גיבור ואנטי גיבור || כששמשון הגיבור פוגש את הנָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ.

וישסעהו כשסע גדי
דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר; לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה’

מנחם נבאת | גבורתו של שמשון היא רומנטית מאוד, כמו זו של הרקולס, היא נזירית מטבעה, נזירית מבטן, נוגעת תדיר באלוהי, יש בה קסם אלוהי נוטף דבש, מבקיע אל לוע האריות. זאת גם גבורה של מוות, גבורה ההורגת במוות יותר מאשר בחיים. היא קרובה אל ההרואיות של המוות, הרומנטיקה של הבלתי אנושי, הבלתי מנוצח, גם במותו. זאת קירבה אל אלוהים, אל ההרמוני שבאלוהות ושבנשגב. הוא קדוש ונזיר לאלוהים. אבל זאת קירבה לאלוהים המתנפצת אחרי עיניה. שמשון הלך אחרי עיניו, אומרים חכמים. זאת הרומנטיקה של הפיתוי. בנות פלישתים. האסתטיקה של הנשגב ושל האלוהי.

בתורה הנזיר הוא קדוש, אבל קדוש חוטא. גַּדֵּל פֶּרַע שיער ראשו, הוא לא נוגע בעצמו, הוא ‘מעל’ השיער, מעל היומיומיות. אבל אנו מכירים את הנקודה המתעתעת: השיער הגולש והמתולתל הזה הוא חינני, רומנטי ומפתה יותר מכל שיער קצוץ, מסורק ומסודר. יש משהו אלוהי, קוסמי, בראשיתי, בשיער הזה. אסור לו לנזיר להתקרב אל הכרמים ואל הגפנים והיינות העסיסיים, הוא שייך לנשגב בלבד, הוא מוקדש לאלוהים. ובאופן פרדוכסלי, משום שהוא נשגב ועסיסי הרבה יותר מאשר היין. החינניות שלו אינה זקוקה ליין ולשכר שאינו אלא מעדן למרי נפש. הוא היין העסיסי בעצמו.

והוא חוטא. “וכפר עליו מאשר חטא על הנפש”. הוא חוטא בגלל האלוהיות המסנוורת שלו. בגלל שהוא כל כך קורץ לעין, בגלל הדבש. ובגלל, -והמסיבה לפעמים מתקלקלת – ההמוניות של ההרג, המסות של פלישתים מתים. זה ניצחון רומנטי, מבריק, חד ומרווה. אבל, מרווה מידיי. התורה לא מתלהבת. הוא צריך כפרה. הוא מתחכך במקומות המסוכנים ביותר, והמקומות המסוכנים ביותר הם המקומות האלוהיים, הם המקומות שבהם הגבורה האסתטית והקוסמית של האדם ההרואי מסנוורת כל.

ישנו גיבור אחר, אנטי גיבור, כל כך לא רומנטי. איש תם, יושב אוהלים, איש ספר, רועה צאן. יעקב. הוא רב עם ‘איש’, אבל אין כל אקט של ניצחון, אין אקט של הכרעה. הכל תלוי ועומד באוויר. יעקב מוותר על הרגע הקוסמי של הפסגה. אין קרשנדו, אין פסגה ואין רומנטיקה. ישנו וויתור עלוב, נסיגה אחורנית. הוא כועס על שמעון ולוי הרדיקליים, הורגי שכם, לוחמי הצדק: “הכזונה יעשה את אחותינו”. יעקב נסוג אחור: “עכרתם אותי להבאישני”; “כלי חמס מכרותיהם”; “כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה”. יעקב הוא אנטי נזירי.

התורה מספרת את סיפורו של הנזיר אבל לא אומרת כלום, לא שופטת אותו לא לשלילה ולא לחיוב, רק אומרת אמירה לקונית, הוא קדוש, והוא חוטא.

הוא גם קדוש וגם חוטא.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

לא יודע כמה מכם עוקבים ומצויים בפרטים שכאלו, אבל דברים מאוד דרמטיים מתחוללים בזירת מלחמות… המשך לקרוא אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים