ט”ו באב מדברים אהבה || הקצוות המנוגדים של חיי הזוגיות

hand

פסיכולוגיה ויהדות || נאמר בשיר השירים – ״עזה כמוות אהבה״ … מהי אותה אהבה עזה? במה היא מתבטאת?  שיר השירים הוא הרי משל על אהבת עם ישראל לבורא עולם, ננסה אולי קודם כל להבין את הנמשל היטב ולחקור את מהות האהבה בעולמנו הגשמי על פי התורה וההלכה.

לב טולסטוי, הסופר הרוסי המפורסם, נוגע בשאלה הזו בבהירות רבה, בספרו הקטן ״סונטת קרויצר״ ונביא משם מספר ציטוטים:

-״אבל למה מתכוונים כשמדברים על אהבה אמיתית?
-כל אחד יודע מה זאת אהבה…
-ואני אינני יודע…
-נו באמת הרי זה פשוט מאוד, העדפה בלעדית של אחד או אחת על פני כל השאר
-בסדר העדפה.. אבל לכמה זמן… חודש?.. חצי שעה?….
-לכמה זמן? לזמן רב, לכל החיים לפעמים
-אתם מדברים על מה שנחשב כחיים, ואני מדבר על מה שיש, כל גבר חש מה שאתם מכנים אהבה כלפי כל אשה יפה…
-זה נורא מה שאתה אומר… הרי קיים בין בני אדם רגש הנקרא אהבה
-לא הוא לא קיים
– אבל תיתכן גם הדדיות…
-לא , לא תיתכן , יש כאן לא רק חוסר סבירות, אלא גם סוג של רווייה לאהוב כל החיים אותו אדם כמוהו כטענה שנר אחד ידלוק כל החיים״…

ובכן, טולסטוי מתאר לנו טענה ידועה האומרת שאהבה, היא מילת כיסוי מעודנת למשיכה פיזית בין המינים, ומשיכה כזו מעצם טבעה נועדה לדעוך ולהיגמר, ואז מושא המשיכה יהיה אובייקט חדש וחילופי שיעורר ויצית מחדש את התשוקה שגוועה לאיטה.

בפסיכולוגיה החברתית ניסו לפענח את מושג האהבה ולהגדיר את מרכיביו, החוקר הנודע סטרנברג פיתח בשנות השמונים מודל תיאורטי הקרוי – ״המודל המשולש של האהבה״, על פי מודל זה האהבה מורכבת משלושה מרכיבים מרכזיים והם: הרגשי, ההנעתי, וההכרתי. המרכיב הרגשי הוא האינטימיות שבקשר, זוהי היכרות תהליכית ומעמיקה שיש בה תלות וקירבה ושיתוף פעולה ותמיכה הדדית. המרכיב ההנעתי הוא התשוקה, התשוקה היא רצון עז ומתפרץ להיות בחברת בן או בת הזוג,לדברי סטרנברג התשוקה דומה להתמכרות שמאופיינת בעוצמה מהירה שדועכת עם הזמן וההרגל אך עם זאת פרידה והפסקת הקשר גוררת מועקה בדומה לקשיי גמילה. המרכיב ההכרתי הוא המחויבות שבקשר, זוהי הכרה שמתפתחת עם הזמן או בעקבות מיסוד הקשר בנישואים, וכאמור זהו רכיב הכרתי ללא תלות ברגש ובתשוקה. אהבה מושלמת היא כמובן בעלת שלושת המרכיבים, לעומתה אהבה רומנטית היא בעלת תשוקה ואינטימיות אך ללא מחויבות, וישנה גם אהבה ריקה בה ישנה מחויבות ממוסדת אך אין בה תשוקה ואינטימיות בין בני הזוג.

ננסה כעת להבין את ביקורתו של טולסטוי על פי ההגדרות הללו.

הוא בעצם מנסה לומר שאהבה ריקה איננה אהבה, אולם מאידך גם אהבה רומנטית איננה אהבה אמיתית, כי התשוקה נידונה מראש לדעיכה ואם כן מה הטעם במיסוד הקשר בחסות האהבה, בזמן שידוע מראש שאין חפיפה בין שני המרכיבים הללו, ומה הטעם להתחייב לאהבה ריקה אם הרומנטיקה תיעלם ותתפוגג לה בעוד שהמחויבות תמשיך לכבול את בני הזוג? מדוע לא להודות בעליונות התשוקה ההנעתית ובכך שהיא זו שמנחה ומניעה את רוב בני האדם בקשריהם הרומנטיים, ובשקר שיש בנסיון לכנות את הממסד כמסגרת לאהבה?

כמובן שזוהי דעה מקוממת מאוד, הרציונל הקר של הסופר הרוסי קשה לעיכול. כולנו מעדיפים להאמין כמו אותן דמויות שמתווכחות שם ברכבת עם אותו אדם, שיש אהבת אמת שיש קשר טהור ואמיתי מעל למשיכה פיזית פשוטה וגסה, אבל זה לא פוטר אותנו מלתת את הדעת לדבריו ולנסות לבחון אותם ולמצוא אולי את האמת, איפה שהוא באמצע.

הגמרא אומרת במסכת קידושין – ״אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה שמא ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו, והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך״. דהיינו שלפני מיסוד הקשר, על הגבר לוודא שהוא מסוגל לפתח אהבה כלפי האישה שהוא הולך לקדש לעצמו. כי מהות הקשר במוסד הנישואין היא האהבה, ואם הוא יגלה אחר כך מום כל שהוא שלא היה ידוע לו, זה יפריע לו לפתח אהבה כלפי אשתו ואדם חייב לאהוב את אשתו. ולא רק לאהוב, אלא ברמה של ״ואהבת לרעך כמוך״ וכפי שפסק הרמב”ם במפורש – ״לא יקדש אשה עד שיראנה שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה או שוכב עימה והוא שונאה״. אסור לאדם לחיות עם אשתו במצב של שנאה, ולכן חובה עליו לוודא מלכתחילה שתוכל להיות כאן אהבה, וכן פסק הרמב״ם בהמשך- ״שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו״.
יש לשים לב שדברי הרמב״ם כאן אינם רומנטיקה פואטית מופשטת, אלא הוא מתאר כאן חובות הלכתיות פיננסיות של הבעל כלפי אשתו. זאת אומרת שאם יש לבעל כסף לבגד חדש אחד בלבד, הוא צריך לתת אותו לאשתו כי כבודה קודם לכבודו, ועם זאת לגביי האהבה, החובה היא לאהוב אותה כגופו כפי שכתוב בתורה. וכבר הסביר הרמב״ן בפירושו על התורה שאין כוונת המצוה לומר שחייב אדם לאהוב את זולתו כמו שהוא אוהב את עצמו ״כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולימד – חייך קודמים לחיי חברך״. אלא מסביר הרמב״ן שכוונת התורה במצווה זו היא, שאמנם אדם אוהב את עצמו יותר מכל אולם דורשת ממנו התורה שיאחל את כל הטוב לחבריו ממש כפי שהוא מאחל לעצמו להצליח בכל השטחים והתחומים. גם הרמב״ם בהלכות דעות אומר דברים מעין אלו ומסביר שמשמעות האהבה לרעך כמוך היא – ״לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו, כאשר חס הוא על ממונו ורוצה בכבוד עצמו״. אם כן אנחנו רואים שהאהבה מקבלת משמעות פרגמטית ופרקטית ברורה מאוד, על פי דברי רבותינו הראשונים קיום חובת האהבה לזולת היא בגישה מעשית של הטבה ושמירה על כבוד האחר כפי שבאופן טבעי כל אחד מאיתנו חרד לכבודו ולממונו שלו.

בדומה למצוות האבילות, בה ישנה חובה רגשית כפי שכתוב במסכת סנהדרין – ״אין אנינות (צער) אלא בלב״ אך יחד עם זאת אין זו מצווה מופשטת, שכל אחד יחוש ויחווה אותה לפי רגשותיו האישיים אלא יש לה גדרים מעשיים קבועים, כמו למשל איסור נעילת סנדל ורחיצה וכדומה. כך גם במצוות קריאת שמע שמהותה היא קבלת עול מלכות שמים, וללא כוונה ומודעות לקבלת העול אין יוצאים ידי חובת המצווה כלל וכלל, אבל למעשה התורה לא אמרה לכל אחד לחשוב שהוא מקבל על עצמו כל ערב וכל בוקר את מלכות הבורא עליו, אלא ציוותה לעשות משהו מוגדר של קריאת הטקסט בפה במקביל לכוונה הנדרשת. (על פי הרב סולובייציק) גם באהבה אם כן לפי ביאור הרמב״ן ועל פי פסקו של הרמב״ם, אמנם התורה מצווה אותנו בפירוש על רגש ואומרת לנו- ״ואהבת״ אבל למעשה קיום המצווה בפועל הוא לא ברגש (בלבד) אלא בפעילות מעשית כפי שציטטנו מהרמב”ם.

כעת נותר לנו לברר האם אכן זוהי מהות האהבה בין איש לאשתו על פי התורה, או שמא זוהי רק הגדרתה של חיבה או אהבת רעים, אבל אולי באהבת בני זוג יש משהו נוסף, אותו מושג חמקמק ומסתורי שקשה כל כך להגדירו? בכלל אפשר לתמוה מנין להם לחז״ל לקשר בין נישואין לאהבה וכי מי אמר שכדי לקיים מצוות פרו ורבו שהיא בעצם המצווה בנישואין צריך שתהיה אהבה? עד כדי כך שאם יש לאשה מום אסור לקדש אותה שמא הוא לא יאהב אותה, וכי אף אחד מאיתנו לא אוהב אדם שיש לו מום או חסרון כל שהוא?

נשים לב שחז״ל שאפו שלא תהיה ולו סיבה קלושה וזעירה לגבר, שתמנע ממנו לאהוב את אשתו בשלימות. כמו כן, בברכות הנישואין שמברכים מתחת לחופה ובכל שבעת ימי המשתה אין ולו מילה אחת, על מצוות הנישואין שבני הזוג הולכים לקיים כעת (רק מזכירים ש -״התיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין״) במקום זאת חז״ל ניסחו לנו ברכות שמתרכזות באהבה – ״שמח תשמח רעים האהובים … אשר ברא ששון ושמחה … אהבה ואחווה״.
ולא זו בלבד אלא שלכל זוג שמתחתן אנחנו מאחלים בברכה בהזכרת שם ה׳, את האיחול המקסימלי שיתכן דהיינו שתהא להם שמחה ואהבה כפי שהיה לאדם וחוה בגן עדן שהבורא עצמו שימח אותם, וכל העולם כולו עמד לרשותם בלבד, ללא אף נוכחות זרה נוספת בכל היקום. חז״ל גם הפליגו בחשיבות מצוות שמחת חתן וכלה והחשיבו אותה כחלק ממצוות גמילות חסדים והליכה בדרכי הבורא, ואף התירו לשקר כדי לחבב את הכלה על החתן ולומר עליה- ״כלה נאה וחסודה״. כמו כן יש לחתן מצווה מיוחדת לשמח את אשתו בשנה הראשונה לנישואים, וכפי שכתוב- ״נקי יהיה לביתו ושימח את אשתו אשר לקח״.

מה אם כן ניתן ללמוד מכל זה? האם אכן אהבת ״רעים האהובים״ היא אכן אהבה רגשית רומנטית, מעבר לחובות פרקטיות הלכתיות יבשות?

נוכל בעצם להפנות אפילו את השאלה לאותם רעים האהובים לאדם וחוה בגן עדן, ולשאול מנין לנו באמת שהיתה ביניהם אהבה? הרי זה היה שידוך יזום ולא היתה ברירת מחדל נוספת לאף אחד מהם? אמנם אנחנו מוצאים בפרשת בראשית, שאדם אמר על חוה- ״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו״ ומבאר שם הרמב״ן – ״כי הבהמה והחיה אין להם דביקות בנקבותיהן…. ומפני זה אמר הכתוב בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עימו. וכאשר היה זה באדם הושם טבעו בתולדותיו להיות הזכרים דבקים בנשותיהם… ורואים את נשותיהם כאילו הן עימם לבשר אחד״. זאת אומרת שלאדם וחוה הייתה קירבה הכי גדולה שתיתכן מפני שהיא היתה ממש חלק מגופו בתחילה, והקירבה הזו נתנה לאדם רצון לאינטימיות ותשוקה בגלל שהוא נמשך באהבתו אליה כפי שהוא אהב את עצמו, היות והיא היתה באמת חלק ממנו. ומכוח זה נטבע בטבע האנושי שזכר ידבק בנקבה המיוחדת לו בקשר מיוחד וחזק, כאילו כל אחד מבני המין האנושי קיבל אשה שהיתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו.

ניתן אולי לפי זה לומר שתמיהת הרמב״ן על מצוות ואהבת לרעך כמוך שהבאנו לפני כן, בה הוא תמה וכי ניתן לדרוש מאדם לאהוב את זולתו כמו את עצמו, והרי זה נוגד את הטבע האנושי? ובכן תמיהה זו אולי לא שייכת לקשר שבין בני זוג כי ביאר לנו הרמב״ן שבזה שחוה שהיתה ״אם כל חי״ , נבראה מצלעו של של אדם, זה יצר את הבסיס לכל קשרי האהבה בין איש לאשתו בעולם לכל הדורות. והיות שחוה היתה חלק מאדם לכן כל אדם נקשר לאשתו בקשר מיוחד וחזק, קשר בו הציווי של ואהבת לרעך כמוך איננו תמוה ומופרך יותר. ואם כן הרי שבהחלט ניתן לומר שהאהבה עליה דיברו חז״ל בנישואין והקשר שלה לאדם וחוה, היא אהבה שאיננה רק קיום מעשי של המצווה, כפי שפסק הרמב״ם לגביי מצוות ואהבת לרעך כמוך, אלא מדובר כאן על רגש עמוק של רצון לחיבור וקשר כשם שאדם וחוה היו קשורים ומאוחדים בגוף אחד בבריאתם, וכמו שנאמר בברכה בפירוש – ״כשמחך יצירך בגן עדן מקדם״.
רבי יצחק עראמה בספרו ״עקידת יצחק״ מבאר שהתורה הקדימה וכתבה לפני יצירתה של חוה את המאמר המפורסם – ״לא טוב היות האדם לבדו״, ובאה לומר בזה שמטרת יצירת האשה היא לא רק עבור חיבור פיזי של זכר ונקבה כמו אצל שאר בעלי החיים אלא מטרתה היא לחיבור נפשי ואוהב שיספק את צורכי הנפש של האדם, ונצטט –

״להיותם צריכים אל הדיבוק וקשר האהבה מזולתם מהחיים… שיהיה להם יחס אישי מיוחד הוא יחזק אהבתם להיעזר זה מזה בכל ענייניהם… אין האהבה כי אם התייחדות האוהבים כאילו הם עצם אחד״

הוא מבאר אם כן שהעובדה שחוה נוצרה מבשרו של אדם הראשון משפיעה על כל קשרי האישות והאהבה של המין האנושי בכל הדורות. אם כן לפי דבריו הפסוקים עצמם המתארים את תהליך יצירתה של חוה, מלמדים אותנו שמטרת הקשר בין איש לאשתו אינו רק משיכה פיזית אלא קשר נפשי שבלעדיו פשוט – ״לא טוב״ ולכן אלוקים יצר את חוה מבשרו של אדם כדי שהאחדות והקירבה ביניהם תהיינה מקסימליות ומושלמות, כי זאת אהבה שתוכל להידמות לאהבת האדם את עצמו.

roses-842036_640

ננסה לנתח זאת בעזרת המודל המשולש של סטרנברג, נוכל לומר שיש כאן לכאורה מתכון להיווצרות שלושת המרכיבים של האהבה. כאשר ההתיחסות לבן או בת הזוג היא כחלק ממני הרי שיש כאן מחויבות כפי שאני מחויב לעצמי. וכן יש אינטימיות ותשוקה, כפי שאדם נורמטיבי קרוב אל עצמו ואוהב את עצמו. בגמרא כתוב- ״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול מכרזת ואומרת – ״בת פלוני לפלוני״, ומבואר שם שזה ביחס לזיווג ראשון, מה שאין כן בזיווג שני שבו הזיווג קשה כקריעת ים סוף. רבי יעקב עמדין מבאר שם כך- ״אין הפירוש זיווג שני-שמתה אשתו ונשא אחרת… אלא כך הוא הענין… שכל הנשמות באות לעולם זכר ונקבה…והכלל הוא אם פוגע בזוג האמיתי נקרא זיווג (ראשון) אך אין יודע זה אלא הבורא לבדו ואין לאדם בזה״. דהיינו שהאידאל לפי דבריו בפירוש כוונת הגמרא ש …

לכל אדם יש בת זוג אידאלית ומושלמת עבורו, ויתכן שהוא נישא לה ויתכן גם שהוא לא ימצא אותה בגלל מעשיו. ועם זאת הוא מדגיש שלא ניתן לדעת זאת, ורק אלוקים יודע האם האשה שאיתה נתחתן היא היא הזיווג המקורי שלנו אולי כפי שכתוב בפסוק – ״מה׳ אשה לאיש״.

הנקודה אליה נשים לב היא שחז״ל מציגים לנו קיצוניות גדולה בחיי האהבה, מצד אחד יש אפשרות למצוא את הזיווג הראשון האידאלי והמושלם שעליו הוכרז עוד בטרם נולדנו, ואז אמורה לשרור אהבה גדולה בין בני הזוג בגלל ההתאמה המושלמת שלהם. ומצד שני מי שמקבל זיווג שני, מקבל קושי גדול שמושווה לקריעת ים סוף, ומסביר רש״י שכשם שבקריעת ים סוף נשתנו סדרי בראשית והים נקרע בצורה ניסית, כך לחבר בין בני זוג זוהי משימה על טבעית ומכאן הקושי הגדול. נראה אם כן לכאורה שאין דרך ביניים,

יש רק שתי אופציות – או אהבה מושלמת או קושי על טבעי. בדומה למה שאמרו חז״ל – ״איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתן״ שוב אנו מתוודעים לקצוות המנוגדים בחיי הזוגיות.

ובמדרש מובא שרבי יוסי בר חלפתא ענה לשאלת מטרוניתא (גברת רומאית) ששאלה אותו מה עושה הבורא מאז הנברא העולם, והוא ענה לא שהוא יושב ומזווג זיווגים כפי שנאמר- ״מושיב יחידים ביתה״ וכאשר היא טענה שאף היא יכולה לעשות זאת וזיווגה את כל עבדיה לשפחותיה, התברר לה שאין זו משימה קלה כל כך כאשר כולם חזרו בבוקר חבולים ממריבות. אם כן לימדו אותנו חז״ל שיצירת קשר בין איש לאשתו זוהי מלאכת מחשבת שהבורא עצמו טורח לבצע אותה, וזה מבטא את העדינות והמורכבות והייחודיות שיכולה להיות בקשר זוגי.

אולם לכאורה זה ברור שעדיין בכל מצב ולכל אדם יש בחירה, חז״ל מציגים לנו אולי את נקודות הפתיחה והמוצא של קשר זוגי, אבל כל אחד צריך לדעת איך לתפקד בחכמה בתוך המצב הנתון. גם אדם שימצא את זיווגו הראשון יכול לקלקל את יחסיו עם אשתו אם לא ישכיל להתיחס אליה כראוי, הוא אמנם קיבל נתונים מושלמים ליצירת קשר מושלם ואוהב, אבל הוא יכול בהחלט לקלקל את הכל. כמו כן מי שמתחתן עם מה שנקרא זיווג שני יכול להתאמץ ולבנות קשר טוב, כשם שים סוף למעשה נקרע בסופו של דבר. אם כן למדנו שכפי שאלוקים יצר את חוה במיוחד עבור אדם הראשון, עצם מעצמיו ובשר מבשרו. כך לכל אדם יש אשה אידיאלית שאיתה הוא צריך ויכול לפתח ולמסד קשר שיכלול לא רק משיכה זמנית או מוסד ריק מתוכן נפשי ורגשי, אלא עליו לפתח קשר של אהבה קשר שיכול לחבר ביניהם כפי שאדם וחוה היו מחוברים מעצם בריאתם.

