“יום הכיפורים” || למה כדאי לצום ולענות את הנפש ביום הכיפורים?

יום הכיפוריםאהרוֹן זאב שצמן | איך יכול כל יהודי לתקן, ולהעביר מעליו את גזר דינו? “וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן. כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ…. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם…” (מתוך “וּנְתַנֶּה תֹּקֶף”)
בין ראש השנה ליום הכיפורים ב-“עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה”, ניתנת ההזדמנות האחרונה לתיקון. גזר דינם של רוב בני האדם “תָּלוּי וְעוֹמֵד”, כך שנותר בִּלְתִּי מֻכְרָע, עד לחתימת גורלם סופית – ביום הכיפורים.

“שלשה ספרים נפתחין בראש השנה:
אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים.
צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים
רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה
בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים –
זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה…” (בבלי, מסכת ראש השנה – טז ב)

ה”רשעים” אינם בהכרח רוצחים גנבים או אנסים, אלא, ה”רשעים” הם פושעים, שמורדים בקב”ה במזיד, עוברים על חוקי התורה בכוונה תחילה, רק כדי להכעיסו.
ה”רשעים” הם אלו שחונכו בדרך התורה מילדות, ואף על פי כן, הם יצאו מן הדרך, מואסים במצוות, ומחללים בכוונה את כל מה שיודעים שחובה על יהודי לקדש. במו ידיהם הם מרשיעים את עצמם, וגוזרים על עצמם, שיחתמו למיתה מיד.

איך נכתב על הרשעים ש “נחתמין לאלתר למיתה”?, והרי רואים שיש רבים מהם ששורדים משנה לשנה.

כשנכתב: “ונחתמין לאלתר למיתה” – אין המשמעות שימותו בהכרח מיד באותה השנה, אלא לכל אדם נקצבו מראש מספר שנות חיים (בעת שירדה נשמתו לעולם), וה”רשעים” במו ידיהם מורידים לעצמם שנים מקצבה זו – כך, שאם לא יתקנו בזמן שהוקצב להם, יצא שיפטרו מן העולם בלא תשובה, טרם זמנם, ואז יאלצו, מוקדם מן הצפוי, לקבל גזר דינם לנצח נצחים בעולם הבא – אומרים חז”ל: “אלו רשעים, שבחייהן קרויין מתים” (ברכות יח ב).

אולם גם לרשע גמור יש פתח לתקן ולחזור בתשובה – ואומר הנביא יחזקאל באופן ברור: “וְהָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ. בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם ה’ אלוקים” (יחזקאל פרק יח)

על הבינוניים נכתב, שגזר דינם “תָּלוּי וְעוֹמֵד” – הבינוניים הם חלקם זכאים, בשל מצוות שעשו, וחלקם חייבים, בשל עבירות שעברו. הם כמו הנידון למוות, שכרכו את חבל התלייה סביב צווארו, וגם העמידו אותו על כיסא.
מצד אחד החבל כבר עליו – כך שהוא – “תָּלוּי”

אולם, מצד שני הוא עדיין חי, ועומד על הכיסא – כך שהוא גם “עוֹמֵד”

אם יבחר בעֲשֶׂרֶת יְמֵי התְּשׁוּבָה שלא להתחרט ושלא לתקן, אז יצא חייב בדין – יבעטו בכיסא תחתיו, החבל ימתח, והוא ייפול אל מותו – יישאר “תָּלוּי”.
אבל, אם יעשה תשובה ויתקן, יצא זכאי בדין, יעבירו ממנו את עבירותיו – ואז יוסר החבל מעל צווארו – ויישאר חי ו”עוֹמֵד” על הכיסא.

רוב עם ישראל בימנו אינם ממש “רשעים”, אלא “בינוניים” – הם אינם כמו אלו, המורדים בתורה בכוונה תחילה, כדי להכעיס את הקב”ה (פושעים), אלא הם תינוקות שנשבו, בעלי חטאים (בשוגג), ועוונות (במזיד).

הם יודעים בגדול מה שאסור ומה מותר על פי התורה, אולם קיום חוקי התורה אינו ממש במודעות שלהם, והם נופלים ביצרם ובתאוותיהם, רק בשל הסיבה שכך גדלו וחונכו – שכבר מילדות היו רחוקים מן החינוך היהודי האותנטי (חונכו בבתי ספר ממלכתיים – תחת הורים ומורים חילונים).

הם בחזקת “בינוניים” – ועל כן מקבלים מהקב”ה “אשראי” של חסד, כדי שיתעוררו לתשובה שלמה, ויוכלו להציל את עצמם מזיכוך בייסורים, וממוות בטרם עת.

ביום הכיפורים קוראים במנחה את ההפטרה בספר יונה. וכך נכתב שם על אנשי העיר נִינְוֵה: “וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹקִים עַל הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם – וְלֹא עָשָׂה” (יונה פרק ג)
וכך יונה התוודא בפני רב החובל:
“וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם”

“בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה” – כאשר מודה האדם על מעשיו המקולקלים, ומתחרט על כך שטעה, אינו מאשים אחרים במצבו, ומקבל על עצמו תשובה ותיקון (“שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה”), אז גם הקב”ה מבטיח מצידו, שימחקו לו את עוונותיו לגמרי, כאילו ולא עשה כלל, ואם יזכה וישוב מאהבה אל הקב”ה, אז בנוסף למחילה, יהפוך לו הקב”ה את כל עוונותיו לזכויות.
ואמר יונה הנביא: “כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה”

כתב הרמב”ם

חוזר בתשובה: “אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו, וכבש יצרו”.

וחכמים אמרו:

‘מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו’ – כלומר: מעלתן גדולה, ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם” (פרק ז’ מ”הלכות תשובה” הלכה ד)

“בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן” (מתוך “וּנְתַנֶּה תֹּקֶף”)
בראש השנה נפסק דינו של כל אדם על פי מעשיו, וביום הכיפורים נחתם דינו. על כן כדאי לכל יהודי שינצל את “עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה” לחרטה ולתיקון, ובכך יצליח לכפר על מעשיו ביום הכיפורים, ולהינצל מן הדין הקשה.

”וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה – מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה”
“שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן – תפלה וצדקה ותשובה” (ירושלמי תענית – דף ח,ב)
“וּתְשׁוּבָה” – מלשון שיבה אל הקב”ה ודבוקות במידותיו – עניין התשובה מושג ע”י עינוי הנפש – ה”צום”.
“וּתְפִלָּה” – מלשון חיבור והתקרבות אל הקב”ה – עניין התפילה מושג ע”י הבעת רצוננו בתיקון באמצעות ה”קול”.
“וּצְדָקָה” – מלשון צדק – בכך שאנו נותנים מכספנו לעניים, אנו משתתפים עם הקב”ה, בחלקה צודקת של השפע בעולמו – עניין הצדקה מושג ע”י חלוקת “ממון”.

“כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ – אֵין לְהָשִׁיב”. (אסתר פרק ח-ח)
גזירה שנגזרה משמיים על אדם, או על ישראל (“נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ”), ונחתמה על ידי הקב”ה בעצמו (וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ), לא ניתן לבטלה (“אֵין לְהָשִׁיב”) – אלא, ניתן רק להעביר את גזרת הדין מהאדם לאדם אחר, או מישראל אל שונאיהם (“מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה”), לכן כשיהודי חוזר בתשובה, לא מבטלים את גזר דינו לחלוטין, אלה רק “מַעֲבִירִין” את הגזרות מעליו, אל אדם חייב חייב אחר.

“וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם …וְהֵסִיר ה’ מִמְּךָ, כָּל חֹלִי, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ” (דברים פרק ז)
הקב”ה רוצה שבניו, ישראל ישובו אליו, ואפילו אם נגזר עליהם בראש השנה גזר דין קשה, במידה ועד יום הכיפורים יתחרטו ויתקנו, מבטיח הקב”ה כי יעביר את הדין שגזר עליהם, ישירות אל שונאיהם (“וּנְתָנָם, בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ”).

“יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ… וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא, אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם” (אסתר פרק ט, א)
וכך היה גם בפרס, לאחר שגזר המן הרשע דין השמד על כל הַיְּהוּדִים, ובפקודת אסתר ומרדכי חזרו כולם בתשובה שלמה, ואז העביר הקב”ה, ברוב חסדיו, את גזר דין ההשמדה (הִגִּ֧יעַ דְּבַר הַמֶּ֛לֶךְ), מהַיְּהוּדִים אל שֹׂנְאֵיהֶֽם. וכבונוס – “וַיִּתְלוּ֙ אֶת הָמָ֔ן עַל הָעֵ֖ץ, אֲשֶׁר הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י” (אסתר ז, י)

“בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ … כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ” (ויקרא פרק טז)

יום הכיפורים, כשמו כן הוא, יום של כפרה, תשובה, סליחה, וטהרה

על פי הכתוב בתורה יש לענות, ביום זה, את הנפש (הגוף החומרי)

בחמישה איסורים:
– איסור אכילה ושתייה (למי שאינו חולה שיש בו סכנת חיים)
– איסור סיכה (איסור מריחת הגוף בשמן, בקרמים ובמשחות)
– איסור רחיצת הגוף במים (מותר רק ליטול את קצות האצבעות לאחר שהתפנה)
– איסור נעילת הסנדל (איסור נעילה של כל נעל מעור)
– איסור תשמיש המיטה (איסור קיום יחסים אינטימיים).

לגופנו החומרי אין מודעות כלל ליום הכיפורים, הגוף רוצה לאכול, ולהמשיך לענג את עצמו כרגיל, אולם אנו נדרשים ביום זה לגבור על תאוות הגוף, לגבור על הרצונות הבהמיים שבנו, ובכך להתקרב את הקב”ה, ולעלות לדרגה רוחנית חדשה.
כאשר אדם צם מרצון ביום הכיפורים, ובוחר שלא לתת לגופו החומרי את תאוותיו, הוא גובר בכך על היצר הרע שבליבו, מראה לקב”ה, כי הוא מסוגל להילחם בשורש הרע שבו (הרצון לקבל לעצמו) – לגבור על הכוח השלילי הפנימי, שהסיט אותו לידי הקלקולים והעבירות שעשה בשנה החולפת.

