יוכי סוכוצ’בסקי || הצפירה, ההזדמנות שלי לכבד ולהזכר

מאה
חרדים בכיכר השבת מפגינים בעת הצפירה היום בירושלים. צילום מסך: לסרטון של אודי שלום, באזזנט.

אם תסתכלו היטב בפינות הרחוב או ליד קיוסקים, אתם תראו אברכים או בחורים שדנים בשאלת השאלות: האם לעמוד בשעת הצפירה בערב יום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה. חלק ימחו בתוקף, יטענו שזה נוגד את היהדות, ויסתמכו על הציטוט “ולא תלכו בחוקות הגויים”.

אביה של חברתי שיכל את אחיו. כשהייתי אצל סבתה לפני כשנתיים, ראיתי איך הם זוכרים אותו יום יום. תמונת המסך בסמארטפון של סבתה הייתה תמונה של הדוד שנפל כגיבור מלחמה. בסלון הייתה פינה שהוקדשה לזכרו. בחדר האורחים היו תמונות של בני המשפחה עם הבחור, ובמרכז הקיר, בגדול, היה תלוי שיר שאחיו כתב לזכרו.

עמדתי בפתח החדר וקראתי את השיר, והתחלתי לבכות.

פעם ראשונה שבאמת הבנתי כאב של שכול מהו. הבנתי מהו גודל האובדן, איך זה נוחת עליהם כרעם ביום בהיר, בלי שום תכנון או הכנה מראש לגודל האסון.

אני לומדת בתיכון חרדי, וביום הזיכרון לחללי צה”ל הראשון שהיה לנו חברתי אמרה לי שהיא לא תגיע. כשנשאלה לסיבה, היא הסבירה שבאחת השנים שלה בבית הספר היסודי הביאו רב שהרצה בערב יום הזיכרון. הוא אמר בפירוש שעמידה בשעת הצפירה זהו מנהג גויים. כשהיא אמרה שהיא עומדת כדי לכבד, ומה הבעיה בזה, הוא הזדעק לעברה ואמר שאם כך היא נוהגת, היא גויה. ומאז היא לא מעוניינת לשמוע הרצאות בנושא, ולא מעניין אותה שהמרצים בתיכון יותר שפויים מהמרצים ביסודי.

באחת ההרצאות, אחד הרבנים אמר שיש לו תשובה מנצחת לכול מי שאומר שצריך לעמוד בזמן הצפירה:

“אנחנו לא נוהגים להנציח את הנרצח בדרכו של הרוצח”.

לו היה לי טיפה אומץ, הייתי עונה לו שאנשים, כמוהו, חיים בזכות הדם של האנשים שנהרגו. אנשים שהולכים, עובדים, מטיילים, אוכלים במסעדות, מגדלים ילדים ואין להם שום מחויבות למדינה, הם לא תורמים לה כלום (התרומה של לימוד התורה תלוי בעיני המתבונן. בעיניי כן, בעיני רוב המשפחות השכולות לא.) ויש להם, סליחה שאני מתבטאת כך, את החוצפה להתווכח אם לעמוד או לא לעמוד בצפירה.

אנשים נהרגו בשביל שהם יוכלו לחיות וכל מה שההורים, האחים, הסבים והסבתות, החברים והאחיות, אנשים שחשים את הכאב יום יום, דקה דקה, כל שהם מבקשים זה שיעמדו לזכרם שלוש דקות ואותם אנשים שחיים על הדם הזה מתווכחים אם כן או לא וחלקם עושה מזה צחוק.

הסבתא של חברתי אמרה לי בכאב, כמה זלזול בה ובבנה היא מרגישה כשהיא רואה אנשים שלא עומדים בזמן הצפירה. היא הקריבה את בנה, בנה נלחם בשבילם. אבל הם? אין בהם שום טיפת מוסריות כדי שהם יועילו בטובם לכבד ולעמוד לזכרם.

בזמן הצפירה, אני אעמוד שתי דקות בדומיה. אני אחשוב על עשרות אלפי המשפחות שהחיים שלהם כבר אינם אותו דבר, כי הם הקריבו למעני, למען משפחתי, כדי שנחיה פה בביטחון. אקדיש שתי דקות לכאב שהם חשים, ואקדיש יום שלם לכאוב את כאבם. כי זה מה שהם מבקשים.

מבטיחה, שכשתיגמר הצפירה, אשב ואגיד מספר פרקי תהילים לעילוי נשמת החללים.

 

הצפירה: סרטו של יהודה גרובייס המטפל ב”סטירה והומור” ביחסים שבין המגזר החרדי להתקשורת. הסרטון הצפירה זכה במקום הראשון בפסטיבל חיפה, ולהרבה ביקרות מדהימות. בימוי יהודה גרובייס, צילם בועז יעקב

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

תדהר הירשפלד || ההזדמנות ההסטורית בדמות דונלד טרמפ הנשיא הנבחר

לא ישועת העם אלא הזדמנות, דלת הנפתחת לשעה, שבה אפשר לעבור ואפשר לא לעבור. שליטת… המשך לקרוא תדהר הירשפלד || ההזדמנות ההסטורית בדמות דונלד טרמפ הנשיא הנבחר

תגובה אחת

  1. בנימין גורלין

    החריידים רגילים לפתרונות רפואיים, כדור לכל בעיה, אם כן מן הראוי לפתור את בעיית העמידה בשעת הצפירה גם כן באמצעות כדורים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים