חלק מחברה שתפיסת-העולם שלה מנוגדת לחלוטין לתפיסת-העולם שלי, ואז מה? את הפולמוס עימם אני מנהל בדרך אנושית. בדיון, בוויכוח, בהשקעה ביצירת אלטרנטיבה.

מי ששלף סכין ודקר אותם באכזריות, הוא אדם רע ומסוכן, חולה או רשע, שחברה מתוקנת צריכה להגביל את מרחב הפעילות שלו כדי להבטיח את שלום נתיניה.

7. ועדיין, מה עם פינחס? אז אם הגעתם עד הלום, תבינו מן הסתם שאין אפילו בסיס לדמיון. מעשהו של פינחס בן אלעזר היה תגובה ספונטנית קנאית של אזרח מודאג הנקלע לזירת פשע. בתודעת כל הנוכחים שם, כולל זמרי עצמו, המעשה שעליו הגיב פינחס היה ביצוע פשע, וכך גם תגובתו של פינחס נתפסה כתגמול לפושע. אולי התנהל שם דיון צדדי על לקיחת החוק לידיים, בחינת שי דרומי, אך על טיבו של עצם המעשה לא היה חולק. באשר לדיון הצדדי בא קול האלוהים ונתן לו את בריתו שלום; על עצם המעשה – תגובה לפשע, לא היה צריך גם את זה.

בעולמם של דור המדבר, יוצאי מצרים ומקבלי התורה, החובה לשמוע בקול האל הייתה זהה עם החובה המוסרית האינטואיטיבית שלנו. מי שהמרה את רצון ה’ נתפס כפושע, גם בעיני עצמו, בדיוק כפי שנתפס אצלנו מי שממרה את צו מצפונו. האם נוכל לומר זאת על משתתפי המצעד?! חלילה.

8. ומה עם עלי דוואבשה? טוב, כמה אפשר לדבר??

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

אז נסעתי לאומן. אני, ליטאי בן ליטאים, באומן. והרי הרשמים שלי. 1. הרבה אומנ’ים יש,… המשך לקרוא ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

כתיבת תגובה