למה צמים ביום הכיפורים?
“מְעַט יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמְּקַבְּלָם הָאָדָם מִתּוֹךְ בְּחִירָתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד יִסּוּרִים רַבִּים לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת לְאַחַר הִפָּרְדָהּ מֵהַגּוּף, לְפִי שֶׁאָז מִתְיַסֵּר לְלֹא בְּחִירָה”
בעצם עינוי הנפש וההתגברות על הגוף, מביע האדם חרטה על שמרד בקב”ה ובתורתו, ובזכות זו הוא מבקש, שלפנים משורת הדין, תתקבל סליחתו, ושלא ישלם בייסורים נוספים על קלקוליו. הצום הוא מעין “תשלום ראשון”, על החשבון, שנותן האדם לבוראו, כדי לפרוע את תביעת הדין מעליו, מעין צעד ראשון בונה אמון מצד האדם, המראה לקב”ה שמעתה הוא אכן מתכוון לתקן ולחזור בתשובה שלמה.

כיוון שכל החטאים והעוונות, שורשם ברצון לקבל לעצמו, הבא מצד הגוף החומרי, יכול האדם, באמצעות הצום, להראות לקב”ה, כי הוא מסוגל להתגבר על רצונות הגוף, ויכול אף להרעיבו. באמצעות עינוי הנפש מרצון, מעלה האדם עצמו לדרגת מלאך, ומבקש בזכות זו מחילה מהקב”ה, תוך שמבטיח שלעתיד לבוא, יוכל להתגבר על תאוות גופו, ושלא ליפול שוב לידי קלקוליו.

כאשר האדם לוקח על עצמו מעט ייסורים מרצון, צם ומענה את נפשו, וגובר ביום הכיפורים על רצונות גופו – הוא פותח פתח לקב”ה להמתיק מעליו את מידת הדין, להעביר ממנו את הייסורים שתוכננו עבורו, ולטהר אותו, כאילו ולא חטא מעולם.

“הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר” (משנה יומא, פרק ח – משנה ט)
יש לזכור כי עינוי הנפש ביום הכיפורים זו רק ההתחלה, ועל כן, אם ישוב האדם לסורו לאחר יום הכיפורים, לא יתקן את דרכיו הפסולות, ולא ישוב אל דרך האמת – יצא מכך שלא באמת כיוון את ליבו לתשובה, ועל כן לא תוכל להתקבל בשמים תשובתו.

התשובה והתיקון אינם אירוע חד שנתי, אלא הם עבודה יומית מאומצת, של שבירת המידות הרעות שוב ושוב – התורה דורשת מן היהודי לקיים את המצוות, ולעבוד באופן מתמיד על מידותיו – להפוך את רצונו הבהמי, ממהות של לקבל לעצמו – למהות חדשה של: לקבל על מנת לתת לאחרים (להשפיע).

“עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ” (מסכת יומא – פ”ח מ”ט)
הצום ועינוי הנפש, הם הדרך לתקן “עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם”, האמצעי להראות לקב”ה חרטה על שעברנו על מצוותיו, אולם הם אינם מכפרים על “עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ”.

חלק חשוב בתיקון ובתשובה, הוא לדאוג לפייס את אלו שנהגנו בהם שלא כראוי, או שגרמנו להם נזק. עלינו לבלוע את האגו, וללכת ולפייס את אלו שפגענו בהם, שלא נהגנו בהם כבוד, או שהעלבנו אותם – ובכלל זה, חייב כל אדם לפייס את חבריו, בעל צריך לבקש סליחה מאשתו, וכן אישה מבעלה, וכול אחד חייב לפייס את אביו ואימו.

“כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכּל חַטּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ” (מסכת יומא פרק ד, משנה ב)
יום הכיפורים אינו יום עצוב, אלא להיפך הוא נחשב ליום שמח. ביום זה נמחל ונסלח לבני ישראל על חטא העגל, ומשה הוריד להם את לוחות הברית השניים.
משיח שוב בפתח, והגאולה קרובה מאי פעם. נצלו את יום הכיפורים הקדוש, הבא עלינו לטובה, כדי לשמוח על הזכות לתקן, להגדיל אהבה בעם ישראל, וכדי להתקרב אל הקב”ה בתשובה שלמה.

“אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם” (משנה יומא ח, ט)
בהזדמנות זו אבקש סליחה מעומק ליבי, אם פגעתי במי מכם, ואאחל “שנה טובה, וגמר חתימה טובה” לכל הקוראים הנאמנים, וְלכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, ושנזכה, כבר השנה, להתגלותו של משיח צדקנו, לבניינו של בית המקדש השלישי, ולגאולה האמיתית והשלמה, במהרה בימנו ממש.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים