הדבש שבא מן העוקץ || היא לא הפסיקה לרגש את מאות הנוכחים באולם.

עומר הלויעומר הלוי | אתם רוצים לדעת מה עומד מאחורי התמונה הזאת? שבו, קראו, זה יעשה לכם את השנה. על פסקל ברקוביץ שמעתם? האישה הזאת היא גיבורה אמיתית. הנה כמה מילים בנימה אישית ונרגשת, על אישה שעשתה את הבלתי אפשרי, לאפשרי:

השבוע ביום ב’, הרצתי מול קהל של מאות עובדי קבוצה גדולה שסניפיה פרוסים בכל הארץ. אם נאמר במשפט אחד על מה דיברתי: ‘על הדבש ועל העוקץ’; ובכמה מילים: על המשמעות הפסיכולוגית שעומדת מאחורי המנהג היהודי לטבול תפוח בדבש בראש השנה. התפוח והדבש הם בני-זוג מתוקים. אולם הדבש יותר. למה? התפוח שגדל על העץ ללא בעיות ומאבקים, לא יסטה לעולם מייעודו המתקתק; ואילו הדבש הגיע מן הדבורה העוקצנית. זה כל הקסם: דבש הוא סוג אחר של מתיקות. הדבש מסמל את המתוק הלא שגרתי, זה שמציף את חיינו דווקא לאחר שקמנו ממשבר או מקושי בחיים. רק אז אנו מבינים שלא רק שהשבר לא היה לחינם, אלא שאפילו הוא היה משתלם.

לכן, בראש השנה, כשנסב לשולחן ונטבול את התפוח בדבש, נאחל לנו ולכל ישראל שנה טובה ומתוקה מכל סוג של מתיקות.

זהו, עד כאן מקומי בערב המדובר.

כשסיימתי את הרצאתי התיישבתי לי לרווחה, ואת הבמה תפסה פסקל ברקוביץ שאת הדרך אליה היא עשתה על כיסא גלגלים. עד לאותו רגע לא ידעתי מי אמור להרצות אחרי, ואת פסקל לא הכרתי קודם לכן. היא הציגה את עצמה, ומאותו הרגע היא לא הפסיקה לרגש את מאות הנוכחים שבאולם.

מעט מדבריה: פסקל ברקוביץ (נולדה ב-21 באוגוסט 1967) היא ספורטאית פאראלימפית, סופרת, מרצה ועיתונאית. רבים מאתנו זכו להכיר אותה בשנת 2014 כאשר היא נבחרה להיות בין מדליקי המשואות.

פסקל נולדה בצרפת למשפחה שלדבריה היתה משפחה לא קלה. את ילדותה היא עברה בעיירה שאמבלי, בפרוורי המצוקה שבצפון פריז. למרות שמבנה גופה לא היה אתלטי, בכל זאת, בגיל 10 היא החלה לעסוק בריקוד ובהתעמלות קרקע, ולאחר השקעה והתמדה, בגיל 13 היא זכתה בתואר אלופת מחוז פיקרדי.

בהיותה בת 15 נודע לה על קיומה של עמותת שר-אל המארגנת פעילות התנדבותית בצה”ל. פסקל סימנה זאת לעצמה כאמצעי להגשים את חלומה לעלות לארץ ישראל ולהתנדב לצבא. לאחר מאמצים בלתי פוסקים היא הצליחה לשכנע את הוריה לאפשר לה להתנדב לצה”ל, ובמהלך חופשת הקיץ 1984, היא הגיע לראשונה לישראל, כמתנדבת בחיל חימוש שבבסיס צה”ל בג’וליס. במהלך התנדבותה היא פגשה בתת-אלוף אהרון דוידי וברמטכ”ל דאז משה לוי (המכונה משה וחצי) שהתרשמו מאוד מאהבתה לארץ-ישראל ומרצונה לשרת בצה”ל. דוידי הבטיח לה לקחת אותה תחת חסותו ולעשות עבורה הכול בכדי להגשים את חלומה. לאחר מסגרת ההתנדבות הקצרה,

בהיותה בת 17 היא חזרה לצרפת, ובספטמבר 1984 החלה ללמוד בתיכון “סופי ז’רמן” בפריז את שנת הלימודים האחרונה.

עתה הגיע השלב בהרצאתה של פסקל שאף עין בקהל לא נשארה יבשה:

ב-13 בדצמבר 1984, העיר פריז התעוררה לבוקר חורפי. פסקל יצאה מביתה לבית הספר, הרחוב היה מכוסה בשכבת שלג בגובה 15 ס”מ. היא הגיע לתחנת הרכבת ב-5:58 בעוד שהרכבת אמורה לעזוב את הרציף ב-6:00. אולם באותו היום הרכבת הגיע 2 דקות קודם זמנה והחלה לנסוע. פסקל רצה לכיוון הרכבת בראותה שדלת אחד הקרונות נותרה פתוחה. היא שיערה שתוכל לקפוץ פנימה,

וכך היא אכן עשתה.

היא קפצה ונתפסה באחד המוטות של הקרון. כוחה לא עמד לרשותה, והיא החליטה תוך כדי נסיעה לקפוץ מן הרכבת חזרה לרציף. לצערה היא נפלה והחליקה על השלג שכיסה את הרציף. לפתע היא מצאה את עצמה מתחת לקרונות הרכבת הנוסעת. ראשה נחבט במסילת הברזל הקרה, והיא חשה ברעד גלגלי הרכבת הדוהרים לכיוון ראשה.

בשבריר שנייה היא סובבה את גופה, אך ללא הועיל. גלגלי הרכבת כרתו את שתי רגליה. במשך 45 דקות היא נותרה לבדה מדממת, שסועה לשניים, ללא איש בתחנה שיבוא לעזור. רק כעבור זמן הגיעו הנוסעים של הרכבת הבאה שהושיטו לה עזרה והזמינו אמבולנס שלקח אותה לבית הרפואה.

במשך שבועיים נאבקו הרופאים על חייה. לבסוף היא ניצלה. אולם מצבה המר הוליד בה תחושות קשות. היא פחדה למות ופחדה לחיות. אך לפתע נפלה החלטה בליבה: “אני חייבת לחיות ולעשות הכל בכדי להגשים את חלומותיי. אני חייבת להחליט לשמוח אם כל מה שיש ומה שאין. להגשים את חלומי בשמחה. אני מחליטה לחיות!”.

תקופת האשפוז לקחה למעלה מחצי שנה, כשבמהלך התקופה ביקר אותה דוידי שחזר והדגיש שעודנו עומד מאחורי הבטחתו. פסקל מבחינתה הבהירה משפחתה ולכל הסובבים אותה כי בכוונתה לעלות לישראל ולהתנדב לצה”ל. בקיץ 1985היא עזבה את צרפת ועלתה לארץ ישראל למרות כל הקושי הגופני. משדה התעופה היא הוסעה ישר לבסיס צה”ל בג’וליס, לחדרה עוד מימי התנדבותה.

פסקל ברקוביץ הייתה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים. בזמן שרותה הצבאי היא החלה להרצות בכל המרץ בפני חיילים וקהילות שונות על סיפור חייה המצמרר. היא הקימה משפחה ונולדו לה שתי בנות. עד עצם היום הזה היא שוחה, רוכבת על אופניים באמצעות ידיה ומטפסת על הרים. בכל אחד מתחומי הספורט הללו היא השיגה הישגים עולמיים, במסגרת התחרויות האולימפיות.

זהו. זה רק מעט מן האור שבקע מליבה של פסקל ברקוביץ באותו ערב. אחר כך הרצאתה אמרתי לעצמי: “הנה הדבש שבא מן העוקץ?”. פסקל הצליחה להרעיד את לב כל הקהל. דבריה מהדהדים בכולם עד עתה.

זה המסר שאיתו היא בחרה לסיים את הרצאתה:

“זה הכל עניין של החלטה. צריך להחליט לחיות, לשמוח, לאהוב, לחלום, לצמוח, לקום כשנופלים, להמשיך לקוות, להאמין, לבטוח, להגשים, לעשות את הבלתי אפשרי, לאפשרי!”

קל מאוד להתחבר למסר הזה – קשה ליישם אותו. אבל על כל אחד ואחת מאיתנו לומר לעצמו: אלוקים בחר בי בכדי לחיות, ועשה אותי מספיק חזקה לשאת את בחירתו.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

גלגלו את הסיפור הזה הלאה ושתפו את הקישור http://mesubin.net/?p=4954.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

פנים אמתיות הצצה לתחקיר || הסכם ממון הכולל קנס על בגידה

צפו בהצצה לתחקיר פנים אמיתיות עם אמנון לוי בנושא הסכמי ממון שישודר ביום ראשון אחרי… המשך לקרוא פנים אמתיות הצצה לתחקיר || הסכם ממון הכולל קנס על בגידה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים