השוויון בנטל || מנקודת המבט של החרדים, ההגיון והפחדים.

מתוך תומר

דוד רוזנטל | על רקע הניסיון להעלות שוב לדיון את נושא השוויון בנטל, אני רוצה קצת להרחיב בעניין. די מרגיז אותי שהדיון הציבורי רדוד כל כך, וסיסמאות פח אמציונליות מהוות למעשה מדיניות של מפלגות ואישים. בדברי אני רוצה לתת פרספקטיבה על הצד החרדי ולהציג את ההיגיון כמו גם הפחדים שלו, וזה למרות שאני עצמי לא בהכרח מסכים. לא באתי לשכנע בצדקת החרדים, אבל כן אני רוצה שהדיון אודותם יהיה אינטלגנטי יותר, קולע יותר, ומתוך כך – יעיל יותר ופורה יותר.

מה באמת הבעיה של החרדים עם השירות הצבאי? האם הם לא נהנים מהתוצר של הצבא – הביטחון? האם הם לא חושבים שזה הוגן וראוי לקחת חלק בצורך הקיומי הזה? או אולי, הם רוצים בדווקא לפגוע במדינת ישראל ממניעים אנטי-ציוניים?

אתחיל מהקיצוניים יותר, כן, יש כאלה שהם אדישים לגורלה של המדינה, וכחלק מהאדישות הזאת גם לא איכפת להם מה מה תהא אחריתה. את קיצבאותיה לקחו, ושהשאר שילכו לכפרות. הקיצוניים ממש גם לא לוקחים קיצבאות ולא מעוניינים בשום שירות ממשלתי. אך אלה מיעוט זעיר, וכמגמה הם הולכים ומתמתנים (התרשמות סובייקטיבית שלי, אין לי מחקר מבוסס על כך), ובכל מקרה הם אדישים לדיון הציבורי בישראל ולמתרחש בה. כך שכמיעוט אדיש שהולך ופוחת אינני רואה צורך להקדיש להם זמן מסך.

אני רוצה לפרט יותר על המיינסטרים, זה שמצביע לכנסת, שקורא בעיתונות החרדית על האקטואליה הישראלית, שקורא תהילים על כל חייל צהל שנפצע, ומתעניין אפילו בדירוג המדעי של ישראל. אלה אנשים שאכפת להם, אכפת להם מהמדינה, אכפת להם מיהודי באשר הוא יהודי, וגם אכפת להם מה אומרים עליהם בתקשורת החילונית. הם מרגישים חלק מהמדינה, אבל יותר מדוייק – הם מרגישים חלק מההיסטוריה הארוכה של העם היהודי שהמדינה היא רק חלק קטן ממנה. הם מרגישים שהם המשך הדורות, הם מרגישים שהם נושאים את המשא ההיסטורי שהחל ביציאת מצריים, הם שומרי הקיום היהודי, כך שמדינת ישראל היא למעשה רק תולדה של המשא אותו הם נושאים. הם לא בניה של המדינה, אלא יותר הוריה. המדינה היא לידה של הריון ארוך של אלפיים שנה, אותו נשאו במאמץ ובמכאובים מליוני יהודים במשך דורות רבים.

אכפת להם מהמדינה, מאד, אבל חשוב להם יותר לשמור על הורתה יולדתה – היהדות.

במאות השנים האחרונות, האסטרטגיה היהודית לשימור המסורה הייתה החרדיות, כלומר – הסתגרות מפני השפעות חיצוניות. זו הסיבה שהחרדים לא צורכים תקשורת כללית, ולכן גם הקימו מערכת חינוך נפרדת שהיא יקרה משמעותית ממערכת החינוך הממלכתית. במסגרת הנפרדת שלהם מקפידים החרדים על השמת דגש על לימוד התורה, ובזה רואים עקרון אידאולוגי קיומי. אפשר כמובן להאריך בעקרונות, בתולדותיהם ובמקורותיהם, אפשר לנסות גם לחלוק עליהם (מזווית יהודית אורתודוכסית לחלוטין), אך אסתפק בכך.

הגיוס לצבא פוגע בחרדים בשני עקרונות חשובים אלה: ההתבדלות ולימוד התורה.

צה”ל הוא צבא העם, ותפקידו המוצהר אינו רק לספק צרכי ביטחון, אלא גם לשמש כ”כור היתוך” לבניית חברה ישראלית (זה לא רק בן גוריון, שמעתי זאת מפורשת ממש באחרונה מפי אחד הבכירים). כלומר, מדובר במערכת חינוכית דה פקטו, ובמידה רבה גם דה יורה. בעיני החרדים, מדובר באנטי תיזה לאורח החיים החרדי. אמנם יש צרכי ביטחון, אך שזור בהם גם חינוך מתחת לקש. לא, המזון הכשר, פטור הזקן וזמני תפילות אינם מספיקים, בדיוק כפי שחרדי לא ישלח את ילדו ללמוד בבית ספר חילוני עם אוכל כשר, תפילות וכו’. עצם החיכוך במערכת חינוכית חילונית הוא מהווה קזוס בלי בעיני החרדים, והקוסמטיקה לא תקל.

יתירה מכך, יש גם חשדנות רבה כלפי מערכת החינוך הצבאית.

רבים (אולי הרוב) משוכנעים שהמטרה בגיוס החרדים היא כדי “לחלן” אותם בכור ההיתוך, וכל הטיעונים הביטחוניים אינם אלא מסווה ציני. כלומר, הרצון לגייס את החרדים הוא בעיניהם בעיקר עבור המטרה הכביכול משנית של צבא העם – לחנך.

בין אם כוונות דורשי הגיוס הן כנות ובין אם יש להם יומרה למסיונריות חילונית, עובדה היא שלא מצאתי עד היום דרך לשכנע אנשים בכנות כוונותיו של צה”ל.

אנשים שכל אורח חייהם מוקדש להתרחקות מהחברה הכללית, ועבור זה הם משלמים מחיר לא מועט (זה לא קל להיות חרדי, באמת), יהיה זה אבסורד לדרוש מהם לסמוך על אנשים בעלי עולם ערכים שונה לחלוטין.

שלא לדבר על כך שכאשר מסדרים לחיילים חרדים מחנות או שטחי אימון מיוחדים, אזי צף לו מיד הדיון על “הדרת הנשים” מצה”ל או בכלל תהליך ה”הדתה”. כלומר, לחוששים יש במה להיתלות, ולבאים לשכנע אין דרך להוכיח כי אינם צודקים.

בנוסף, לימוד התורה כערך,

החרדים מאמינים שהוא עצמו יש בו אינטרס לאומי. לדידם, הקמת המדינה, הורתה ולידתה הם רק השלכה של אלפי שנות לימוד תורה. לימוד התורה הוא גרעין המסורת אשר סביבו המשיך להתקיים העם היהודי, ואילולי התקיים ודאי שמדינה לא הייתה קמה. כלומר, כאשר לומדים בחורים בישיבות, הם מהווים את החוסן הלאומי הערכי אשר יצר את המדינה והם אלה שיחזיקו אותה להמשך. אגב, יש תיסכול רחב מאד מכך שהחילונים לא שותפים לערך זה. הגיוס לצה”ל שובר את הרצף הלימודי, ובמקרים רבים מאד מי שהתגייס לא ישוב לספסלי בית המדרש. כלומר, יש כאן נטישת העיקר ועיסוק בשולי. אמנם השולי אינו כזה שולי, בהחלט הוא חשוב, אך העיקר חשוב עוד יותר.

ולא, אין לי כוונה שמישהו יסכים עם הערכים החרדיים, או שיאמץ אותם. אבל כן חשוב שתהיה ההבנה מה אופן החשיבה של הצד השני. המודעות לפחדים, לעקרונות ולראיית העולם האחרת, כבר יש בה כדי להקל על מציאת דרך הישר.

בעיני, כדי לגייס חרדים, יש להפריד את הביטחון מהחינוך באופן טוטאלי, ששירות בצבא יהיה שירות בטחוני נטו,

ללא שום יומרה חינוכית. אפילו לא ברמז. יש לאפשר לאנשים לשמור על העקרונות שלהם, ובתהליך איטי של בניית אמון אפשר למצוא דרך נכונה לפתרון. אך את דעותי אינני מגיש כפתרון, ועדיף לי שכל אחד יראה את המציאות נכונה וינסה לגבש פתרון הוגן בעצמו. כן חשוב לי שכל השיח יעשה מתוך מודעות, ואולי תוכל לצמוח ממנו תועלת.

ולסיום, אינני רוצה להתווכח אם החרדים צודקים בהשקפת עולמם, או שישנה אלטרנטיבה יהודית אחרת. לא באתי לא להחזיר בתשובה ולא לטעון שיש למישהו מונופול על היהדות. כן אומר דבר פשוט, כאשר מתווכים עם אנשים לגבי תקפות העקרונות שלהם, זה מעלה משמעותית את החשד לגבי המניעים שלכם בגיוס החרדים לצה”ל. כל עוד יש חשד כלפי המערכת או כלפי המצדדים בה, קשה יהיה מאד לצפות שחרדים מהמיינסטרים יתגייסו אליה.

מקווה שהועלתי. ולו במעט.

תשובה ל Yair Lapid – יאיר לפיד,  Shahar Ilan ,Yoav Kisch – יואב קיש.

הפוסט המלא מופיע בדף הפייסבוק של – דוד רוזנטל
קרדיט תמונה לאפרים גרינוולד מתוך דף הפייסבוק – מסלול תומר – הלוחמים החרדים בחטיבת גבעתי 

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

אז נסעתי לאומן. אני, ליטאי בן ליטאים, באומן. והרי הרשמים שלי. 1. הרבה אומנ’ים יש,… המשך לקרוא ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

כתיבת תגובה