הערב ומחר ח”י אלול || יום הולדתו של “הבעל שם טוב הקדוש”, זיע”א.

בעל שם טוב

הערב ומחר, ח”י באלול הוא יום הולדתו של רבי ישראל בן אליעזר – “הבעל שם טוב הקדוש” ויום הולדתו של רבי שניאור זלמן מלאדי – “בעל התניא” מתלמידיו וממשכי דרכו, זיע”א! עצה טובה, הדליקו להם נר, תנו פרוטה לצדקה ובקשו כל אשר על ליבכם… בשורות טובות לכולם! אמן!

ח”י באלול נחשב ליום מיוחד לתלמידי הבעש”ט וממשיכי דרכו, בדורות הראשונים לא ייחסו משמעות מעשית ורוחנית ליום זה. עד זמנו של רבי מרדכי מצ’רנוביל. שגילה את סיבת גדלות היום הזה בכך שהבעש”ט נולד לידה משולשת בח”י באלול: בגופו – כשנולד (בשנת תנ”ח); בנפשו – כשנתגלה אליו (בשנת תפ”ד) מורו ורבו הקדוש, וברוחו – כשנתגלה לעולם (בשנת תצ”ד). שלושה דברים אלה אירעו בח”י באלול ומאז רואים בו כיום מסוגל להצלחה לגוף לנפש ולנשמה.

באחד ממכתבי הבעש”ט אל תלמידו רבי יעקב יוסף הכהן (בעל ה’תולדות’), מיום ג מקץ תקי”ג, שבו הוא מקיים את הבטחתו מכבר, לגלות לו באיזה יום ובאיזו שנה נתגלה אליו מורו ורבו נשמת הנביא אחיה השילוני. והבעש”ט כותב לו “אני ביום מלאות לי כ”ו שנה, ביום ח”י אלול בשנת תפ”ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. והלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו ללמוד את כל התורה הקדושה בדרך הנסתר, עד לעיני כל ישרא”ל, הייתי בן ל”ו ונגליתי לעולם”.

ובאיגרת אחרת שכתב הבעש”ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בשנת ה’תק”ז (1747), ובה נכנס להיכלו של משיח. באיגרת נאמר: “ושאלתי את פי משיח אימתי אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה”.

חתימת ידו

הבעש”ט לימד שקודם הגאולה הכללית, חייב אדם לגאול את עצמו. “הגאולה הפרטית” היא מן המצרים האישיים של כל אדם, צרותיו ופחדיו. אם ידע לזהות את הבורא בכל נקודות החושך של חייו – יגאל את עצמו ויתרום לגאולת הכלל. נאמר בשמו כי כל אדם צריך לבנות את “קומת משיח השייכת לנשמתו”

הדרכה מרכזית שלו היא ההתרחקות מסגפנות, ו”עבודה בגשמיות”, דהיינו עבודת ה’ בשיתוף הגוף. באגרת שכתב לתלמידו, ר’ יעקב יוסף מפולנאה, הוא דרש את הפסוק “מבשרך אל תתעלם”, שאסור לו לאדם להתעלם מגופו, אלא עליו להעלות גם את הגוף לעבודת ה’. “עבודה בגשמיות”, כוללת גם עבודת ה’ בתחום החולין – כגון בעת משא ומתן. חלק מהתורות המובאת בעניין בשמו מציגות את ה”עבודה בגשמיות” בדיעבד וחלקן כלכתחילה. עבודת ה’ בגשמיות משתלבת עם העיקרון של “מלוא כל הארץ כבודו”, שביקש הבעש”ט להנחיל לתלמידיו. תחת הסיגופים הנחה הבעש”ט להרבות בטבילה במקווה. את הטבילה ראה הבעש”ט לא כהכשרה לדבר מצווה, אלא כעניין מהותי ודרך לדבוק באל.

הבעש”ט ראה חשיבות רבה באותיות ובדיבור, ככלי להתגלות אלוהית. הוא לימד את תלמידיו להתעמק באותיות המרכיבות כל מילה, במילה (“תיבה”) עצמה, וכן באות א’ המרכיבה לשיטתו כל הברה והברה, כדי לחשוף את האלוקות המתגלה בהן.

לשיטתו, אין לדחות “מחשבות זרות” העולות לאדם בזמן התפילה או לימוד התורה, אלא לזהות את היסוד (“הניצוץ”) החיובי, האלוהי, החבוי בהם, ולהעלות אותו לשורשו.  אלא עיקר עבודת ה”תפילה” ב”העלאת מחשבות זרות”.

בחייו כונה “רבי ישראל בעל שם”, אליו התווסף הכינוי ‘טוב’ כינוי שהצביע על עיסוקו כבעל שם המשתמש בקבלה בצורתה הנכונה, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות. כמקובל, הדגיש את הדבקות עם הבורא והעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בכמה מקרים מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים.

המקור המפורסם ביותר על אודות קורות חייו של הבעל שם טוב הוא “שבחי הבעל שם טוב”

תאריך לידתו לפי מסורת של חב”ד, הוא בי”ח באלול ה’תנ”ח,

רבי ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות. נשא אישה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. הוא שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים.

באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר”י שהגיעה למזרח אירופה.

הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה). עד לשנת ה’ת”ק (1740), התגורר בטלוסט, ובשנת ה’ת”ק (1740) עבר לעיירה מז’יבוז’.

בסוף ימיו היה עד לפרשת יעקב פרנק וכיתתו, שהתרחשה בסמוך לו והסעירה את העולם היהודי. במקורות חסידיים קושרים את פטירתו לפרשה זו, ולמאבק שניהל הבעש”ט נגד אנשי הכת.

הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה’תק”ך (1760). התאריך המקובל אצל רבים, וכך הוכיח הד”ר יצחק אלפסי מכתב יד שנכתב סמוך לתאריך הפטירה, הוא שהיה זה ביום א’ של חג השבועות (ו’ בסיוון). לעומת זאת, ישנם הטוענים שפטירתו הייתה ביום ב’ של חג השבועות (ז’ בסיוון). (יום טוב שני של גלויות)

לאחר פטירתו שימש בנו, רבי צבי, מנהיג עדת החסידים למשך שנה. ביום השנה הראשון לפטירתו של הבעש”ט, בחג השבועות ה’תקכ”א, ביושבו עם חבריו סביב השולחן, אמר ר’ צבי כי אביו נגלה אליו בחלום ואמר לו כי רבי דוב בער יהיה המנהיג מעתה. רבי דב בער העביר את מרכז החסידות למזריטש.

מקום קבורתוקברו של הבעש”ט נמצא בבית הקברות הישן במזיבוז. בסמוך לו קבורים גם בתו ונכדתו, וכן מתלמידיו, על קברו נבנה אוהל וכן בית מלון (“הכנסת אורחים”) ובית מדרש לעולים לרגל.

הבעל שם טוב לא חיבר ספרים, אך בידינו ארבע איגרות שכתב. תורות בשמו מופיעות בספרי תלמידיו. המלקט הגדול של תורותיו הוא הרב יעקב יוסף מפולנאה, ששיבץ מאות רבות מאמרותיו בתוך ספריו “תולדות יעקב יוסף”, “צפנת פענח” ועוד. מקורות אלו ואחרים לוקטו בספרים “כתר שם טוב” (נדפס לראשונה בזאלקווא תרנ”ד).

החיבור “צוואת הריב”ש”, למרות שמו, לא נכתב בידי הבעש”ט. מקור החיבור, שראה אור בה’תקנ”ג (1794), בבית המדרש של תלמידו הבולט, המגיד ממזריטש.

בשנת תרצ”ח יצא בלודז’ האוסף הגדול ביותר של האמרות המיוחסות לו, “בעל שם טוב על התורה”. המחבר מונה שם מאתים ועשרה ספרים שמהם ליקט את תורת הבעש”ט.נכנסים ל 12 ימים המקבילים לשנים עשר המזלות

היום מתחילים שנים עשר הימים שבין ח”י אלול עד ראש השנה.. בשנים עשר יום אלו ההכנה במחילות ונקיונות פנימיים ובעריכת חשבון נפש של שנים עשר ירחי השנה שעברה, יום לחודש יום לחודש. ביום זה נכנסים ל 12 ימים המקבילים לשנים עשר המזלות. ח”י אלול הוא יום חשבון פנימי על חודש תשרי שעבר, היום השני י”ט אלול מקבילו מרחשוון, כ’ אלול כסלו, וכך הלאה עד ערב ר”ה – שהוא יום קבוע לנקיון פנימי וחשבון נפש של חודש אלול, זוהי ההזדמנות להכשרה האחרונה לעבודה של ראש השנה, בשביל לזכות לקבל את הכתיבה וחתימה טובה על לימוד התורה, קיום המצוות ועבודה שבלב ביחד עם שנה טובה ומתוקה בגשמיות העבודה הפנימית בשעת עריכת חשבון נפש זה להזכר בכל ההחלטות שקיבל על עצמו בחודש המקביל ליום בחודש אלול, הן ב’סור-מרע’ והן ב’ועשה טוב’, ולבחון כמה מההחלטות הללו אכן קויימו.

בשנה מעוברת, חשבון הנפש של שני חדשי אדר נעשה ביום אחד, וסימן לכך ששם שני החודשים זהה.

ערוך בידי רזיאל פריגן מתוך: ויקפדיה.

 

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים