אודי הרשלר || על האדמו”ר הזקן ונהר הדינור דיליה

מוצאי שבת השעה כבר 21:00 בערב, באולם בקומה התחתונה של ההיכל בהאדיטש, דחוסים מאות חסידים בהתוועדות חסידית מרוממת במיוחד. הם עלו ואתכנשו מכל קצוות הארץ, באו להסתופף פה בצילו של האלטער רבעא – האדמו”ר הזקן בעל התניא, שהלילה כ”ד טבת, חל יום ההילולא שלו. הם יושבים ומצטופפים סביב השולחן כבר למעלה משמונה שעות, זאת התוועדות שהיא למעשה ברצף אחד עם סעודת היום, סעודה השלישית, ועכשיו אחרי שהשבת כבר עמוק מאחור, הם עודם אחוזי שרעפים בדביקות חסידית כפי שרק רוחו הגדולה של בעל ההילולא יכולה להעניק.

בשלב מוקדם למדיי של הערב, קרס החשמל בכל המתחם העצום הזה, העלטה הכבדה תרמה גם היא ללא ספק לתחושת הדחיסות החסידית ודיבוק החברים הנפלא.
במשך אותן שעות ארוכות, הם שמעו והתענגו על מדברותיו של האיש והאגדה, אחד מגדולי המשפיעים החסידיים, ר’ חיים שלום דייטש, שנוכח כאן מידי שנה בתאריך המיוחד בזה, כבר שנים רבות, כשלצדו יושב משפיע בעל שם נוסף, הר’ אופן, שמצטרף גם הוא בנועם מתיקות דבריו.

וכאן מן הראוי לחדד, נא אל תטעו לחשוב כי באנשים מן השגרה עסקינן כאן, כאלו שזאת הפעם הראשונה להם התוועדות מסוג שכזה, אדרבה, אלו הם חסידים שורשיים, אברכים מסולאים נשואי פנים ומבקשי ה’, אשר עושים את כל דרכם עד לכאן בכדי למצוא בעצמם חלק ונחלה באלוהות, ובאהבה הנשגבה לאל חי.
רבי חיים שלום, מפליא בדבריו, פה מפיק מרגליות של שפע חסידי בלתי נדלה. שוזר במלאכת אומן, הגיג חסידי, לצד מעשיה עסיסית, רעיונות נשגבים של חסידות כשהם מתובלים במתק שפתיים ומאור פנים שמעטים שכמותם בנמצא.

כמובן שגם עולם הניגון נוכח כאן במלוא הדרת תפארתו. מפרק לפרק מנגנים החסידים את מיטב ניגוני חב”ד המסורתיים, הידועים ואת הידועים הרבה פחות. קשה באמת לתאר את גודל השעה ועוצם רוממות הרוח.

ואכן לרגעים היה נדמה שמשימתם של החסידים עולה יפה, להוריד השכינה לתחתונים, להפוך את השיח התיאולוגי המופשט והעמוק מיני ים, למשהו חי, אמתי ומוחשי. האדמו”ר הזקן לבטח רווה מלוא חופניים נחת, כשאלו הם תלמידיו וממשיכי מורשתו.
אך כשלרגע היה נדמה ששיאו של האירוע הכה יוצא דופן הזה, כבר נמצא מאחורינו, נכנס לאולם הר’ יוסף גייקובסון, שהוא למי שלא יודע משפיע ומנהיג קהילה בUp State New York. נוכחים בקהל ששמו לב לכניסתו, דאגו חיש להושיבו אחר כבוד בשולחן המזרח בצמוד למשפיעים הדגולים הנזכרים. בדיעבד התברר לי שזאת הייתה לא פחות מאשר הרמה להנחתה בעבורו.

ואז, אז הוא פתח את פיו. את ההמשך קשה לי לתאר במילים, הוא פתח בציטוט מדברי האדמו”ר הרי”צ, ע”כ שרק האדמו”ר הזקן יכל לעשות את האדם כה קטן, אך באותה מידה ועת גם כה גדול. טוב, אז אם עד עתה דובר בענייני אלוהות, נוכחות האל, מהותו וכו’, בא הר’ גייקובס והפך הקערה על פיה, לא עוד דיבורים בשמי שמיא על מה למעלה ומה למטה, אלא דיבורים שכל עניינם הוא האדם, כן, האני, האתה, ההוא וההיא. תורת החסידות הפכה מאחת מכזו שכמו אמורה לפלס את דרכך לעלות בסולם שראשו בשמים, לכזו המשרטטת בעדך את מפת הדרכים לתוככך פנימה. פתאום שאלות של זהות, מבנים פסיכולוגיים (ופרה-פסיכולוגיים), הפכו להיות מרכז השיח בליבו של הפארבריינגען החסידי. אך הר’ גייקובסון לחלוטין לא מסתפק בהצבת מראה לאנשים, הוא נושא את עיניו ואת קולו המהדד עמוק אל ליבת הפרדיגמה הפדגוגית – חברתית של החברה החרדית. וכאן הוא פותח בהצלפה, שלא לומר שטיפה רבתי.

הוא עובר לדבר על היחס לילדים וצרכיהם, על היעדר הקשיבות למקומו של הילד ומבנהו הרגשי, ומשם זה הולך ונעשה חריף מפעם לפעם. מדיבור על הבעתה הדתית שגדלים בה הילדים והיחס הרומס עד עפר את ביטחונו העצמי של הילד, הוא עובר לדבר על האופן שבו החברה החרדית מדכאת את העיסוק הספורטיבי ואת שוללת אותו מבניה, ועוד ועוד, ועד אשר לא נחה דעתו, והוא מזהה את מערכת החינוך החרדית ככזו שהיא לא פחות ממיטת סדום, הקוצצת באבריהם החיים של אישיותם האינדיווידואלית של בניה, ולו אך בכדי להתאימם למבנה החברתי-תרבותי, המאוד צר מסוים וספיצפי שהיא יצרה לעצמה. אה, והיו גם אזכורים של נושא ההטרדות המיניות, תרבות החומרע’ס, הנרווים והסגולות. בקיצור, מה לא נכנס שם לתוך קערת החמין הרותחת הזו ששם הר’ גייקובס על מרכזו של שולחן ההתוועדות.

הזעקה של הר’ גייקובסון הלכה ונעשתה רועמת מרגע לרגע. פתאום החסידות כבר הייתה הדגל של הנון-קונפרמיזם, הייחודיות של האדם כפרט וכיחיד. אתם מבינים ? מרעים הר’ גייקובסון בקולו, את כל הם עושים של הבעל שם טוב, אתם מבינים את גודל האבסורד ?! לשלול את האפשרות לביטוי והגשמה אינדיווידואלית בשמו של האדם ותנועתה שהיא לפי ראייתו, דווקא הבשורה הגדולה לאינדיווידואלזם ומקוריות דתית, לקריאת תיגר על השגרתי, המצוי והשבלוני, זה לא פחות מבורות ואיוולת גם יחד. הגוונים, זועק הר’ גייקובסון; איך מהינה החברה החרדית לצמצם ולכלוא את בניה, במן משוואה תרבותית – בינארית של שחור ולבן, הכל או כלום ?!

למותר לציין, שהקהל היה פעור פה. לא בדיוק לכך הם הכינו נפשם ופחו ליבם לרווחה כאשר הם ישבו להסב אצל שולחן ההתוועדות כמה שעות קודם לכן. בתחילה עוד ניתן לזהות אי אלו תגובות של חוסר נחת, מעט אפילו התנגדות וריאקציה, אבל זה נבלע ונעלם חיש כלא היה. ככל שדבריו של הר’ גייקובסון התעצמו סביב העניין האנושי, האהבה לעצמך, למי ולמה שאתה, וממילא האהבה הבלתי מותנית (בהחלט !!) לילדיך, למי ולמה שהם באשר הם שם, כך ניתן היה לחוש עמוקות את תהליך ההתרככות. בדרכו המופתית ומשובבת הנפש, הצליח הר’ גייקובסון, להפוך את החסידות ובשורתה המהפכנית, מכזו שמדבר גבוהה באלוהים, באלוהות השמימית ובאינסוף המוחלט, לכזו המדברת על האדם, כן, זה הקטן, השפל, הנמוך והנחות. כבמן רגע הפכה החסידות למבשרת הגדולה של האקזיסצניאליסטים והפסיכולוגיה המודרנית גם יחד. למשהו שאולי לא בהכרח יגרום לך להכיר את אלוהים, אבל הוא בוודאי עשוי לגרום לך לאהוב שבעתיים את עצמך, אשתך, וילדיך. להיות יותר קשוב, רגיש, פתוח וסובלני, לאחר שלמולך, לכאביו, לצרכיו, ולאופיו המסוים והאינדיווידואלי שלו.

הוי וזה המון. כמה שזה המון. לו רק הייתם רואים שם את אברכי החמד החסידיים שכל ימיהם בעבודת השם התגברות על תאוות ושבירתן, ומה לא בעצם ? והנה ברגע אחד, כמן רוח קדים העולה מן הים, מופיע לו בהיכלם באחד מרגעי השיא של עולמם הרוחני, איש אחד קצוץ זקן שמגיע מאי שם בניו יורק, ומתחיל לירות לעומתם במבטא אמריקאי כבד, חיצי להבות של מוסר ותוכחה, מכה על קודקודם במלוא קיטור דמותו הכריזמטית, וכל שהוא קורא להם זה ל א ה ו ב. להיות יותר שלמים עם עצמם ועם זולתם, לחדול לנבור לעצמם ולילדיהם (זה כמובן היינו הך ומיניה וביה) בזוטות חומרות ודקדוקים, להשליך על ילדיהם את אכזבותיהם ותסכוליהם מעצמם ואלו של הוריהם מהם. בקיצור, להיות אנשים טובים ושלמים, רגועים וסובלניים. לא כ”כ מסובך למען האמת.

ושלא תטעו לחשוב, כל שנפח שם בחלל החדר הר’ גייקובסון, היה זאת אך מדיליה ומוחו הקודח (וה’ליברלי’ כפי שהוא מציין כלפי עצמו מפעם לפעם, ספק באירוניה ספק ברצינות), זה האחרון יודע אל נכונה, יודע לשלוף ולגבות את משנתו הסדורה בדבריהם של גדולי החסידות, מקוצר היריעה אזכיר אך שתי דוגמאות;
הזכרנו לעיל את עניין ‘שבירת התאוות’, נו שוין, אז מה לעשות שהקוצע’ר טוען בתוקף שכאשר אתה שובר תאווה את מייצר למעשה שתיים חדשות. הבנתם ? זה עובד כמו במכת צפרדע, הכית אחד, קיבלת שתיים במתנה, מזל טוב. אז מה עושים ? לך עכשיו תשבור את התאוות שלך, ותמלא חיש לעייפה, את כל ביתך בשלל תאוות לאין מספר. אז לא שוברים, פשוט לא שוברים, ר ו ת מ י ם ומעדנים, מצרפים את התאווה הכה גדולה ההיא שלך למקום יצירתי, פעיל ושלם יותר, כזה שיגרום לך ליותר שלמות וקבלה עצמית, אהבה שלך את עצמך וסביבתך. כמה פשוט, אה ?

ואם חשקה נפשכם בתורה חסידית נוספת מבית המדרש הקוצקאי, הרי שזו באה בשמו של נכדו של הקוצע’ר ה”ה רבי שמואל בורנשטיין בעל השם משמואל – מסוכוצו’ב (בנו של בעל האבני נזר), דבריו הם אודות ההלכה בגמ’ בדבר בן סורר ומורה, שאם מחלו לו הוריו, אינו נהרג. ושואל השם משמואל, והלא היענשותו של הבן סורר ומורה אינה אלא עצם מעשיו כשלעצמם, אלא אך על שם סופו, בכך שעתיד הוא ללסטם את הבריות, וא”כ מה תתן ומה תוסיף מחילתם של הוריו ? וכאן בא תירוצו המפתיע של השם משמואל, שיפה תעשו לעצמכם אם תטו לו נכונה את אוזניכם; במקרה שבו הוריו מוחלים לו, גורס השם משמואל, ממילא אחריתו כבר לא תהיה ליסטום הבריות !! קבלתם של הוריו אותו כמות שבוא בילדותו, תחסוך הימנו (ומחברה כולה) את הידרדרותו המוסרית החמורה בהמשך הדרך. ובינו זאת בינה, וכל מילה נוספת דומני מיותרת.

אתם מבינים ? אז זה מה שמצליף הר’ גייקובסון באברכים המשתוקקים בשעת רעווא דרעווא. כמה רצון ותשוקה לאל חי, ניתן להגיע כשיש לך תשוקת אמת למי ולמה שאתה, אהבה גלויה ובלתי מעורערת למשפחתך ולכל סביבתך. להזכירם ולאותת בעדם, כי רגע לפני קבלת עול מלכות שמים היומית בקריאת שמע, עליך למצוא ולהעצים בתוכך את ה’אהבה רבה’, את העובדה התיאולוגית – קיומית הפשוטה, כי אל מול האל, כולם אהובים, ברורים וגיבורים, וכי כ ו ל ם נותנים רשות זה לזה וכו’. ובינו זאת בינה.

ולשאלת מיליון הדולר, איך כל זה קשור לאירוע הגדול שלשמו כולם עלו ואתנכשו, הילולא דבי האדמו”ר הזקן, איך זה מתקשר אליו, אל דמותו ומשנתו ? טוב, אז דבר ראשון אתם מוזמנים לשאול אל כב’ הר’ גייקובסון בעצמו, הוא לבטח ייטיב להראות לכם זאת אחת לאחת במשנתו של בעל ההילולא כמו גם בסיפור חייו המופלאים (ואכן הוא עשה זאת יחסית לא רע אמש). אך למען האמת, זה לא בהכרח חייב להיות באמת קשור, יש מצב רציני שהר’ גייקובסון ברוב תעוזתו ורוחו הגדולה, פשוט קופץ על ההזדמנות ושעת הרצון להשמיע את דבריו אלו – שוב, בפעם המי יודע כמה, באוזני קהל שכזה. זה לא ברור שהאיש עמוק בעניין של ספורט אתגרי מהסוג היותר קשה ותובעני, והוא ללא ספק עושה זאת באופן מופתי.

אבל גם אני הקטן יש לי מה לומר בהקשר הזה, זאת לי הזכות להיות כאן במקום המצמית הזה, יש משהו מאוד עמוק שעליי עכ”פ, וכנראה גם על לא מעט אחרים, פועל פלאי פלאות בשהייה בצל נוכחתו המרחפת ממעל של האדמו”ר הזקן. משהו מאוד חזק בדמות שלו כמי שחתר כל ימיו לאמת תיאולוגית מזוקקת. להגדרה וליבון מתמיד של שאלת נוכחות האל ואופן פעולתו בעולמו ועל בני האדם. האיש, חזר וליבן, צירף וזיקק שבעתיים פעם אחר פעם, את הסוגיה הזאת מכל צדדיה והיבטיה הרעיוניים והקיומיים גם יחד. ומי שבא ולו במעט מזעיר בהצצה חטופה על עומק משנתו ורוחב יריעתה, כמעט בלתי נמנע בעדו מלהיסחף וללכת אחר הדמות העילאית הזאת כבמטה של קסם. לצעוד אחריו במשעולי הגותו, בנוסחאותיו האידיאיות המאוד לא פשוטות לעיכול והכלה, אך בוודאי שיש בהם בכדי ללקחת אותך פעם אחר פעם אל איזושהי נקודת ראשית של מחשבה והתבוננות, נקודה שאת”ל היא למעשה נקודת הראשית של הוויתך כפרט וכלל. הכל מאוד ראשיתי והיולי אצל האדמו”ר הזקן, תמיד יש לחזור ולשקול, לחצוב ולהבין בטיב האלוהות, ובעיקר באופי ואופן השקתה עם המציאות הארצית, הממשית והגשמית.

פעמים לאין מספר כבר נדמה לך שהגית בדבריו, ולעולם תרגיש בכל פעם מחדש, כאילו זאת לראשונה שאתה בעצם מתבונן ומנסה להשיא דעתך בסוגיית הרת קיומית זאת; “בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ”, מה זה בעצם אומר, על אלוהים, על השמים, על הארץ, אך מעל ומעבר לכל, עליך, מי ומה אתה בכל ההתרחשות הקוסמו-תיאולוגית הזאת ?!

אז קשה להסביר את תחושת הטוהר הראשיתית הזאת מהסתופפות תחת כנפיו אדירות הקומה של האדמו”ר הזקן, עד שבאים לפה, לנהר הדינור המזכך ומצרף של האדטיש. כאן דרישת האל והחתירה למציאת מקום ונחלה באין סוף הגדול הזה, היא לא פראפרזה תיאולוגית, היא מציאות של אמת, שניתן לגעת ולחוש אותה באויר. הכל מבקשים פה להצטרף ולארוג עצמם ולו איכשהו, בדמותו ובמסעו האישי המופלא של הדמות היחידאית הזאת, האדמו”ר הזקן. כאן הנשמות כולם חוזרות לשורשן אל נקודת התהוותן מאין ליש.

ואם לחזור ולחתום בדבריו של הר’ גייקובסון אמש, כאן דווקא כאן, בנקודת התאיינותן של הנשמות, ניתן להתחקות וליצר את ה’אני’ השלם והמלא שלך. כאן בנקודה הזאת, אפשר באמת לדבר על אהבה, במובנה היותר ראשיתי וקמאי. כאן הר’ גייקובסון יכול להחזיר את מאות האברכים, בכמן מעשה להטים היפונטי, אל גיל 8 או 10 שבו הם לא באמת קיבלו את מנת אהבתם הראויה להם, אל המקום המתולע ההוא ששתל בהם ריק רגשי ועיוותים נפשיים. כאן ניתן לחזור ולתקן, לומר להם שהם אהובים, נעימים ורצויים, שילדיהם הם היהלומים היותר מזוקקים שניתן לעלות על הדעת, וכל שנותר הוא אך לחבקם באומץ ולהעלותם על נס בגאווה.

וכאן, במקום הזה, ניתן לערער להם – כמעט ללא חשש, הרבה מאוד מאושיות תרבותם וקיומם כחרדים וחסידים אדוקים, לדבר על סובלנות ופתיחות, על חיבור לגוף וחשיבותן של התאוות והתשוקות, ועוד ועוד על זה הדרך.

כי זהו רבינו הגדול והקדוש, וזהו עוצם כוחו, להחזיר הכל הראשית ולכונן מחדש ובאופן מתמיד את הוויתך. ולוואי ונזכה לחזור ולכונן, לפרק ולבנות, לערער ולייצב עוד ועוד, עד לאין קץ.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות מסובין חדשות חרדים

מסובין חדשות חרדים
מסובין - חדשות חרדים. רשת חברתית חרדית ליצירת תוכן וסגנון חיים של חרדים בישראל. חדשות היום. מבזקי חדשות, על פוליטיקה, יהדות, דעות ופרשנויות, לימודים וקריירה, עבודות לחרדים, עסקים וכלכלה, נדל"ן, הייטק ואינטרנט, לייף סטייל חרדי, שירים חסידיים, צרכנות וקופונים, יחסים ומשפחה יזמויות ועוד. בעולמם של חרדים.

בדוק גם

הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

מעוברות ומניקות ביום הכיפורים מומלץ וחשוב להתייעץ עם הרופא האישי לברר האם נדרשות הנחיות אישיות.… המשך לקרוא הרב אלי רייף || מעוברות ומניקות ביום הכיפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים