הרהור לפתיחת מסכת גיטין || ‘והלכה והייתה לאיש אחר’.

crack

אודי הרשלר | בעבור האישה מהווה הגט כרטיס הכניסה למרחב עצמאי של חירות, ובזכותו היא קונה את זכותה להתקשר זוגית מחדש אל כל מי שנפשה תחפוץ בו. פן זה הנו מתמשך ומתקיים לאורך כל אותו הזמן שהאישה עודנה עומדת בפניותה עד אשר תיכנס מחדש בברית זוגית אלטרנטיבית.

‘כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר–וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה, מִבֵּיתוֹ; וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר’

שני פנים לו ל’ספר כריתות’ זה הנזכר בכתובים. שני פנים המתייחסים אל שתי ספירות קיומיות שונות, אשר כלפיהן ישנו לספר זה השלכות ותוצאות לוואי’;

הפן הבין-אישי פנימי. זה המתייחס ולמעשה בא לנתק באופן פורמאלי – סימבולי את זיקת ברית הזוגיות (רגשית ופורמאלית כאחד) שהתקיימה עד כה בין בני הזוג. אל פן זה מכוון הכתוב באמרו; ‘ושִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה, מִבֵּיתוֹ’ הגט הוא זה האמון על פירוק ה’בית’ האינטימי שיצרו לעצמם בני הזוג עד לנקודת זמן זו של ניתוק ושילוח.

פן זה של הגט הוא חד פעמי. ברגע קטן אחד התאחדו בני הזוג והתכנסו תחת קורת הגג האינטימית של זוגיותם, וברגע קטן אחר, נחתם גורלה של קורת גג זו להתבטל באחת ולעבור מן העולם.

אך פן נוסף לו לספר כריתות זה, והוא המתייחס אל הספירה החיצונית, הקהילתית, חברתית, שלא לומר הפוליטית. בהקשרו של פן זה, מעמד נתינת הגט אינו אלא פרקטיקה המאפשרת את המציאות הקיומית המתמשכת אליה נכנסת האישה מרגע קבלתה את גיטה.

בעבור האישה מהווה הגט כרטיס הכניסה למרחב עצמאי של חירות, ובזכותו היא קונה את זכותה להתקשר זוגית מחדש אל כל מי שנפשה תחפוץ בו. פן זה הנו מתמשך ומתקיים לאורך כל אותו הזמן שהאישה עודנה עומדת בפניותה עד אשר תיכנס מחדש בברית זוגית אלטרנטיבית.

זאת הסיבה שבהקשרו של פן זה ראו חכמים מקום לקחת. אחריות ולהתערב באופנים שונים על מנת שאכן האישה תזכה כיאות בחירותה זו ולא תתעגן לנצח בתלות סימביוטית ובלתי הוגנת בקשר הזוגי ההוא שלמעשה כבר לא נותר ממנו מאום (‘משום עיגונא’).

לפן זה מכוון המקרא באמרו; ‘וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחר’. היינו, באפשרות זכותה להיות מחדש לאיש אחר. ובינו זאת, זכות זו של ‘והלכה והייתה’ מובנית כחלק אימננטי ואינהרנטי ממהותו ותכליתו של ‘ספר הכריתות’.

ושמא בעומק הדברים, בהקשרם של שני פנים אלו הנזכרים, נעוץ יסוד מחלוקת חכמים בריש מס’ גיטין, בהטמעת תקנת המשנה לאמירת ‘בפניי נכתב ובפני נחתם’ של שליח המביא גט ממדינת הים;

לדעתו של רבה, טעם התקנה הוא משום ‘שאין בקיאין לשמה’. הלכת ה’לשמה’ בגט מייצגת יותר מכל הלכה אחרת את הצד האישי והמסוים של הקשר בין בני הזוג שבא לקיצו באמצעות הגט.
חובתו של השליח לאשרר שאכן הגט נכתב ‘לשמה’ משמעה כי חובת חכמים לאמת שאכן הגט מתייחס ספיציפית לאישה זו ולקשר מסוים זה.

לעומת זאת לדעתו של רבא, חובת אמירת בפני נכתב ובפני נחתם נובעת מן העובדה ‘שאין שיירות מצויות’. היינו, החשש מכך כי מתישהו בעתיד הרחוק או הקרוב, כאשר האישה תאחז בגט זה כמסמך המאשרר את חירותה הזוגית – מינית, יצוץ כנגדו ערעור ולעז על תקפותו (בעיקר מצידו של בעלה לשעבר בטענת ‘מזויף’), מה שכמובן ידרוש אימות ואישרור מחדש, ובאשר אין השיירות מצויות תישלל בפועל חירותה של האישה, ותמנע ממנה האפשרות לממש את עניינו המהותי הנוסף של הגט; ‘והלכה והייתה לאיש אחר’.

ויש עוד להאריך ולפלפל כהנה וכהנה בהקשרים שונים של רעיון זה, וכתבתי בקוצר ומכופיא אך את רסיסי המחשבה הראשונית.

והעיקר, שיהא רעווא להנחילנו בדרך צלחה ומתחדשת תדיר, לאיתערותא דלתתא ודלעילא, בסדר לימוד הדף היומי במסכת נפלאה זו.

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות

אודות אודי הרשלר

אודי הרשלר

בוגר ישיבת פונובי’ז. בן 36. נשוי. מתגורר בירושלים. מנכ”ל חברת Humaney ומרצה לפילוסופיה יהודית ומחשבת ישראל.

בדוק גם

הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

הרב חיים קארו, שוחט מוסמך, יוצא נגד מנהג שחיטת עופות ל”פדיון כפרות” וקורא לכולנו להרוויח… המשך לקרוא הרב חיים קארו || כפרה, מספיק !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *