בצלאל כהן || השיטה פשוט פשטה את הרגל

תפילת מנחה א באלול ישיבת פונוביץ צילום היימישייר

בעקבות תגובות שקיבלתי על הכתבה איך תקראו למה שקורה לחרדים אם לא משבר בנוגע ל”משבר” שישנו או שאיננו בקהילה החרדית, אני מבקש להרחיב מעט אודות האופן שבו אני רואה את הדברים. את עיקר דבריי אייחד לציבור הליטאי שבו אני חי ופועל, ואת אורחותיו ודעותיו אני מכיר היטב. כתבת המשך

הקהילה החרדית בישראל מונה כיום למעלה מ-800,000 נפש, ועל פי הערכות שונות הציבור הליטאי הוא כ-30% מציבור זה, כלומר שאנו מדברים על סדר גודל של 240,000 נפש.

אם ניקח את החלוקה הגילאית שהוצגה במחקר הדמוגרפי של אליהו בן משה (http://betochami.blogspot.co.il/2015/12/blog-post_79.html) ונעתיק אותה לציבור הליטאי,

החלוקה תהיה בערך כזו.

0-14     118,320

15-24   45,600

25-39   40,320

40-54   22,080

55-64   8,880

65+     4,800

אני משער שבקרב בני 55 ומעלה עולם כמנהגו נוהג וימשיך לנהוג. אלו האנשים שגדלו בעולם הישיבות הליטאי בשנותיו הגדולות, כשתחושת השליחות והיצירה הייתה בעיצומה. רבים מתוכם גדלו בבתים של הציונות הדתית או פא”י,

והרוח הישיבתית ואהבת התורה בעולם הישיבות הליטאי סחפה אותם.

רובם של האנשים הללו עבדו או במשרות תורניות (ראש ישיבה, ר”מ, משגיח, מו”ץ, דיין, רב קהילה, עורך במכון תורני וכיו”ב) או במגוון רחב של תחומי עיסוק, בין בעשיה ציבורית ובין בעולם העבודה הכללי. הם חיתנו את מרבית ילדיהם, ועשו ככל שביכולתם לרכוש להם דירות. רבים מהם מתגלגלים מגמ”ח למשנהו, אבל מדברים על הנס הגלוי שבנישואי ילדים.

הציבור שבין גיל 40 – 54, הוא בעיניי “הדור האבוד”. חלק מהאנשים השתלבו במשרות תורניות, אם כי לעתים רבות במשרות לא נחשבות במיוחד (“משיב” בסדר שלישי, גם טוב), אולם רבים אחרים נשארו ב”כולל” בציפייה למשרה התורנית. אחרים (בדרך כלל הפחות מוצלחים בלימוד) חיפשו את דרכם בעולם העבודה במגזר הציבורי או הפרטי, אולם רבים מהם לא התקדמו למשרות קבועות ומכניסות. אנשים אלו נמצאים בתחילת או באמצע הפרק של נישואי הילדים, ומתקשים יותר מהדור המבוגר מהם לעמוד בנטל הכלכלי הזה. אני סבור שיש בתוך ציבור זה הרבה שתוהים בלבם או מעט בקול על הדרך והשיטה, אבל הם כבר נמצאים בדרך חד סיטרית והם מייחלים ל”נס” שיבוא בזכות הגראי”ל שטיינמן או ח”כ משה גפני (המוקדם מביניהם) או לביאת המשיח בב”א.

הסיפור הגדול שמדובר מזה למעלה מעשור בקהילה החרדית, עוסק בגילאי 25 – 39.

אלו הם האנשים הצעירים שלמדו בישיבות מפני שהוריהם שלחו אותם למסלול הלגיטימי היחיד שהיה קיים אז, ואלו מתוכם שהבינו (גם כאן, רובם לא מטובי הלמדנים) שמלגת ה”כולל” לא תספיק להם ושמשרה תורנית לא מחכה להם, יצאו אט אט לעבודה, ללימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, התגייסו לצה”ל או לשירות האזרחי. האנשים הללו חשופים לאינטרנט, משתלבים בחברה הישראלית, ומתווכחים כל היום בינם לבין עצמם מי הם ומה הם. אלו שנשארו ב”כולל” (הרוב), מתלבטים איך להתייחס לחבריהם שיצאו לעולם המעשה, והדיונים האינסופיים הללו מזינים את האינטרנט והתקשורת בכלל.

בני 15-24 הם אלו שתשומת הלב הציבורית החרדית והלא – חרדית מתעלמת מהם, מלבד תשומת הלב לאלו שנשרו מהישיבות ושעבורם נפתחו עשרות מוסדות ל”נושרים”. אלו הם בחורים ב”ישיבות גדולות” ואברכים בראשית דרכם, הם נתפסים ככאלו שהולכים בתלם ועיסוקם רק בהוויות אביי ורבא, לבוש, שידוכים וחיפוש כולל בוקר, כולל אחר הצהריים וכולל ערב (למהדרין גם “כולל שישי-שבת).

ואני סבור שהקבוצה הזו היא הססמוגרף החרדי האמתי, והשאלה מה קורה אצלם היא החשובה ביותר,

אלא שלצערי אין לי מידע מבוסס על כך אלא רק סימנים קלים. אלו הם צעירים שחייהם עוד לפניהם, ולמעשה זהו חלון ההזדמנויות היחיד שלהם לקבוע את עתידם, שכן אחרי נישואין והולדת ילדים ראשונים, השינוי נעשה קשה עד בלתי אפשרי. אני משוכנע שהם מתעניינים מאוד בנעשה בחברה החרדית, והם שואלים את עצמם לאן כל העסק הזה הולך, ומה השפעתו על עתידם. אני חושב שכל המילים היפות בעיתונות החרדית בפרט ובתקשורת החרדית בכלל, וגם דברי הרבנים וראשי הישיבות, מאבדים את הרלוונטיות שלהם בקרב שכבת הגיל הזו במהירות רבה. קבוצת הגיל הזו, נחשפת להערכתי לאינטרנט יותר מכל קבוצות הגיל האחרות, ויתכן בהחלט שזוהי הלבה הרותחת של הקהילה החרדית.

אינני יודע לצפות ולנחש מה בדיוק עשוי או עלול לקרות עם הצעירים הללו, אבל אני סבור שמי שלא מנסה לברר מה קורה שם ומניח שמה שהיה הוא שיהיה והכל שם על מי מנוחות, עלול או עשוי להתבדות לחלוטין. זהו הקהל שמעניין אותי ביותר, ועבורו אני מקדיש חלק גדול מכתיבתי.

כמובן שהסיפור הגדול ביותר הוא של כ-50% מהציבור בגילאי 0-14, כשמדובר אצל הליטאים לבד ביותר מ-100 אלף ילדים.מי שסבור שניתן להמשיך לחנך את הדור הזה בדיוק באותה דרך שחינכו את הדורות שקדמו לו, לדעתי איננו יודע מה הוא שח.

אני סבור שהדור הצעיר (15-24) רואה את הדור המבוגר (40-54) שכיניתי “הדור האבוד”, ואומר לעצמו שאיננו מעוניין להמשיך בדרך זו. אני רואה את הדור המבוגר שנאנק מבחינה כלכלית ואיננו מבין מדוע ילדיו אינם מעוניינים להמשיך בדרך זו, וכאן אני מגיע לטיעון שלי שהאנשים מחפשים את ההסבר באזור הנוחות. הם יאשימו את “הפלג הפשרני” או את “הפלג הקיצוני”, הם ילחמו באינטרנט וב”חרדים החדשים” והם ימצאו שלל הסברים לתופעה הקשה הזו, מלבד הרעיון המופרך שהשיטה פשוט פשטה את הרגל.

האם התיאור שלי משולל יסוד? האם התוצאה היחידה תהיה שהדור הצעיר יצא יותר לעבודה? אני מתקשה לחשוב כך, אבל “ימים יגידו”.

אולי … כעת הדיון שלי עם Zvika Deutsch יהפוך להיות ברור יותר.

קרדיט צילום אילוסטרציה: Heimishe Freimi

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

ראיון נשכני עם היו”ר משה פייגלין || יש לי ‘זהות’ 2018

פתחנו את שנת 2018 בידיעה והבנה כי יותר קרוב לוודאי שזוהי הולכת להיות שנת בחירות… המשך לקרוא ראיון נשכני עם היו”ר משה פייגלין || יש לי ‘זהות’ 2018

כתיבת תגובה