חנוכה || המלחמה האמיתית הייתה נגד ‘תרבות יוון’ ולא נגד ‘חכמת יוון’.

בהעלותך את הנרות

מנחם נאבת | מידי שנה, בחנוכה, אנו זוכים לדרשות מאת רבנים ודרשנים המסבירים לנו עד כמה ‘חכמת יוון’ היא לא רצינית, ויש לנו מלחמה בין חכמת ישראל לחכמת יוון. מכאן ואילך, א-גנצע פלפולים כדי להסביר מה זה בדיוק חכמת יוון ומה זה חכמת ישראל, (בדרך כלל זה מגיע מאנשים שמעולם לא פתחו ספר של ‘חכמה יוונית’). ואז, כרגיל, הדובדבן שבקצפת: חכמת יוון מרשה לך להיות לא מוסרי, מושחת, חסר ערכים, כי היא מאמינה רק בחכמה ובדעה ובהשכלה ואין לה שום קשר למציאות, אבל ביהדות החכם צריך להיות צדיק. ומקנחים עם סיפור (שהומצא בעיצומם של ימי הביניים על ידי כמרים פנאטיים), שאריסטו נתפס באכילה גסה לפי גרסה אחת, או בבית בושת לפי גרסה אחרת, ואמר ‘כאן אני לא אריסטו’. שפתיים יישק, וכולם מריעים לחכמת ישראל הכל כך עמוקה שמכירה בכך שהאדם צריך להיות גם מוסרי.

ואני, נקעה נפשי בדרשות אלה. וכל פעם אני מתפלל שהדרשן הבא ידבר קצת יותר לעניין.

[באופן כללי, הניסיון כביכול להיות ‘חכם’ ופתוח ועמוק על חשבון הפיכת הזולת לפתטי ונלעג מאוד מעצבן אותי].

מי שטוען כך מעולם לא נפגש איכשהו בחכמה יוונית. החכמה היוונית היא קודם כל ולפני הכל צורת התנהגות מסוימת, דיסציפלינה מוסרית חמורה, הכרוכה אחרי אידיאת הטוב, או אחרי המידה הטובה או כל דבר אחר מבית מדרשם. (ואולי אפנה לפייר אדו בהקשר הזה). לְסַפֵּר כזה סיפור על אריסטו זה נשמע לפעמים הזוי כמו לספר סיפור כזה על הלל הזקן. ואין שום הבדל בין חכמת ישראל לחכמת יוון מן הבחינה הזאת, (אם אפשר לדבר בכלל על קטגוריות רחבות כאלה, ירושלים ואתונה, אתיקה ואסתטיקה ועוד כל מיני הבחנות וכו’). שתי החכמות שאפו לתקן את העולם ולתקן את האדם. אף את מהן לא האמינה ב’חכמה’ מנותקת מפרקטיקה נכונה וממוסר נכון, (ההפרדה הזאת היא הרבה יותר מודרנית מיוונית), ואנשים פשוט אוהבים להשליך את עולם ההכרה שלהם בקלילות על כל תופעה אחרת.

אפשר לנסות אולי לערוך הבחנות רחבות כאלה במישורים אחרים, כביכול לדבר על פרדיגמות שונות, (ליאו שטראוס דיבר על זה, ובני לוי היה מאוהב בסגנון ההתנצחות הזה). וזה באמת נושא רחב. אני חושב שקצת קשה לדבר באופן קטגורי על דבר כזה, ואני מסופק אם אפשר לדבר בכלל באופן אחיד על משהו שנקרא ‘חכמת יוון’ וכמו גם על משהו שנקרא ‘חכמת ישראל’.

מה שיש לישראל להעניק זאת לא בהכרח ‘חכמה’ אחרת אלא תורה. לישראל יש תורה, וחז”ל ניסחו את זה כך: “חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין”. תורה פירושה חיים של קדוּשה ושל קירבה לאל שאינם מבוססים על השליטה של ההבנה בהכרח אלא על החוויה של העמידה בפני האל באופן פרטיקולרי בשמירת תורה ומצוות. חוויה זו היא ייחודית לעם ישראל. על ההבדל בין ‘תורת ישראל’ ל’חכמת יוון’ דווקא יש הרבה מה לומר.

אבל בעיקר. אל תסרסו את חנוכה ותהפכו אותו למלחמה של ‘חכמת ישראל’ ב’חכמת יוון’.

המלחמה האמיתית בחנוכה הייתה נגד ‘תרבות יוון’ ולא נגד ‘חכמת יוון’.

להיפך, פעמים רבות ‘חכמת יוון’ מצאה את עצמה מתנגדת בעוצמה ל’תרבות יוון’. תרבות יוון היא התרבות של העינוג האסתטי, החושני, ההדוניסטי וחסר המעצורים של בתי הקרקסאות והמשתאות. בעולם ה’ריק’ הזה נלחמו בתקופתם. וגם זה לא מדויק: דווקא העולם הריק הזה הוא זה שנלחם ביהודים וניסה לאסור עליהם להיות רוחניים יותר. הייתה כאן מלחמה בקדוּשה של עם ישראל, והיה כאן ניסיון להפוך אותם ל’אתלטים’ יותר, בכוח. והיו גם את המתייוונים, את כל אלה שהתאהבו ב’אתלטיות’ של תרבות יוון. נגדם נלחמו כדי לשמור על הרוח ועל הקדושה על עם ישראל. גם חכמת יוון נלחמה בזה לפעמים. ואל תשכחו שסוקרטס הומת כי הוא ‘קלקל את הנוער’.

ונס חנוכה הוא הנס של המעטים נגד הרבים. היכולת של עם קטן לשמור על חירותו הרוחנית מול המעצמה הגדולה והמכתיבה.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

לא יודע כמה מכם עוקבים ומצויים בפרטים שכאלו, אבל דברים מאוד דרמטיים מתחוללים בזירת מלחמות… המשך לקרוא אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים