הדיון המוסרי במקומו מונח || אי אפשרי לדרוש מאנשי מד”א להתחיל להבחין בין אויב לאוהב,

אלי בין מנכ"ל מד"א
רמ”ג אלי בין מנכ”ל מד”א, צילום: דף הפייסבוק.

אילעאי עופרן | מנכ”ל מד”א אלי בין אמר בראיון שאנשיו ימשיכו לטפל בכל הפצועים במידה שווה, כולל במחבלים, ועורר סערה. (אלי בין “נטפל קודם בפצועים קשה יותר, גם אם הם מחבלים”. בין ניסה לתקן את הרושם שעשו הדברים והתראיין לגבי גזית ב-103FM וסיפר על הביקורת שהוא ספג על דבריו: “הייתי ניגש אליו בגלל החמלה הישראלית והיהודית שלי”. בין השאר אמר “גם אם מחבל היה שוחט את הבת שלי, הייתי מטפל בו” מיותר לספר את הביקורות שהאמירה האחרונה גררה בעקבותיה, יהודה משי זהב יו”ר זק”א שאף הוא השתתף בראיון אמר: “אפילו בהלכה כתוב כל המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר על רחמנים”)

הייתי שם בסיבוב הקודם – עובד מד”א ירושלים בימים שפיגוע רודף פיגוע.
זוכר היטב את דפיקות הלב כשקצינת המשמרת מכריזה פתאום בקשר “תחנות י-ם כאן י-ם, שימו לב…”.
וזוכר גם איך מגיעים לזירה ועוברים פשוט ל”אוטומט”.
זוכר מצוין איך זה להתקלח עם ביפר.
זוכר את הבדיחות השחורות.
זוכר אפילו מי היה “פיקוד 10″ בכל אחד מהפיגועים,

ובעיקר לא יכול לשכוח את הריח הזה, של המוות, שלא עוזב אותך גם אחרי 10 מקלחות.

מי שהגיע עם אמבולנס לפיגוע, יודע על מה אני מדבר. זר לא יבין…

אתה מוצא את עצמך עומד שם מול הקטסטרופה, מול באר נוראה של שכול, יתמות ואלמנות והמנגנון היחיד שמציל אותך מלטבוע בים הכאב הזה, הוא שאתה פשוט לא רואה בני אדם,

אתה רואה משימות.

כמה שזה נשמע צורם – באינספור הפיגועים שטיפלתי בהם לא ראיתי פצועים, ראיתי בעיקר פציעות. בזמן הפינוי אתה חושב על פרוצדורות, צינורות, מצב החמצן ועל איך לא להתלכלך מהדם בסיבובים של הירידה לעין כרם. אתה לא חושב על המשפחה של הבחור שגוסס לך בניידת.

מי שחושב כאלה מחשבות, לא שורד שלושה פיגועים בשבוע.

לכן גם היינו מסתלקים מהזירה בשנייה שלא היה יותר מה לעשות. לא הייתי מסוגל לעמוד שם בלי פרוצדורה או משימה. שלא יהיה יותר מדי זמן לחשוב. שלא ייפול האסימון שמאחורי ה”טנשן פניאומותורקס” , או ה”שוק ההיפוולמי” שפינינו, יש אדם עם ביוגרפיה ומשפחה ונעורים שבאו פתע אל סופם.

כבודו של הדיון המוסרי במקומו מונח, אבל לדרוש מאנשי מד”א להתחיל להבחין בין אויב לאוהב, זה לקחת מהם את מנגנון ההגנה שאיכשהו מגן על הנפש בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו, את התריס האחרון בפני הפורענות.

***

בעקבות הפוסט התפתח דיון ואחד הקוראים כתב

עמדתי ליד המחבלים השבוע בארמון הנציב. כשאחד מהם התחיל להזיז רגליים, דרכתי עליו בלי להסס. ולא, לרגע לא חשבתי על כך שהוא באי שקט בגלל הפציעה שלו ושאולי צריך להרדים אותו בשל כך. עילאי- ה”דילמה המוסרית” הזו מתאימה אולי למבחני מור ומרקם בכניסה לבית הספר לרפואה. אולי לפיגועי המתאבדים שבאמת לא ניתן להבחין בנבלה. בטרור הזה, אין כאן בכלל שאלה של “מוסריות”. אני גאה בפראמדיק שעמד שם ולא התנפל לטפל בשוחט שרק השתחרר אשתקד מבית הכלא ואץ לשחוט באכזריות יהודים. ורק בגלל שהם יהודים. סביר להניח שבשארית כוחותיו היה מנסה לפגוע גם בי אם הייתי עסוק ב”פרוצדורות” במקום לדרוך על הנבלה ימח שמו וזכרו.

( בעצם, אני גאה בפראמדיק הזה בלי קשר ). ולאנשי מד”א בכלל ולמד”א מד”א ירושלים משרד כוננים בפרט- אתם מקור להשראה ולגאווה. ישר כוחם! תחזק רוחכם!

עונה לו אילעאי עופרן:  ….. שלום
שואל בסקרנות –
האם בזירה של אדם שניסה לרצוח את אישתו ולהתאבד הייתי נוהג באותו אופן?
דורך עליו? נמנע מלטפל בו?

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

אז נסעתי לאומן. אני, ליטאי בן ליטאים, באומן. והרי הרשמים שלי. 1. הרבה אומנ’ים יש,… המשך לקרוא ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

כתיבת תגובה