אמנם אחרי כל התיאוריות הללו, כמובן שלא נכחיש שעדיין בחיי היום יום החיים מסובכים קצת יותר. הרי לא ניתן לדעת מיהי האשה שנבראה כחלק מנשמתו, ולכל אחד ואחת יש משיכה טבעית חזקה למין השני שמניעה ומנחה את צעדינו ובחירותינו בתחום הזוגיות, ואם כן ניתן בקלות להגיע לחשיבה כמו זו שטולסטוי תיאר לנו מקודם, שתוהה האם יש משהו בנישואין מעבר למשיכה פשוטה?

ובכן, במבט אבולוציוני כפרני ללא זרמים רומנטיים, בהחלט אין סיבה להתווכח עם טענות אותו נוסע ברכבת המתוארים למעלה בדיאלוג שציטטנו, ניתן בהחלט לכאורה לגשת לכל הנושא בגישה נהנתנית מטריאליסטית ללא הכרה בקדושת מיסוד הקשר הזוגי, או בעליונות וחשיבות הרגש הטמיר והמסתורי של האהבה אולם אם אנו קוראים על יצירת אדם וחוה ועל מטרת החיבור ביניהם, וכפי שכתוב בתורה – ״ויקרא שמם אדם״, שמראה לנו שהאדם נברא במטרה לחיות בקשר זוגי נפשי עם בן או בת זוג, הרי שאנו נוכחים לדעת שמעבר למשיכה ומעבר למטרת הבאת ילדים לעולם, יש כאן מטרה בפני עצמה של חיבור נפשי בין בני הזוג.

האם זה אומר שאין באדם משיכה פיזית פשוטה למין השני? ממש לא, היהדות לא נבהלת מיצרים, דוקא מתוך חשיבות אידיאל הנישואין והקשר בין בני זוג ניתן לכל אדם יצר מיני חזק שלא יניח לו להזניח את החלק הזה, והוא דוחף אותו לעבר קשר זוגי שיוציא אותו מ- ״לא טוב היות האדם לבדו״, האם הוא יבחר בדרך הנכונה והתכליתית וימסד קשר נפשי ואוהב עם אשתו, או שיבחר להתהולל עם נשים רבות? זו כבר בחירה חופשית של כל אחד ואחד מאיתנו אבל הכלים נוצרו ונועדו לאפשר להכיר לתכלית הרצויה, ומי שישכיל ידע איך לנצל אותם בצורה טובה ונכונה.

נוכל אולי לומר שהתורה נתנה לנו גם כן סוג של מודל משולש בנושא הנישואין והאהבה, כי יש לנו שלושה מרכיבים מרכזיים בקשר הזוגי:

ההכרתי – מיסוד הקשר בנישואין.

ההנעתי – התשוקה והמשיכה למין השני שיוצרת אינטימיות ואהבה. ומצוות פרו ורבו – שמחייבת להינשא ולהביא ילדים לעולם. התורה אם כן חיברה את היצר המיני הבסיסי והעוצמתי למצווה הראשונה שניתנה לאנושות וחייבה אותנו לרתום אותו לקיום העולם כפי רצון הבורא כפי שכתוב – ״לא תוהו בראה, לשבת יצרה״

הרגשי – התורה נותנת לנו כלים למיסוד קשר שלא יהיה רק מסגרת ריקה מתוכן, אלא להיפך, יוכל להיות פיסגת הקשר הנפשי והחיבור בין בני אדם קשר נפשי עמוק ואוהב שאין שני לו, כפי שכתב שלמה בשיר השירים 

״אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו״

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

מאיר סבח || איך מתמודדים עם פרידה בלתי נמנעת

״הפרידה״ הינה מאורע עצוב ומאוד משמעותי בחיינו, היום רציתי לדבר על פרידה בלתי נמנעת בנשואין… המשך לקרוא מאיר סבח || איך מתמודדים עם פרידה בלתי נמנעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים