במה ארץ ישראל שלמה | ב”ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה”?.

חרדים ולהט"ב
חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חורבן העם היהודי כולו,

ישעיהו לייבוביץ | מדינת ישראל אינה מכירה כלל בסמכותה של התורה ובחיוב לקיימה, ושרוב בני עמה של מדינה זו דחו ודוחים את התורה ומצוותיה, וצבאה של מדינה זו מכיר בזכותו של אדם, שהוא – מבחינת ההלכה – פושע-ישראל, מפר-ברית ומשומד-להכעיס, לפקד כרב-סרן או סגן-אלוף על חיילים יהודים. כיבוש הארץ בידי צבא מדינת ישראל הוא הישג לאומי כביר ומרשים לכל יהודי, כדתי כחילוני, אם הוא בעל תודעה יהודית לאומית. אולם בעובדת הכיבוש כשלעצמה עדיין אין משום משמעות דתית. לא כל “שיבת-ציון” היא בגדר מיבצע דתי : יש גם שיבת-ציון בחינת “ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה”.

“אנו נידונים להתקיים בארצנו ללא שלום וללא בטחון, כאשר התקיים העם היהודי בכל אלפי שנות קיומו ; ולמען קיום זה נצטרך לקבל על עצמנו מאמצים עליונים וקרבנות גדולים מתמידים. לפיכך מן ההכרח שנברר לעצמנו מה יהיה טיבה של המדינה שלמענה נקבל עלינו ועל בנינו קיום כזה, ולאור בירור זה נקבע עמדה לבעיית “השטחים”.

לא הטריטוריה היא הבעיה, אלא האוכלוסיה של כ-1.25 מיליון ערבים היושבים בה ושעליהם נצטרך לכפות את מרותנו. הכללתם של ערבים אלה (נוסף על 300,000 שהם אזרחי המדינה) בתחום שלטוננו פירושה – חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חורבן העם היהודי כולו, התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם – היהודי והערבי כאחד. כל זה יקרה אפילו אם הערבים לא ייהפכו לרוב במדינה (בעקבות ריבויים הטבעי הגבוה) אלא יישארו שליש או 40% של אוכלוסייתה. המדינה לא תהיה עוד מדינה יהודית אלא מדינה “כנענית” : בעיותיה וצרכיה ותפקידיה לא יהיו עוד הבעיות והצרכים והתפקידים של העם היהודי שבארץ ובחו”ל, אלא רק ענייני הממשל והמינהל הספציפיים של מדינה זו – ענייני השלטון על יהודים וערבים יחד, בדומה לבעיותיה של מדינת הלבנון, שאינן אלא הדאגה המתמידה לפתרון בעיית היחסים בין מרונים ומוסלמים ודרוזים וכו’. המדינה תוטרד בבעיותיה הספציפיות האלה, ולא יהיה לה עניין לעם היהודי. תוך זמן קצר ינתקו הקשרים הרוחניים והנפשיים בינה ובין העם היהודי, וכן הקשרים הרוחניים והנפשיים בינה ובין תכניה של ההיסטוריה של עם ישראל ושל היהדות. כל התוכן של המפלצת הקרויה “ארץ ישראל השלמה” לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מינהלי שלה. מן הבחינה החברתית : תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר – שוטרי-חרש. המדינה השלטת על אוכלוסיה עויינת של 2-1.4 מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש.ב., עם כל מה שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת-מרי ערבית – מזה, וברכישת קוויזלינגים ערבים – מזה. יש חשש שגם צה”ל – שהיה עד עכשיו צבא עממי – יתנוון ע”י הפיכתו לצבא-כיבוש, ושמפקדיו שיהיו למושלים צבאיים יהיו כעמיתיהם באומות אחרות, וד”ל.

לפיכך אין לנו ברירה – מתוך דאגה לעם היהודי ולמדינתו – אלא להסתלק מן השטחים המיושבים 1.25 מיליון ערבים, וזאת ללא קשר לבעיית השלום. המדובר הוא ביציאה מן השטחים ולא ב”החזרתם”, כי אין אנו מוסמכים להכריע לידי מי יש ל”החזירם” : לחוסיין ? לפת”ח? לנאצר? לתושבים המקומיים? אין זה מענייננו ולא מחובתנו, ואף לא מזכותנו, לקבוע מה יעשו הערבים בשטחים לאחר שנסתלק מהם. עלינו להתבצר במדינתנו היהודית ולהגן עליה. אם לא נסתלק בכבוד – ז. א. מרצוננו החפשי, מתוך הבנה לצרכים האמיתיים של העם היהודי ושל מדינתו -, יכפו עלינו האמריקנים והרוסים נסיגה בחרפה.

אשר לטיעונים “הדתיים” לסיפוח השטחים – אין הללו אלא ביטוי לצביעות לא-מודעת (או שמא אף מודעת), ביטוי להפיכת דת ישראל לכיסוי ללאומנות ישראלית. דתיות מזוייפת מזהה את סיפוק האינטרסים הלאומיים עם עבודת ה’ ומציגה את המדינה – שלעולם אינה אלא כלי ומכשיר ואמצעי הנדרש לסיפוק צרכים אנושיים – כערך עליון מבחינה דתית. הנימוקים “ההלכתיים” להחזקה בשטחים הם אף מגוחכים נוכח העובדה שמדינת ישראל אינה מכירה כלל בסמכותה של התורה ובחיוב לקיימה, ושרוב בני עמה של מדינה זו דחו ודוחים את התורה ומצוותיה, וצבאה של מדינה זו מכיר בזכותו של אדם, שהוא – מבחינת ההלכה – פושע-ישראל, מפר-ברית ומשומד-להכעיס, לפקד כרב-סרן או סגן-אלוף על חיילים יהודים. כיבוש הארץ בידי צבא מדינת ישראל הוא הישג לאומי כביר ומרשים לכל יהודי, כדתי כחילוני, אם הוא בעל תודעה יהודית לאומית. אולם בעובדת הכיבוש כשלעצמה עדיין אין משום משמעות דתית. לא כל “שיבת-ציון” היא בגדר מיבצע דתי : יש גם שיבת-ציון בחינת “ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה”. אין גם בהחזרת שלטון ישראלי על הר-הבית כעובדה-לעצמה משום משמעות דתית ; יש גם שלטון ישראלי על הר-הבית (ועל הכותל המערבי) שהוא בחינת “ובני פריצי עמך יבואו בו וחיללוהו”. ריבונות יהודית על שטחי א”י כעובדה מדינית-שלטונית גרידא – לא זוהי “מסורת הדורות” שעליה מסתמכים חסידי “א”י השלמה”, ולא בכך התבטאה “הזיקה ההיסטורית” של העם לארץ. “א”י השלמה”, כפי שהיא מצטיירת בתודעתם של חסידיה “הדתיים” או הפסבדו-דתיים היום, אינה אלא האידיאל של זרם שליט בדור הזה ; ואילו “הדורות”, שעליהם מצביעים בטיעונים הדתיים-לאומיים, לא נתכוונו לחידוש הריבונות היהודית על ארץ ישראל אלא בהקשר להחזרת עטרת היהדות – התורה ליושנה. “זיקה היסטורית” של עם ישראל לארץ ישראל לא היתה קיימת אלא בשילוב לזיקה לתורה.

א”י אינה ארץ-הקודש והר-הבית אינו מקום קדוש אלא מבחינת קיום המצוות המיוחדות הקשורות בארץ זו ובמקום זה (ר’ משנ’ כלים, פ”א, משנה ו’ !) ; לא ניתנו המצוות לארץ ולהר משום שהללו “קדושים”, אלא “קדושתם” באה מן המצוות. הרעיון שיש לארץ מסויימת או למקום מסויים “קדושה” מצד-עצמם הוא רעיון אלילי מובהק. צא וראה מה אמר ירמיהו הנביא על “קדושת” בית-המקדש, כאשר מפירי התורה והמצוות קראו לו בשם “היכל ה’ “. לאומנות ופאטריוטיזם כשלעצמם אינם ערכים דתיים. נביאי ישראל בתקופת בית ראשון וחכמי ישראל בתקופת בית שני – רובם היו “בוגדים” מבחינת מושגי הלאומנות והפאטריוטיזם החילוניים. הרבנים הטוענים היום להחזקה בשטחים “מנימוקים דתיים” אינם ממשיכי המסורת של אליהו הנביא אלא של 850 נביאי הבעל והאשרה “אוכלי שולחן איזבל” ; לא ממשיכי המסורת של מיכיהו בן ימלה אלא של 400 נביאי אחאב.

כולנו מבינים את הזעקה הפורצת מפי רבים : “האם לחינם נפלו יקירי בנינו במלחמת ששת הימים ? האם האדמה הרוויה דמם תחולל ע”י החזרתה לידי הגויים ?” אולם לזועקים ייאמר : לגבי רוב המלחמות בהיסטוריה, ואף בהווה, ניתן לומר על הנופלים שיש טעם למותם, ויחד עם זה – שנפלו חינם. יש טעם למותם – אם נפלו בהגנתם על עמם וארצם ; הם נפלו חינם – באשר לרוב אין מותם (ואפילו מתו תוך-כדי נצחון) פותר את בעיית הענין שלמענו לחמו ונפלו. אף אחינו ובנינו שנפלו במלחמת ששת הימים הצילו את המולדת מסכנה שריחפה עליה באותה שעה ; אך נצחונם ומותם לא ביטלו, ואף לא החלישו, את הסיכון המתמיד לקיומה של מדינת ישראל, סיכון המוסיף להיות קיים ועומד, ללא קשר עם מה שייעשה או לא ייעשה בשטחים. ויש לחשוש, שאחרי חללי מלחמת ששת הימים עוד רבים עתידים ליפול בהגנה על המולדת.”

ישעיהו ליבוביץ’, ידיעות אחרונות, אפריל 1968:

הדיון פתוח לתגובות:

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי

מסובין – מגאזין לייפסטייל חרדי-ישראלי. רשת חברתית ליצירת סגנון חיים חרדי-ישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל”ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

אז נסעתי לאומן. אני, ליטאי בן ליטאים, באומן. והרי הרשמים שלי. 1. הרבה אומנ’ים יש,… המשך לקרוא ש. בן שלום || חזר בשלום מאומן ועושה ‘חשבון נפש’

כתיבת תגובה