אם היה נותר לכם רק יום אחד אחרון לחיות! מה הייתם עושים ביום הזה?

מסובין יהדות פרשת וילךפרשת “וַיֵּלֶךְ” | אהרוֹן זאב שצמן – בדיוק בפני מצב שכזה עמד משה רבנו בפרשת “וַיֵּלֶךְ”, משה זוכה לדעת שזהו יומו האחרון, וצריך היה להחליט מה יעשה ביום זה. אדם ביומו האחרון יודע, שזו ההזדמנות האחרונה עבורו, להשלים עניינים, שלא הספיק עדיין לעשות בחייו. בהתאם לגילו, בריאותו, כוחותיו, ומידותיו, יבחר כל אדם בעשייה שונה: יש מי שירצה לממש תאוות שלא הספיק להגשים בחייו, יש מי שיכנס את בני משפחתו וחבריו לחלוקת הרכוש ולפרידה, ויש מי שכל מחשבתו תהיה נתונה לסיום עבודתו הרוחנית בחסדים ובמצוות, כדי “לעבור חלק” בבית דין של מעלה.

“וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל”

בדיוק בפני מצב שכזה עמד משה רבנו בפרשת “וַיֵּלֶךְ”. משה זכה לדעת שזהו יומו האחרון, וצריך היה להחליט מה יעשה ביום זה – “בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא”.

אדם ביומו האחרון יודע, שזו ההזדמנות האחרונה עבורו, להשלים עניינים, שלא הספיק עדיין לעשות בחייו. בהתאם לגילו, בריאותו, כוחותיו, ומידותיו, יבחר כל אדם בעשייה שונה: יש מי שירצה לממש תאוות שלא הספיק להגשים בחייו, יש מי שיכנס את בני משפחתו וחבריו לחלוקת הרכוש ולפרידה, ויש מי שכל מחשבתו תהיה נתונה לסיום עבודתו הרוחנית בחסדים ובמצוות, כדי “לעבור חלק” בבית דין של מעלה.

ההבדל בין צדיק לרשע הוא “יום המיתה” – צדיק ביומו האחרון שמח, כי כל חייו קיים חסדים ומצוות, וכעת הוא עולה לעולם האמת לקבל שם את שכרו, ואילו כל קרוביו ומכריו בוכים וכואב להם על הסתלקותו.
רשע ביומו האחרון עצוב, על שנגמרה עבורו חגיגת התאוות, ועל שהוא נאלץ להיפרד מכל כספו ומן הרכוש שצבר, ועכשיו יאלץ לעמוד ערום מול בית דין של מעלה לקבל שם את עונשו, ואילו כל קרוביו ומכריו שמחים בליבם על שנפטרים ממנו, ועוד בעודו גוסס, הם כבר זוממים על חלקם ברכושו.

“וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה”
מרמז שגם ביומו האחרון המשיך משה ללכת מחיל אל חיל, התרחק מהבלי העולם הזה, והמשיך לעלות בעבודתו הרוחנית ובמדרגות הקדושה – כי ביהדות, ובעבודת ה’, לא ניתן לעמוד, אדם העומד – זהו סימן שאינו מתקדם, ומכאן שהוא למעשה מצוי בנסיגה.

“לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא” – יהודי צריך בכל יום לָצֵאת מהדרגה הרוחנית אותה כבר השיג, וְלָבוֹא אל דרגה רוחנית חדשה – להוסיף לעצמו מעשי חסד, צדקה, נתינה, לשפר את לימוד התורה שלו, להתחזק בקיום המצוות, לשפר את מחשבותיו ואת תפילתו….

מרגע שראה משה שאינו יכול עוד להתקדם בהליכתו הרוחנית בעולם הזה, הבין שהגיע תיקונו אל נקודת השלמות, ותפקידו בעולם החומר הסתיים (מסביר רש”י: “מלמד שנסתמו ממנו מסורות, ומעינות החכמה”).

אמר רבי אליעזר: “שוב יום אחד לפני מיתתך” (מסכת אבות, פרק ב’, משנה י”ג)
שאלו תלמידיו את רבי אליעזר “וכי אדם יודע איזהו יום ימות”?
אמר להם: “וכל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה” (מסכת שבת, דף קנ”ג, ע”ב).

היעד הסופי של החיים הוא המוות, האדם גוסס כבר מהשנייה שנולד, ובכל רגע בו הוא חי, הוא מתקרב יותר ויותר אל הרגע בו הוא ימות. אולם המוות אינו חידלון, אלא רק מעבר אל התחנה הבאה במסע התיקון. על כן צריך כל אדם לחזור בתשובה יום אחד לפני מותו, והעובדה שאינו יודע מתי הוא יום המוות, מאלצת את האדם לחיות את כל ימיו בתיקון מתמיד ובתשובה, וכך יתעלה מיום אל יום, ויוכל להגיע ביום מותו זך ונקי לפני הקדוש ברוך הוא.

“יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא” (אבות ד’, יז)
רק בעולם הזה ניתן לעמול ולהגדיל את יתרת הזכויות בחשבון החסדים והמצוות, ומרגע שעוזבים את העולם הזה אל העולם הרוחני, כבל לא ניתן עוד לתקן ולאגור שכר בקלות שכזו.

“נטל הגר”א זצ”ל לפני פטירתו את ציציותיו בידו, בכה ואמר: “כמה קשה להיפרד מעולם המעשה הזה, אשר על ידי מצווה קלה כגון ציצית – שמחירה פרוטות מועטות – אדם עשוי להגיע למדרגות עליונות, עד כדי קבלת פני השכינה. איפה נוכל למצוא זאת בעולם הנשמות?!”
שאל הגר”א, והוסיף: “אפילו אם ייתן אדם את כל כוחותיו עבור מצווה קלה, לא ישיגנה שם בעולם האמת.

“כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם”
לאדם ניתנה בחירה חופשית – בין ללכת בדרך התורה ולעשות רצון הקב”ה, לבין שימרוד ויעשה ככול העולה על רוחו. בין לחיות חיי נתינת שפע לאחרים, לבין לחיות חיים של “דואג רק לעצמו” – ורודף כל ימיו אחר אינסוף עינוגים, וסיפוק תאוותיו.

“ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה” (אבות ד’, יז)
כל תענוגות העולם הזה, אינן מספיקות בשביל לתת ליהודי שכר על מצווה אחת שקיים בו. רק הריח שעוברים ליד ה”מאפייה” של העולם הבא (קורת רוח), יהיה מענג יותר את נשמת האדם, מכל ההנאות החומריות, שהשיגו כל בני האדם יחד, שאי פעם חיו בעולם הזה (אוכל, נשים, בילויים, סמים, תאוות ….).

כותב הזהר “שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בִּרְיָה” (זהר חדש, פרשת וישב)
מי שהיה רשע בחייו, ולא קיים מצוות וחסדים (גם אם היה אדם נחמד בחייו, ולא עשה רע לאיש), ייתן לו הקב”ה את שכרו בעולם הזה, כדי שלא יישאר חייב לו שכר, עבור מעט המצוות והחסדים שכן עשה בחייו (“וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו, לְהַאֲבִידוֹ, לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ” – דברים פרק ז).

אדם, שרצה בכל ליבו לקיים מצוות וחסדים, וניסה באמת לפי כוחו – אף על פי שנכשל בקלקולים ונפל בתאוות, ויצרו גבר עליו שוב ושוב, וגם יצא שפגע פה ושם באנשים, אבל תמיד הצטער, וניסה לשוב ולתקן – ינקה אותו הקב”ה מעוונותיו באמצעות ייסורים בעולם הזה, אולם את השכר ישמור לו לעולם הבא, כדי לזכות אותו לחיי מתיקות של נצח נצחים (וכמובן שאיש אינו יודע בדיוק חשבונות שמים).

אדם צריך לראות כול יום מחייו כאילו וזהו יומו האחרון – ועליו להקפיד לתקן ולהפיק מיום זה את המיטב. אולם, אנשים רבים מדי חושבים כי יום המוות כה רחוק מהם, עד כי אינו קשור אליהם כלל, ורק שלפתע משהו קרוב אליהם נפטר מן העולם בטרם עת, או נופלת עליהם בעיה בריאותית, אז הם נזכרים להרהר ביום מיתתם שלהם.

“הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וְשֹׁטְרֵיכֶם, וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם, אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”
שלא כמו כול אדם רגיל, משה ביומו האחרון אינו מתעסק בענייניו, ואינו עוסק בחלוקת נכסים לבניו. הוא אינו חושב על עצמו כלל, אלא עסוק רק בענייני הציבור – מקהיל אותם אליו, מסכם להם את ייעודם ותפקידם בעולם, משאיר להם הוראות והנחיות, ומעביר את ההנהגה לִיהוֹשֻׁעַ. כול ענייניו של משה הן קדושה, ודואג שעם ישראל ימשיך את התקדמותו הרוחנית בדורות העתידים לבוא, כדי שיקדשו את אדמת ארץ ישראל במצוות, ויזכו להגיע אל גמר תיקונם, אל הגאולה הסופית והשלימה, וביאת המשיח.

מהנהגתו האישית של משה ביומו האחרון יש לקחת הנהגה טובה גם לחיינו אנו, כדי שלא נגיע לעולם האמת בבושה ובחוסר כל – ועל כן עלינו ללמוד ממשה, מה כדאי ליהודי לעשות בכול יום מימי חייו, מתוך המחשבה, שיתכן וזהו יומו האחרון:

“חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי ה’ אֱלֹקֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ”
משה מחזק את בני ישראל ומעודד אותם לדבוק בקב”ה, כדי שתצלח דרכם. בכל יהודי חבוי ניצוץ אלוקי, העטוף בקליפות רוחניות שחוסמות אותו מלפרוץ ולהאיר (ערלת הלב), והניצוץ האלוקי הזה ממתין שמשהו יעזור לו להתעורר.
לכן כל יהודי צריך להשתדל ולקרב את אחיו היהודים אל הקב”ה ואל תורתו: ללמד אותם להניח תפילין, להקפיד על מזוזה כשרה, כשרות, צדקה, ללמד נשים את חשיבות הטבילה, נרות שבת והפרשת חלה, להזמין אותם לשיעורים, לתת להם ספרים ודיסקים, ללמד את אחיו היהודים את סודות התורה לחיים מלאים וטובים… כי “וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא” (משנה, סנהדרין ד ה).

“וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ…”
יהודי צריך שיהיה טוב עין לחבריו, ועליו לעודד את אחיו שיצליחו בעשייתם לטובה. גם כאשר משהו צעיר וחסר ניסיון יורש את מקומו (כפי שירש יהושע את משה), או לוקח כביכול את התפקיד שהיה שלו, או מקבל קידום לפניו, או מתעלה בעבודתו הרוחנית מעליו – עליו לדעת כי הכול מעת ה’ יתברך, ובהתאם לתוכנית האלוקית המדוייקת, והכול נעשה לטובתו – ועל כן בכל יום צריך האדם להתעלות מעל האגו והגאווה, לגבור על מידת הקנאה והכעס, לטפוח לחברו על השכם, ולאחל לו הצלחה מעומק ליבו – בברכת “חֲזַק וֶאֱמָץ”. כי “אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא נימא” (יומא לח, ב) אפילו לא בחלק הקטן ביותר.

“וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד”
וַיִּתְיַצְּבוּ – כי בכל יום צריך האדם לזכור, כי הוא ניצב אל מול הקב”ה חשוף וגלוי, וכל מעשיו נראים ומתועדים, ועל כן צריך לחשוב היטב על מעשיו, ולהקפיד על טוהר התנהגותו, וגם כשהוא נמצא בחדרי חדרים, ולכאורה אין איש רואה – הקב”ה רואה, וביום הדין יראו לו את שעשה בחייו בעולם הזה, כולל המחשבות שחשב בעת שקלקל, ותחושת הבושה בעולם העליון היא הקשה מכל.
“וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין” (מסכת אבות, פרק ב’, משנה א)

“וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים… וְאֶל כָּל זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל”
משה כתב ביומו האחרון את התורה (שלוש עשרה ספרי תורה, שנתן ללווים ולשבטי ישראל) – צריך מכך ללמוד כל יהודי, כי עליו לקבוע בכל יום עיתים לתורה, ולעסוק בה כפי יכולתו ואפשרותו.
“לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ” (מסכת אבות, פרק ב’, משנה טז) –
אסור לאדם לפתור את עצמו מן הלימוד היומי ולטעון – שהוא אינו בדרגה הנדרשת, ועל כן אין טעם שיתחיל, וכן אסור לו לדחות את הלימוד היומי ליום אחר – “וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה” (משנה אבות ב ד).

“בן הא הא אומר: “לפום צערא אגרא” (אבות ה כב) – כגודל הצער (המאמץ), כך גם גודל השכר.
מי שמרגיש כי קשה לו ללמוד או לקיים מצווה, או מעשה חסד, ואילו רואה שלחברו הלימוד וקיים המצוות בא בקלות, שישמח בליבו, כי לפי גודל הצער – כך גם נקבע גודל השכר. בעולם הבא, כששוקלים את מעשי האדם, לדעת מהו השכר המגיע לו, לא שוקלים רק לפי חשיבות המצווה שעשה (שאין אנו יודעים שכר מצוות), אלא שוקלים את הטורח שהיה לאדם בכל מצווה ומצווה, ולפי תיקונו בעולם, כככל שהתגבר יותר לכבוש את יצרו, כך יקבל שכר גדול יותר על מעשיו.

רבי זושא מאניפולי אמר: “אם יאמרו לי בעולם האמת “זושא, למה לא היית כמו משה רבנו?” לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו?
ממה אני כן מתיירא – כשיאמרו לי “זושא, למה לא היית זושא?”

והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה: “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם” (ערובין כב, א)
כמובן שיש עוד דברים רבים שצריך אדם לעשות בכול יום מימי חייו, אולם אי אפשר שלא להתפעל מדרכו של משה, שביומו האחרון הוא עוסק בעשייה בלתי פוסקת למען עם ישראל, ועד הרגע האחרון עלי אדמות הוא בחזקת “וַיֵּלֶךְ” – עולה ומתקדם.

כך צריך כל יהודי לשאוף להיות כמו משה רבנו – ללכת בדרכה של התורה מדי יום, ולעסוק תמיד בעשיית חסד למען עם ישראל, כך שייתן גם הוא את חלקו בתיקון העולם, ונזכה כך כולנו לבואו של משיח צדקנו, ולגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימנו ממש.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים