אודי הרשלר || על תודעת הגלות באתוס החרדי

לא יודע כמה מכם עוקבים ומצויים בפרטים שכאלו, אבל דברים מאוד דרמטיים מתחוללים בזירת מלחמות היהודים של החרדים. ואני כמובן מדבר על מלחמת העולם והקודש, שבין “הפלג” הקיצוני, לזרם החרדי-ליטאי המרכזי (הנוברגי ?). 

אז כך, המלחמה רווית הדמים הזו, עלתה השבוע שלב, היא הפכה להיות טרנסאטלנטית, חוצה מדינות ויבשות. או אם תרצו, מלחמה בין השדרה המרכזית של הנהגה הארץ-ישראלית, להנהגה החרדית שמעבר לים, ובעיקר בארצות הברית.

וראו זה פלא, מה שהיה אמור לכאורה להיות מובן, ע”כ שכל אותם הזיות של החבורה הסהרורית ההיא על גזירות שמד ואיומי חילון והשמדה רוחניים, אינם אלא אוסף של סיפורי בדים, חלומות שחלמו אחרים על אחרים, ותו לא מידי, דווקא מצליחים לתפוס ולקנות שביתה מעבר לים, בקרב זרמים מרכזיים של החברה החרדית. מנקודת השקפתם (תרתי משמע), מה שקורה פה בארה”ק, נתפס כרדיפה אחת גדולה ומתמשכת, וכניסיון מתועב להעביר כמה שיותר יהודים כשרים על דתם ודעתם. ללא ספק, משהו שאומר דרשני.

אלא שהשבוע גם נתקלתי בתגובתו של אחד מחברי הכנסת החרדיים, למלחמתם של החרדים שם מעבר לים כנגד הזרם המרכזי דפה (והתארגונתם להפגנת ענק שאמורה מתישהו בימים הקרובים), ע”כ “ידאגו שם החרדים, לתופעת ההתבוללות שפושה בארצם כאש בשדה קוצים”, הבנתי שכנראה יש פה משהו עמוק בהרבה.

התגובה הזאת, עוררה אותי להבין, שבעצם יסוד המחלוקת פה, נעוצה בתהליך הדרמטי שעבורת החברה החרדית בעשר השנים. אחרונות, ושאותו הייתי מזהה, כתהליך של התנתקות מתודעת הגלות שאפיינה את החברה היהודית במשך אלפי. לא עוד חברה שמשתיתה את זהותה ואורחותיה, על תודעה של גלות וריחוק, איום וכנגדו הסתגרות, אלא חברה שהפנימה את העובדה שהיא חיה בארץ היהודים, בחברה ובסביבה יהודית, שגם לא לגמרי משתגעים עליה, אינה משתווה עוד לסביבה הגלותית – נכרית שבה חי העם היהודי עד לפני כשבעים שנה.

במשך שנים ניסתה החברה החרדית, להנציח את תודעת הגלות ההיא, היא קידשה מאבקים על נושאים שהיו בנשמת אפה, העלתה על נס את זכרון המציאות הגלותית הטרום שואתית, ובידלה עצמה מכל זיקה לסביבה והתרבות הישראלית. אך בשנים האחרונות, כל זה נסדק עמוקות, שלא לומר קורס. העובדה שלא באמת משתקף איום על החברה החרדית וזהותה, לצד התפחותה וגדילתה של החברה הזאת לממדים חסרי תקדים, הביאו לכך שהנצחת תודעת הגלות, הפכה להיות כמעט בלתי אפשרית.
אם בשנות החמישים והשישים, השפיעו והנהיגו את החברה החרדית, דמויות כמו החזון איש והגרי”ז מבריסק, אשר ראו את עיקר משימתם ההנהגתית, דווקא בהנצחת תודעת הגלות באתוס המתחדש של החברה החרדית בארץ ישראל, ובניסיון לנהל את מאבקיה והשגת יעדיה, מתוך הגדרה זהותית תחומה וברורה זו, הרי שכיום בשנות האלפיים, זה נראה רחוק ומנותק וכמעט בלתי רלוונטי.

אך כל זה, נכון בהחלט ביחס לחברה החרדית פה בארצנו הקדושה, אך לא כן כאשר הדברים אמורים ביחס לחרדיות שמחוץ לגבולות הארץ. בעבורם תחושת ותודעת הגלות, מובנים כאכסיומה בהוויתם (לא שהם כמובן כ”כ סובלים שם, אין באמת מה לרחם עליהם. אבל כידוע תודעת גלות לחלוטין לא בהכרח קשורה לסבל ותנאי קיום קשים). החרדיות שלהם, נשארה במתכונתה היהודית המסורתית, חיים מתבדלים ופרטיקולריים במובהק מחד, לצד חיי מסחר והתנהלות פרקטית – אינסטרומנטלית מאידך, מול הסביבה הנוכרית – מקומית.

אפשר לתת לאבחנה הזו, דוגמאות שונות ומשונות, אך רק אציין שתיים שעולות עכשיו כך בחטף בדעתי;

הראשונה, העובדה ששפת היידיש עודנה רווחת מאוד בקרב חרדים בני חו”ל (גם בקרב חוגים ליטאיים – ישיבתיים במובהק), לעומת החרדים הארצ-ישראליים, שבעבורם שפה זו היא כמעט זרה לחלוטין, להוציא קהילות חסידיות מסוימות (וכמובן, בקהילות היישוב הישן הירושלמיות, אשר משמרות ומנציחות בקנאות קיצונית את תודעת הגלות האמורה).

הדוגמא השניה, היא חיבורם יוצא הדופן, של בני הישיבות יושבי חו”ל, לדמותו והגותו של הגרי”ז מבריסק (באופן שהוא חריג מאוד ביחס לאופן תפיסתו ומקומו באתוס החרדי הארצ-ישראלי).
שתי הדוגמאות הללו, יש בהן בכדי להעיד על האמור לעיל, תודעת הגלות כפי שהיא מונצחת אי שם מעבר לים, לעומת האופן שבו היא הולכת ועוברת מן העולם פה בארצנו הים התיכונית.

אתם מבינים ? כשאותו ח”כ חרדי מגיב בהתרסה צינית כלפי החרדיות האמריקאית, ע”כ שהתבוללות פושה בארצם, מבלי משים, הוא נושא בגאון קולו את תמצית החזון והמניפסט הציוני. הביטו, הוא אומר, אנחנו פה מצמיחים זהות יהודית גאה, בעבורנו התבוללות היא משהו רחוק ומנותק, פה כולם יהודים, פה אנחנו בארצנו, על אדמתנו ומקומנו ההיסטורי והטבעי. ואילו אתם ? אתם מתמודדים עם התבוללות והיטמעות, סביבתכם היא נוכרית, זרה ומאיימת. אז מה באמת אתם יכולים להבין על מה שעובר עלינו פה ?! ואנא, אל תנסו לכפות עלינו פה את תודעת הגלות שלכם שם. אנחנו כבר לא שם חברים, תפנימו זאת.

אז נכון, עדיין ישנו פה קומץ, שנאבק על פרפורי נשימותיה האחרונות של תודעת הגלות, מנסה להנציחה בכל מיני מאבקים דון קישוטיים סהרוריים, מלחמות קודש בטחנות רוח שקיימות אך בדמיונו הקודח, והכל מתוך אשליה שכך יעלה בידו להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח של תודעת הגלות הזאת. נו שוין, דומני שגם להם איכשהו ברור, שהרכבת שהתנתקה מתחנת המוצא של תודעת הגלות, יצאה כבר לדרך, וכל נביחות הגיוועלד והשטורעם, לא באמת יצליחו להחזירה. ואפילו לא להאט את קצב דהירתה, אלי תודעה יהודית – חרדית אחרת, חדשה ושונה מכל מה שהיה מוכר עד כה.

נ.ב. הדברים האמורים פה, מתחברים ישירות למאמר אחר, שפרסמתי לפני מספר חודשים, על תודעת המיעוט ההולכת ונעלמת בחברה החרדית. גם שם התייחסתי למלחמת הפלג והמסתעף. אך הפעם בחרתי להאיר את הנושא באור ובהקשר מעט שונה, הגם שכאמור, בוודאי שהדברים כרוכים אהדדי, ואף גוזרים זה את זה.

 

קרדיט בתמונה: היימישע פריימי 

בתמונה – רחמסטיווקא בכויסל+הכנוסע בישיבת נתיבות אהרן צולם בגלקסי בתנאי תאורה בעייתים (חושך) ולא נערך מקוצר זמן ועל כן האיכות הירודה. מאמין שתהנו בכל זאת.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים